בע"ה כ"ב שבט תש"פ
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

"עוד לפני שמישהו סביבנו זיהה את הסכנה, כבר פעלנו כנגדה"

כמה תובנות ולקחים מדמותו של לוחם יחידה 101- אלוף-משנה שמעון כהנר (קצ'ה) ז"ל

  • משה קוניקוב
  • ז' שבט תש"פ - 11:03 02/02/2020
גודל: א א א
משה קוניקוב
משה קוניקוב משה הוא מאמן קרב מגע ואמנות לחימה, מדריך מטעם ICCS העולמי, מייסד ארגון יש"ע קרב מגע ומדריך ירי מוסמך
הרשם לעדכונים מהבלוג שלי

ביום שלישי האחרון נפטר אל"מ שמעון כהנר (קצ'ה)- אחד מגדולי הלוחמים הישראליים וממקימי יחידה 101. יחידה מהוללת זו שהוקמה בשנת 1953 העלתה את רמת לחימתו של צה"ל ושינתה את פניו לחלוטין. מצבא דפנסיבי ומתגונן שכשל שוב ושוב במלחמתו במסתנני ה'פדאיון' אשר חדרו משטח ירדן ומצרים וביצעו בממוצע עשרה פיגועים מידי לילה (!), הפכו קצ'ה וחבריו את צה"ל לצבא תוקף ויוזם; צבא הלוחם באויב בשטחו, פוגע בו ומשמיד אותו בעודו בבסיסיו. המחבלים הארורים אשר עשו בשטחנו כבשלהם וזרעו ביישובנו הרס וחורבן, נאלצו להתבצר ולהתגונן מול התקפותיהם הנועזות של לוחמי היחידה אשר היכו אותם בלב כפריהם ומחנותיהם, ביום ובלילה, בחורף ובקיץ, בכל מקום ובכל פינה- מהרי חברון ועד ליבה של רצועת עזה.

תפיסה ביטחונית זו לא הומצאה בידי לוחמי ה-101. היא הייתה נחלתם של גיבורי ישראל בכל הדורות- מהשופט גדעון בן יואש שתקף את חיילי מדיין בבסיסם שבעמק בית-שאן, דרך יהודה המכבי שהכריע את צבאו של המצביא היווני גורגיאס בהתקפת לילה על בסיס צבאו שבעמק איילון וכלה בבר כוכבא שהשמיד לגיון רומאי שלם- הליגיון הרומי ה-22 על 5,400 חייליו- בהתקפה נועזת על בסיסו שמדרום לירושלים. גיבורי ישראל אלה ניצחו את האויב משום שהבינו שההגנה הכי טובה היא התקפה (ובלשונם הנפלאה של חז"ל- "הקם להורגך השכם להורגו", מדרש תנחומא, במדבר פרשת פנחס). מורשתם הקרבית של הגיבורים הללו היא שצבא מנצח אינו צבא המתבצר במחנותיו אלא צבא שעובר את הגבול אל שטח האויב ומכריעו בעודו יושב שקט ושאנן בבסיסיו.

פטירתו של לוחם דגול כקצ'ה היא לדעתי הזדמנות מצוינת להכיר את תפיסת עולמם של לוחמי יחידה 101, ובעיקר- להפיק ממנה את הלקחים הנדרשים בעבורנו.

אחת הפעולות הקשות ביותר שבה השתתף קצ'ה הייתה מבצע 'כפפות משי'; מבצע שנערך בעיצומה של סופת שלג בליל 21 בדצמבר 1953 (טו טבת תשי"ד) בתוככי עיר האבות חברון- שהייתה אז בשלטון ירדני. כמה ימים לפני המבצע נרצחו שני חיילי צה"ל בבית ג'וברין בידי מסתננים אנשי ה'פדאיון', ובתגובה יצאה חוליה בת ארבעה לוחמים בפיקודו של מאיר הר-ציון במטרה לפגוע באויב עמוק בשטחו. וכך תיאר קצ'ה את המבצע:

יצאנו מקיבוץ נתיב הל"ה בדרך לחברון. מרחק של 24 קילומטר בטיפוס לגובה 950 מטר. כעבור מספר קילומטרים הגענו לאזור מושלג. ההנחיה שקיבלנו הייתה להגיע עד חצות ליעד. בחצות הגענו לחלחול וחסרה לנו שעה כדי להגיע ליעד. מה נעשה?... הערכים להם חונכנו- דבקות במשימה וחתירה לביצוע- יכלו להוביל רק להחלטה אחת. החלטנו להמשיך. הגענו לאחת השכונות הצפוניות של העיר חברון. פוצצנו דלת בית, פרצנו פנימה וירינו בארבעה אנשים שהיו בבית. כשיצאנו נדהמנו לראות שבסמטאות מסביב רצו עשרות כשהם צועקים "אִטבח אל יהוד" [...] קבוצת חיילים ירדנים רצו עם מפקדם כדי לחסום לנו את הדרך. החלטנו שננסה לפגוע במפקד שנראה באור הירח על רקע השלג הצחור כשהוא רץ ראשון עם אקדח בידו. פגענו בו. הם נסו והשאירו אותו מתבוסס בדמו. רצתי אליו ולקחתי את אקדחו, פרבלום תוצרת גרמניה ששני צלבי קרס מוטבעים עליו, כסימן שהיה בשימוש הנאצים. אקדח זה נמצא בידי עד היום (מתוך ספרו של קצ'ה "להיות אחד מרבים", עמ' 114-112).

פעולה נועזת נוספת שבה השתתף קצ'ה הייתה "פעולת הסבחה"- תקיפת מתחם גדול של הצבא המצרי באזור ניצנה. בפעולה זו נפצע קצ'ה באורח אנוש בבטנו וכתוצאה מכך סבל מהפרעות קשות במערכת העיכול כל חייו. הפציעה לא מנעה מקצ'ה לשוב לשירות הצבאי ולהשתתף בפעולות נועזות נוספות במלחמות ישראל.

מהם הלקחים העיקריים שעלינו להפיק מדמותם ומתפיסת עולמם של לוחמי יחידה 101 כפי שבאו לידי ביטוי במבצעיהם ובעלילותיהם של קצ'ה, מאיר הר-ציון וחבריהם?

המסר העיקרי בעיני הוא שברגע שאתה מזהה כי תקיפה הולכת להתרחש- תקוף אתה ראשון! מי שיורה את הכדור הראשון או שנותן את המכה ראשון, הוא, כמעט תמיד, גם זה שמנצח. למי שיצפה להתקפה בחיבוק ידיים, לא תינתן, לרוב, הזדמנות שנייה.

מורשתם של קצ'ה וחברי ה-101 מלמדת אותנו לא להיות שאנן. אם נאפשר לתוקפן- וזה יכול להיות מחבל או שודד או כל תוקפן אלים אחר- לבחור את זמן התקיפה, את מיקום התקיפה ואת סוג התקיפה, נעניק לו את הניצחון על מגש של כסף. אל לנו לסמוך על הגנתן של חומות, גדרות, מערכות התרעה וביצורים. כי לכל מערך אבטחה- משוכלל ככל שיהיה- תמצֵא תמיד נקודת תורפה. אם אנחנו נהיה אלה שנופתע ונגיב, אם אנו לא ניזום את התקיפה מלכתחילה, נגזור על עצמינו להתחיל את הקרב מתוך עמדת נחיתות.

הנה למשל: אתה מוצא את עצמך ברחוב צדדי, ומבחין בשני חבר'ה שנראה שהם לא בדיוק רוצים את טובתך. אתה מזהה שהם עומדים לתקוף אותך... נדמה שהם מרימים מקלות או כל כלי נשק מאולתר אחר... אם אין לך אפשרות לברוח- תקוף ראשון! תפתיע ותנצל את שניות ההלם שלהם כדי לברוח. כל כך הרבה אירועים נמנעו או הסתיימו בפציעה קלה בזכות זיהוי מוקדם ולקיחת יוזמה לידיים.

ולקח נוסף שעלינו לאמץ ממורשתם של קצ'ה וחבריו: גם אם הופתענו- לא נרים ידיים.  גם בעמדת נחיתות. גם אם אנו במדרון והאויב במעלה ההר. גם אם כבר חטפנו חלילה מכה, דקירה או כדור. לא ניכנע ונמשיך להילחם בכל הכוח!

כיצד נצליח למנוע תקיפה מראש ולסכל את כוונתו של התוקפן בעודה באיבה? גם זאת נלמד מלוחמי ה-101: על ידי ערנות וזיהוי מוקדם של כוונת התוקף!

וכך תיאר סגן מפקד יחידה 101- הלוחם האגדי שלמה באום:

היתרון הגדול שהיה לנו בקרבות הקשים היה ההרגל שלנו להתבונן סביבנו ולצפות במהירות ובבהירות את הסכנה האורבת לנו. עוד לפני שמישהו סביבנו זיהה את הסכנה, כבר פעלנו נגדה. כנראה שאצל "פייטרים" אמיתיים קיים רדאר פנימי המגיב כלפי האיום המיידי. החוש הזה גרם לי להתבונן סביבי בקביעות ולזהות פרטים שוליים לכאורה, שאחרים לא הבחינו בהם או לא ייחסו להם חשיבות ראויה (ראיון עם שלמה באום בספר "סודות ההישרדות", עמ' 27-26).

הבה נאמץ את שיטת לוחמי ה-101! נחדד את ערנותנו, נתבונן מסביב בקביעות ונזהה את אותם פרטים "שוליים לכאורה"; פרטים "שוליים" שעלולים להתברר כעדות לכך שלפנינו ניצב מחבל או תוקפן מסוכן: מישהו לבוש במעיל בקיץ, אדם הולך בעצבנות הלוך וחזור, טיפוס חשוד המתנהג בצורה לא רגועה... צעיר בעל חזות ערבית שנראה כי הוא מסתיר משהו מתחת לחולצה... כל אלה אמורים להדליק אצלנו נורה אדומה. ואל לנו לזלזל בתחושת בטן; אותו "רדאר פנימי" שתיאר שלמה באום. תחושה שהאדם הניצב מולנו הוא מחבל יכולה לנבוע מ'חוש שישי' פנימי ועשויה להתברר כאמיתית לגמרי... אז אל תאבדו את הערנות. בכל מצב היו דרוכים!

תהיו ערניים ותמשיכו להתאמן

שלכם משה קוניקוב

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 13 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד