בע"ה י' תמוז תש"פ
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

"הצגה ואחיזת עיניים"

לאחר שקיבל הודעה על החמרת ההגבלות המנהליות נגדו, מאיר אטינגר מפרסם את תשובתו לאלופי צה"ל העתידים לחתום על הצווים המנהליים נגדו

  • מאיר אטינגר
  • כ"ט אייר תשע"ז - 15:24 25/05/2017
גודל: א א א
מאיר אטינגר
מאיר אטינגר חבר הנהלה בתנועת דרך חיים
הרשם לעדכונים מהבלוג שלי
בס"ד. 

עבור:

אלוף פיקוד המרכז רוני נומה.

אלוף פיקוד העורף תמיר ידעי.

במענה להודעת השימוע בגין הכוונה להוצאת צו הגבלה בענייני.

1. לגבי תמצית המידע הבטחוני: אטען שמדובר בתרמית של שירות הביטחון הכללי שנועדה להסתיר את מטרת הצו האמתית – פגיעה בפעילות הסברה חוקית ולגיטימית. הדבר עולה בקנה אחד עם המסר אותו העביר לי רכז השב"כ כאשר הציג בפני את הצו המנהלי הקודם, שלטענתו נחתם למטרות ענישה על כך שאני מעביר שיעורים והתוועדויות – פעילות שככל הידוע לי עדיין חוקית במדינת  ישראל.

אותה תמצית ה"מידע הביטחוני" אשר פורטה בהזמנה לשימוע, הרי היא ב"העתק הדבק" אותה התמצית שנכתבה לפני שנה ולפני שנתיים, בעובדה זו בלבד יש להוכיח כי לא מדובר במידע בטחוני, אלא באצטלא ביטחונית לצו אשר נועד לפגוע באג'נדה ובאידאולוגיה אשר אינה מתאימה לגורמי הביטחון.

מיותר לציין, אשר מאז שחרורי ממעצר מנהלי נפתח כנגדי תיק אחד בלבד על השתתפות בהפגנה חוקית – אני מקווה מאד שהפגנות אינם עילה לצו מנהלי במדינת ישראל, המתיימרת להתפאר בחופש הביטוי וזכות המחאה. ככל שישנם טענות בגין התנהלותי באותה הפגנה הרי שהדבר יוכל להתברר בבית משפט. מלבד זאת במשך השנה האחרונה, לא נחקרתי ואף לא הואשמתי בשום פעילות בלתי חוקית.

בנוסף, אטען שהתנהלות שירות הביטחון הכללי בשימוש בצווים מנהליים (23 צווים מנהליים בתוך חודש) מלמדים שהשימוש בכלי המנהלי כלל לא נעשה בצמצום כפי ששירות הביטחון הכללי נוהג לספר - אלא בחתימה קולקטיבית של צווים. ללא כל  אבחנה. "ירי לכל הכיוונים" - כאשר כלל לא נלקחת בחשבון הפגיעה בחירותם של אנשים ללא משפט. השתיקה הציבורית הביאה לכך שהיד קלה מאד על ההדק. שיטת העבודה נקבעה כך שהדרך הקלה לפתרון בעיית הטרור ביהודה ושומרון, היא על ידי השתקת המחאה היהודית כנגד פעולות הטרור והשתקתו, במקום לטפל בתוקפים הערביים – שזו משימה קצת יותר מורכבת.

ככל הנראה, השתיקה הציבורית הגדילה את התיאבון של שירות הביטחון הכללי, והצו המנהלי הפך לכלי למניעת הפגנות ולהשתקת דעות אשר שירות הביטחון הכללי לא מעוניין שישמעו (גם כאשר מדובר בדעות חוקיות לחלוטין).

מיותר לציין שמדובר באפליה בוטה של יהודים. כאשר ערבים משתוללים בכל רחבי הארץ, יורים, זורקים אבנים ופוגעים ברכוש ביהודה ושומרון, בצפון ובדרום. כאשר דו"ח מבקר המדינה קובע שישנה התרשלות באכיפת החוק כנגד הפשיעה החקלאית הערבית, ויהודי יהודה ושומרון לומדים על בשרם את התקפות הטרור. בהיעדר פעילות אכיפה כנגד הפרות סדר, וכנגד פגיעה ברכוש יהודי מצד פורעים ערבים. אטען להתנהלות גזענית ומפלה של שירות הביטחון הכללי, אשר בה לבד יש כדי לטעון להגנה מן הצדק.

2. לעניין ההרחקה מיהודה ושומרון: דומה אשר אלוף הפיקוד רואה בהיתר להיכנס ליהודה ושומרון פריבילגיה מיוחדת הניתנת לאנשים מיוחדים. בימים  אלו אנו מציינים יובל לשחרור יהודה ושומרון כאשר בשטחי יו"ש גרים מעל 400,000 יהודים, התייחסות כזו מפלה את כל תושבי יהודה ושומרון והופכת אותם לדיירים ארעיים.

ביהודה ושומרון - כמו מאות אלפי יהודים - בניתי את ביתי. אין זו זכות מיוחדת לגור ביהודה ושומרון, ההתיישבות ביהודה ושומרון הרי היא ככל מקום בארץ, והגבלת חופש התנועה שם זהה להגבלת חופש התנועה בכל מקום ברחבי הארץ. עומדת לי הזכות הבסיסית לנוע ברחבי יהודה ושומרון בדיוק כמו בכל מקום אחר בארץ ישראל.

דומה שהאלוף שגר ברמת גן אינו מבין את משמעות הפגיעה בהרחקה מיהודה ושומרון הניתנת כלאחר יד – עבורי מדובר בהרחקה ממשפחתי (2 דודים. 4 אחים ואחיות והורי אשתי [אשר נבצר ממנו לנסוע לשבתות אליהם כבר שנתיים וחצי]) מכל החברה שבה גדלתי, מבתי המדרש שבהם למדתי, וממקורות הפרנסה הטבעיים עבורי. כל זה לא נחשב כפגיעה בחירותי אך ורק בגלל שאותם אנשים גרים ביהודה ושומרון.

הרחקה זו מונעת ממני לבקר קרובים וידידים שכל חטאם הוא שהם בחרו להתגורר באלקנה, קרני שומרון, מעלה אדומים או אריאל.

בצווי ההרחקה הגורפים מיהודה ושומרון יש בראש ובראשונה פגיעה בריבונות היהודית ביהודה ושומרון, והם מבטאים מדיניות של צה"ל הרואה במתנחלים ככובשים ולא כאזרחים מן השורה, השקפה זו כידוע עומדת בניגוד לרוב המוחלט של אזרחי ישראל אשר מצביעים שוב ושוב כנגד מדיניות זו.

גם אם נקבל לצורך העניין את הטענה שיש לי השפעה אידאולוגית כלפי פעילי ימין, הרי שכידוע לכל השפעה אידאולוגית איננה תלויה בגבולות אשר נקבעו לפני 69 שנים... ברור אם כן, אשר צו ההרחקה מיהודה ושומרון אין תכליתו מניעת סיכון אפשרי אשר ניתן לדמיין, תכליתו היחידה של הצו הינה ענישה על המשך פעילותי בכתיבת הבלוגים, בפעילות ברשתות החברתיות, ובלימוד עם בני הנוער. כחלק מענישה קולקטיבית כנגד קבוצה חברתית – "נוער הגבעות".

לגבי ההרחקה מירושלים: בהזמנה לשימוע לא נמסר הסבר מדוע הצו כולל הרחקה דווקא מהעיר ירושלים – עיר הולדתי ובית הורי, ולא למשל מתל אביב, מודיעין, או פתח תקווה. ככה שכמובן יהיה קשה לי להסביר מדוע הרחקה זו מיותרת.

אטען בכל זאת כי כל הטיעונים התקפים לגבי איסור הכניסה ליהודה ושומרון חלים גם על איסור הכניסה השרירותי לירושלים. ברור, שגם לטענת ה"מידע הבטחוני" כאילו יש לי השפעה על פעילי ימין, אין כל משמעות לגבולות העיר ירושלים, מלבד הרצון להעניש אותי בהגבלה האוסרת עלי לבקר בבית הורי.

בנוסף בעיר ירושלים – עיר הולדתי גרים כל יתר משפחתי שאינם גרים ביהודה ושומרון (הורי עם אחי ואחותי שאינם נשואים, עוד 3 אחים נשואים, סבתא שלי, ועוד 3 דודים ודודות. בנוסף בעיר ירושלים מתגוררות 2 דודות של אשתי). קשה לצייר את הפגיעה בהרחקה שרירותית מכל משפחתי, מאירועים משפחתיים, ומביקורים יום יומיים.

בנוסף, ירושלים היא לי מקום עבודה (בהוראה) , בית מדרש בחצי השנה האחרונה, ושם אני מקיים את לימודי האקדמאיים. וגם, כמו לכל יהודי – מקום קדושה ותפילה – בכותל המערבי, בקבר דוד המלך ובהר הבית. זוהי הגבלה שתמוה כיצד הייתה עוברת ללא כל טיעון קונקרטי, אילולי השתיקה הגורפת של התקשורת. כיהודי אעמוד על זכותי לבקר בעיר הקדושה בעולם ולאפשר את קיום חופש הדת.

לטענתי, כל אותם הנסיבות שציינתי לפגיעה בי בעקבות הצו – הם עצמם העילה לקיומו של צו הרחקה מירושלים, שתכליתו לענוש ולפגוע בזכויות בסיסיות, על מנת להרתיע מקיום פעילות לגיטימית, וכדי להילחם באידיאולגיה אשר לתפיסת עולמם של גורמי הביטחון, הינה מסוכנת ל"דמוקרטיה". אני מקבל את זכותם לחשוב כך, אך השימוש בצווים מנהליים כדי להילחם באידאולגיה, בשל העובדה שהכלים הדמוקרטיים אינם מאפשרים ענישה כנגד פעילות שהיא חוקית הופכת את המשטר בישראל לדיקטטורה ולסכנה הגדולה ביותר לחירות האזרחים.

מהתנהלות שירות הביטחון בנוגע לשימוש בצווים מנהליים, בפרט בחודש האחרון. וכן העולה מהתבטאויותיו של אלוף הפיקוד ורכזי שב"כ שונים, מתברר כי שירות הביטחון הכללי משתמש בצווים מנהליים ככלי לגיטימי למנוע כל פעילות (והכוונה לפעילות חוקית) אשר לדעתו תוכל בנסיבות שונות לגרום ולהיגרר לפעילות קיצונית, על אף שמושא הצו אינו הגורם לכך, ולעיתים אף להיפך. במקרים רבים מוכח שמטרת הצווים המנהליים הינה במוצהר לדרדר נערים  בגבעות  לרחוב ולפשע, ולו בלבד שלא ישהו בגבעות, בכלל זה איסורי יצירת קשר עם גורמי חינוך, והחמרה בתנאים דווקא לנערים שאינם חלק מהגרעין הקשה בגבעות, מדובר בחציית קווים של ממש, וניצול סמכויות שלא כחוק של האלוף, כל זה על מנת לרצות גורמים שונים בתקשורת ובארגוני השמאל.

לאור כל זאת אני טוען שמטרתה של ההרחקה המנהלית מירושלים הינה כדי לפגוע בפעילותי החוקית, על ידי ענישה ופגיעה בקשר שלי עם משפחתי, ופגיעה במקורות הפרנסה שלי.

3. לעניין מעצר הבית הלילי: אם איסור הכניסה לחלק גדול משטחי המדינה מהווה פגיעה בחירותי - על אחת כמה וכמה שמעצר בית לילי - אשר מונע ממני יציאה מהבית במשך מחצית מהיממה, אינו מאפשר לי לנסוע לטיולים, לנסוע לשבת, לצאת להתבודדותלהשתתף בחתונות, בשמחות משפחתיות, באירועים חברתיים, התוועדויות, ושיעורי תורה ועוד - כל זה ללא שנחקרתי, נחשדתי,  והואשמתי בדבר.

ברור לכל, שמטרת מעצר הבית הלילי הינו להלך אימים בלבד. אף בטיעונים אותם הציג כביכול שירות הביטחון הכללי, לא נטען מעולם שאני מעורב בפעילות אלימה בפועל. (הדבר מוכח גם בפרוטוקולים של הדיון בבימ"ש המחוזי בעניין המעצר המנהלי). לאור זה אין שום היגיון במעצר בית לילי. אין בכדי לנטרל "השפעה אידאולגית" מדומה כזו או אחרת בעזרת מעצר בית לילי. מלבד הרצון בענישה קולקטיבית כנגד נערי גבעות ככלל.

מדובר בבריונות לשמה של שירות הביטחון הכללי, העושה ככל העולה על רוחו, ללא כל שומרי סף, ומתוך ידיעה שאין כל ערכאת ערעור על צווים מנהליים שמוציא אלוף פיקוד העורף.  

4. לעניין איסור יצירת הקשר: אינני יכול לקבל את הודעת השימוע כקבילה. הפגיעה הנשקפת לי מאיסור יצירת קשר קונקרטית כלפי כל אדם ואדם שממנו אתם מבקשים להגביל את קשרי עמו. לא יתכן שאתבקש להגיב לשימוע ללא הודעה על זהות האנשים מהם אתם מבקשים להגביל אותי.

הודעה סתמית ולקונית זו יש בה ללמד על היסח וקלות הראש שבה רואה אלוף הפיקוד את הצווים המנהליים ככלל ואת איסור יצירת הקשר בפרט., האדם הוא ייצור חברתי [מורה נבוכים] וקשריו של אדם עם חבריו הם חלק בלתי נפרד מחייו. על פי החוק הישראלי עליכם להוכיח מסוכנות ממידת הקשר עם כל אחד ואחד, ולאזן את איסור יצירת הקשר עם הפגיעה עם אותו אדם, כך קבע גם נשיא בית הדין הצבאי לערעורים .

מניסיון העבר חלקם של האנשים איתם קיבלתי איסור יצירת קשר, הינם שותפים עסקיים שנבצר ממני לעבוד איתם בעקבות הצו, חלקם קרובי משפחה, שותפים ללימודים, וסתם אנשים שלא שמעתי את שמם עד קבלת הצו. לא יתכן להגביל חירות של אדם בצו דרקוני כל כך, ללא הליך שימוע נורמלי, שבו יוכל לטעון באופן ספציפי על זכויות היסוד אותם אתם מבקשים לקחת ממנו, ולתאר את מידת הפגיעה שנגרמת לו בעקבות הצו

כאמור, לא אוכל לטעון לעניין איסור יצירת קשר ללא הליך שימוע ראוי וחוקי. ולאור זאת, מובן, שצו מנהלי כזה שיוצא ללא הליך שימוע ראוי וחוקי הינו בלתי חוקי.

5. ולסיום: למעשה, ברור לי וגם לכם, כי הליך שימוע זה אינו אלא הצגה ואחיזת עיניים, את ההחלטה על הגבלת חירותי קיבלתם זה מכבר. על כן, אני מבקש לענות למסמך שאותו הצגתם – כפי מה שהוא באמת – מכתב איומים.

קשה לי לנחש מה עומד מאחורי מתקפת הצווים המנהליים האחרונה, ועל מה ולמה האפליה הבוטה כנגד יהודים. בשש השנים שעברו מאז קיבלתי את הצו המנהלי הראשון שלי, לאחר ניסיונות כושלים, התייאשתי מלנחש מה עומד מאחורי הרדיפות וההיסטריה. בחרתי במקום זאת להתמקד בשאלה מה חשוב לנו כיהודים המצפים לגאולה, לקדם ולעשות.

הדבר היחיד אותו אני יכול לזהות היא היסטריה הולכת וגוברת אצלכם, שהולכת  וגודלת משנה לשנה. היסטריה זו מובילה אתכם לצעדים אשר מבעירים את השטח, מגבירים את התסכול, ופוגעים באינטרסים היהודיים. פחד ורתיעה מהאחר הם לעולם לא מתכון מוצלח לחיים מאושרים. אני בטוח שאם תצליחו להשתחרר מההיסטריה, תגלו שביחד נוכל להעלות את עם ישראל אל המסלול בו נגשים את יעודנו כעם הנבחר.

סימנתם לעצמכם כיעד את חיסול "נוער הגבעות". אבל זוהי משימה בלתי אפשרית, נוער הגבעות הוא לא ארגון או חבורה אותה אפשר לפרק או לחסל. מדובר בתנועה חברתית, שצומחת על רקע הריק האידיאולוגי במימוש החזון אליו בדיוק ציפו יהודים בכל הדורות. כל עוד קיים החלל שבין הציפיות לגאולה, בין התפילות אותם אנחנו אומרים כל יום בתפילה למציאות שאנחנו רואים מול עינינו, סביר להניח שזה לא יפסק.

 אתם מרבים להשתמש בדימוי של 'עשבים שוטים', ובכן, דעו לכם שהאדמה היא זו שמצמיחה את העשבים השוטים לדעתכם, גידוליה של הארץ הטובה, הנאחזים בחלומה. גם כשעוקרים שוב ושוב, ארץ ישראל מצמיחה לוחמים וחולמים את החלום של כולנו – כולנו כולל אתכם.

החלום של עם ישראל לא נפסק גם באלפיים שנות הגלות הארוכות, וגם מול אויבים שונים. אמנם, הניסיון של דורנו קשה במיוחד, לפעמים רבות אנחנו מבולבלים ולא זוכרים מה הייעוד שלנו כיהודים, מבלבלים בין אויב לאוהב, ומפחדים מהעומק של עצמנו.

אפשר עוד להאריך בזה הרבה אבל כל זה מיותר. אם תשכילו להיפטר מההיסטריה והפחד - תגלו שאתם לוחמים לחינם באויב מדומה. האמת היא שכולנו יהודים, בכולנו בוערת הנקודה הפנימית שמצפה לתיקון העולם במלכותו של ה'. וכולנו יחד צועדים בדרך למדינה יהודית, אל בית המקדש.  אם תרצו – גם זו לא אגדה.

תגובות (22) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 9 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד