מבט של שבת: מאיר אטינגר מסכם שבוע: כשהנערים בבקעה הבינו את מה שעוד לא הבינו בעזה

עזה נשארה חטופה

בזמן שישראל התרגשה מהחזרת גופתו של החלל החטוף רן גויאלי הי"ד, מי שעוקב אחרי התכניות המדיניות לעזה, התמלא בדאגה מפני המעבר ל"שלב ב'", שעל פי הכרזות הממשל בארצות הברית יחל בפתיחת מעבר רפיח לכניסה וליציאה מעזה, וכניסת "ממשלת הטכנוקרטים" בועד המנהל שלה גם נציגי טורקיה וקטאר. אין עוד חטופים בעזה? עזה עצמה עדיין חטופה.

נתניהו מיהר להצהיר בכנסת שישראל תשלוט ביטחונית בעזה, ושלא יהיה שיקום לפני פירוז הרצועה ופירוק חמאס מנשקו. אלא שדווקא הניסוחים האלו דורשים תשומת לב לפרטים הקטנים: מה זה אומר פירוק חמאס מנשקו - על איזה נשק מדובר? ואם כבר לא שומעים על יעד למיגור חמאס ארגונית מה זה אומר על מעורבותו הפוליטית ברצועה? מה יהיו הכלים לפיקוח צבאי אחרי ההגדרה של "פירוק חמאס מנשקו" ומי קובע שהיעד הושג? האם זה יהיה תלוי בחסדיו של טראמפ?

כפי שאמרנו מהרגע הראשון: המהלכים המדיניים מוכיחים שוב שאין שום פתרון שיסיים את הסכנה מערביי עזה מלבד הגירה. המלחמה בחמאס היא יעד זמני בלבד, שכן הוא אף פעם לא מסתיים, שהרי עזה היא חמאס וחמאס הוא עזה. הדמיון של ממשלה שאיננה חמאס ואיננה רש"פ מתברר במציאות כחלום - הועדה הטכנוקרטית היא הרש"פ בתחפושת.

עכשיו כשהחטופים חזרו, וכבר אין תירוצים מתבקש לחזור לדרישה הפשוטה: כיסופים פנימה, רפיח החוצה. כיסופים פנימה להתיישבות יהודית, רפיח החוצה להגירה ערבית.

המאבק על ההגירה

מצרים, הציבה לעצמה יעד מרכזי עליו חוזר הנשיא א-סיסי כבר מתחילת המלחמה, לבלום את ההגירה הערבית מעזה ולשמר את "העניין הפלסטיני", והשתמשה גם באיום צבאי לצורך העניין. מאז הפסקת האש פועלת ה"ועדה המצרית" בעזה לשיקום ככל הניתן מה שישראל מאפשרת, כשהיא מתעקשת על עיקרון מרכזי - "שיקום במקום". ההיגיון ברור - המטרה היא למנוע שינוי מבני וחברתי בעזה, מה שיבלום יוזמות של ישראל או של ארצות הברית. 

השבוע פרסמה הועדה המצרית סרטון של מחנה האוהלים שהקימה בציר נצרים לתושבי העיירה העזתית א-זאהרה שהיתה במקום והוחרבה על ידי לוחמי צה"ל. גם כאן המטרה כפולה - לעכב אפשרות של ביתור מחודש של הרצועה ולקדם את השיקום במקום כשכל עיר נבנית במקומה.

הם מבינים היטב על מה המאבק כרגע, ואנחנו?! אל מול הלחצים של חמאס ומדינות ערב ובראשם מצרים שמתמקדות במניעת ההגירה. המשימה כיום היא להיאבק בתכנית לשיקום עזה באמצעות לחץ ציבורי לעכב אותה. ככל ששיקום עזה יתעכב כך הלחץ להגירה ילך ויגדל. לכל עיכוב יש משמעות בעידוד ההגירה - אם לא מרצון, אז מחוסר ברירה.

סוריה - האיום הפך לעובדה מוגמרת, השאלה עכשיו - איך מתכוננים?

בסוף השבוע הקודם השלים צבא סוריה החדש את ההשתלטות על רוב השטחים שהחזיקו הכורדים בצפון מזרח סוריה, והכריע למעשה את התקווה של הכורדים לשמור על אוטונומיה מפני המשטר האסלאמיסטי. משטר א-שרע הצליח להשתלט על נכסים אסטרטגיים ומשאבי טבע, וגם על בתי הכלא שבהם הוחזקו אנשי דאעש - שלכדו הכורדים שלחמו בשיתוף פעולה עם מדינות המערב וארצות הברית שכעת הפנתה להם עורף.

איך האירועים האלו משפיעים עלינו? מי שעוקב אחרי המהלכים של א-שרע ימצא סדר ותכנון מופתי. בגיבוי ארצות הברית שכרתה ברית עם מדינות האחים המוסלמים - טורקיה וקטאר שהעניקו את החסות למשטר א-שרע. המשטר מבסס את שלטונו בסוריה צעד אחד צעד. כשהשלב הבא יהיה ניסיון נוסף מול הדרוזים.

למעשה, ניתן לומר כי ארגון הטרור הג'יהאדיסטי היאת תחריר א-שאם עבר את רגעי המבחן על השליטה על סוריה. חלון ההזדמנות למנוע את התבססות משטר א-שרע בסוריה נסגר כמעט לגמרי, בגבול הצפוני יש כעת מדינת חמאס חדשה, עם צבא אדיר, שטורקיה מחמשת אותה באופן סדיר.

ברגעים אלו עוד לא ידוע מה יהיה גורלו של המשטר האיראני ואיתו הציר השיעי, אבל כבר אפשר לדעת שהציר הסוני בהובלת טורקיה וקטאר הוא האיום הבא. וצריך לצלצל בכל הפעמונים כדי להכין תכנית להגנה ומתקפה מפני האויב מצפון.

נהר הפרת - ההבטחה תהפוך לצורך במציאות?

בליץ ההשתלטות של צבא סוריה החדש של משטר א-שרע על האזורים שהיו בשליטת "כוחות סוריה הדמוקרטיים" בהובלת הכורדים בצפון מזרח סוריה, הביא את הג'אהדיסטים אל נהר הפרת, כשיוצאי אלקעאידה חוצים את הפרת חזרה והפעם כמדינה מבוססת עם לגיטימציה בינלאומית 

בגבולות ההבטחה התורה מספרת לנו שגבולות הארץ יגיעו עד לפרת. מדוע דווקא נהר הפרת? בעיני, יש חלקים בתורה שהם עדיין לא מובנים לו כל צרכם, והם כמו כתב חידה. האמונה, אבל לא רק האמונה, אלא גם הניסיון מלמדים אותנו שיש עומק בדבר. 

אבל תמיד אנחנו רואים איך גם אחרי התעקשויות רבות וניסיונות לחמוק מתברר כי המציאות דורשת את קיום מצוות התורה ובלעדיה אין לנו קיום. זה נכון לגבי האזהרה "ואם לא תורישו את יושבי הארץ". שלמרות נסיונות רבים לחמוק מהורשת הארץ, ולהמציא פתרונות דו קיום התברר כי אין מנוס.

במציאות החדשה שבה שולט משטר אסלאמי קיצוני תאום חמאס על גבול הצפון, פתאום הרעיון שבו נאלץ לכבוש את סוריה עד לפרת, כבר לא כל כך מופרך. ברגע שבו השלטון הסורי ירגיש מספיק מבוסס הוא יתחיל להילחם בנו, ואז, אולי לא יהיה אף פתרון אחר מאשר לפרוע את ההבטחה. מי יודע. מה שבטוח מה שהיה פעם נראה כתלוש מהמציאות, כבר לא כל כך הזוי.

לפרק את המשטרה הפלסטינית מנשקה

הפיגוע המושתק: השבוע טעה רכב יהודי שהיה בדרכו להר עיבל ונכנס לשכם, שם נפתחה לעברו אש, וכשהצליח להגיע להר עיבל גילה פגיעות ברכבו. דובר צה"ל הוציא הבהרה כי לא מדובר בפיגוע, אלא ברכב יהודי שפרץ מחסום של המשטרה הפלסטינית, הנה כי כן הגענו לשלב של נרמול הירי של שוטרי הרשפ ביהודים בשכם. דוצ הוסיף כי הכניסה לישראלים לשטחי a אסורה ומסוכנת מדובר בשקר גס. רק לאחרונה נחשפה בכנסת מדיניות צהל לעודד כניסת ערבים ישראלים לשטחי הרשפ. האיסור הוא אך ורק על יהודים וכעת יש גם לגיטימציה לירי על יהודים בשכם.

במקרה נוסף שוב אישר צה"ל לשיירה של המשטרה הפלסטינית להיכנס לכפר עינאבוס הסמוך ליצהר שמוגדר לפי הסכמי אוסלו כשטחי b בעקבות ירי בלתי פוסק. כל זה מצטרף לתחנות משטרה פלסטינות רבות שבהם כוח חמוש קבוע בשטחי b שאמורים להיות בשליטה ביטחונית על פי הסכמי אוסלו.

אם ברור לממשלה שאסור להכניס את הרשות הפלסטינית לעזה, מדוע ביהודה ושומרון היא מתנדבת לאפשר לה גישה לנשק בזמן ששוטרי הרשות ממשיכים להתכונן. הדרישה הבאה של המחנה הלאומי צריכה להיות לפרק את המשטרה הפלסטינית מנשקה!

ראס אלעוג'ה 

ולסיום, אירוע משמח. בשבת האחרונה התפנו המשפחות האחרונות ממאהל הפולשים הבדואים בעוג'ה. מי שזוכר כיצד שלטו הבדואים והטילו אימה לפני 15 שנה על כל המרחב עד לכוכב השחר, כולל הברחות נשק ופשיעה חמורה, לא יכול שלא להתרגש מהאירוע המכונן. במשך שנים חוששת המדינה להרוס את הכפרון הבלתי חוקי בחאן אל אחמר, למרות פסיקת בגץ. והנה מתברר שזה אפשרי, אם המדינה לא מסוגלת אז נערי הגבעות יכולים.

השלב הבא, הוא עזיבה של כפרים של ממש. רק בשבוע שעבר כתבה בעיתון הארץ טענה כי בפאתי הכפר סינג'ל ישנם 15 בתים שנעזבו, סביר להניח שהתופעה יותר רחבה. מה שבטוח היא מעבר לפינה. אם תרצו גם זו לא אגדה.