תביעת ההשתקה נדחתה: יו"ר ועד העם בכפר קאסם ישלם למאיר אטינגר 15 אלף ש"ח

סעד עיסא, יו"ר ועד העם בכפר קאסם ובעלים של חנות קרמיקה אלסולטאני בכפר קאסם הגיש את תביעת הדיבה נגד השר איתמר בן גביר ותחקירן הקול היהודי מאיר אטינגר, בעקבות ציוץ של אטינגר שהשר בן גביר שיתף שבו נכתב כי עיסא, כאמור יו"ר ועד העם בכפר קאסם ארגן קבלת פנים למחבל אברהים אלטורי בכפר קאסם.

הציוץ נכתב בעקבות ראיון של העיתונאי נדב אייל עם סעד עיסא כנגד ביקורו של השר בן גביר בכפר קאסם שבו הציג נדב אייל את סעד עיסא כמי ש"פיצח את השיטה" מול בן גביר.

אטינגר כתב כי עיסא היה ממארגני קבלת הפנים למחבל אברהים אלטורי כפר קאסם, שהורשע, בין היתר, בעבירות הקשורות לסיוע להריגה ולניסיון לחטיפת חיילים עבור חמאס והתקבל בשיירת רכבים וחגיגות בכפר קאסם.

ועד העם בכפר קאסם, בדומה לועדי העם בייושבים הערביים השונים, הוא גוף לא רשמי הפועל תחת חוסת ועדת המעקב העליונה ונועד לשמש כהנהגה מקבילה למוסדות הרשמיים של המדינה. תחקיר של ארגון ערי ישראל חשף את מעורבות ועדי העם השונים תחת ועדת המעקב בארגון ההפגנות שהציתו את פרעות שומר חומות.

בכתב התביעה הכחיש תחילה עיסא את נוכחותו באירוע קבלת הפנים למחבל אברהים אלטורי, אך לאחר שאטינגר הציג תמונה שפורסמה בכלי התקשורת ובה נראה עיסא יחד עם אלטורי, שינה גרסא וטען כי אמנם נכח, אך היה זה לבקשת המשטרה כדי לפקח על מגבלות הקורונה וכי לא ארגן את האירוע. 

בנוסף טען עיסא במהלך הדיונים כי הפרסום פגע בעסקים שלו וכי לקוחות יהודים לא רוצים לקנות ממנו. כזכור עיסא בעלים של חברת קרמיקה בכפר קאסם

במהלך הדיון הציג אטינגר באמצעות עורך דינו פרסומים רבים שהופיעו בערבית לאחר קבלת הפנים בהם הופיע שמו של עיסא לצידם של מארגני האירוע. בנוסף פוסט שפורסם בדף הפייסבוק של ועד העם ובו דברי ברכה למחבל המשוחרר. 

בפסק הדין קבעה השופטת כי עדותו של עיסא הייתה מתפתלת, מגומגמת, ולא עקבית, וכי היא עמדה בניגוד לפרסומים בזמן אמת ולראיות שהוצגו בתיק. עוד נקבע כי עיסא הגיע לחצר ביתו של האסיר המשוחרר ביום שחרורו, ידע שמתקיימת במקום קבלת פנים ובירך אותו, ולא כפי שטען בתחילה שהגיע למקום רק כדי לסייע באכיפת מגבלות הקורונה. אחת הראיות המרכזיות שעליהן הסתמכה השופטת הייתה הפוסט שפורסם בדף הרשמי של הוועד העממי בכפר קאסם, שבראשו עמד עיסא. בפוסט בירך הוועד את האסיר המשוחרר על יציאתו לחופשי, ובצמוד אליו הופיעה תמונתו של עיסא כשהוא לצד האסיר בחצר ביתו. בית המשפט ציין כי עיסא העיד שהוא עומד מאחורי תוכן הפוסט, וקבע כי השילוב בין הפוסט, התמונות והראיות האחרות מוכיח את השתתפותו בקבלת הפנים ואת הזדהותו עם האירוע.

בכל הנוגע למילה "ארגן", שבה התמקד עיקר הוויכוח המשפטי, קבעה השופטת כי גם אם לא הוכח שעיסא היה הגורם שארגן בפועל את קבלת הפנים, אין בכך כדי להביא לקבלת התביעה. בית המשפט קבע כי לנוכח מעמדו הציבורי של עיסא, נוכחותו באירוע, הברכה שהעניק לאסיר המשוחרר והפרסום מטעם הוועד שבראשו עמד, המשמעות המהותית של הפרסום הייתה נכונה. השופטת אף קבעה כי המילה "ארגן" מהווה במקרה הזה פרט שולי שאין בו פגיעה של ממש, ולכן הפרסום נהנה מהגנת אמת הפרסום גם בהתאם לחוק איסור לשון הרע. לדבריה של השופטת, נוכחותו של עיסא באירוע ומתן ברכתו לאסיר שהורשע בעבירות חמורות, בצירוף הפוסט שפרסם הוועד העממי, היו לכל הפחות שווי ערך בעוצמתם למילה "ארגן", ואף עשויים לעלות עליה. בכך קיבלה השופטת את הטענה כי הפער בניסוח הנקודתי אינו שולל את ההגנה כאשר האמת המהותית של הפרסום הוכחה.

בית המשפט הוסיף כי לפרסום היה גם עניין ציבורי מובהק, בין היתר בשל תפקידו הציבורי של עיסא כראש ועד העם בכפר קאסם והפעילות שקיים מול גורמי שלטון. בנוסף, השופטת קיבלה את טענות ההגנה בעניין תום הלב וקבעה כי הפרסום נכנס לגדר ההגנות הקבועות בחוק, הנוגעות לחובה מוסרית וחברתית של עיתונאי ותחקירן ולפרסום שהוא הבעת דעה על התנהגותו של איש ציבור. השופטת אף קבעה כי בנסיבות העניין עומדת לאטינגר החזקה כי הפרסום נעשה בתום לב. עוד קבעה השופטת כי עדותו של אטינגר הייתה "סדורה, עקבית, קוהרנטית ומהימנה", וכי גרסתו בנוגע לנרטיב שעמד בבסיס הפרסום הוכחה בחומר הראיות. 

מנגד, נקבע כי עיסא לא הצליח לבסס את טענתו כי לא השתתף בקבלת הפנים, ובית המשפט אף ציין כי הראיות הצביעו על כך שהוצג בזמן אמת כאיש ציבור שהיה בחזית האירוע לצד הגורמים שארגנו אותו. בסופו של דבר, כאמור, דחתה השופטת את התביעה במלואה וחייבה את עיסא לשלם לאטינגר 15 אלף שקל שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ, בתוך 30 יום. בפסק הדין נקבעה גם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 60 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

עו"ד אלעדי ויזל, שייצג את אטינגר מטעם ארגון חוננו, מסר בתגובה: "אנו מברכים על פסק הדין, ששם קץ לניסיון נועז של איש ציבור להשתמש בבית המשפט ככלי להשתקת ביקורת ציבורית ולהסתרת תמיכה במחבל משוחרר. התובע ביקש לאחוז את החבל משני קצותיו: להתגאות בפני הציבור הערבי במתן חסות, חיבוקים וברכות למחבל משוחרר שהורשע בסיוע לרצח וניסיון לחטיפת חיילים, ומנגד להצטייר בציבור היהודי כשוחר שלום שנפגע מפרסום הדברים. בית המשפט קיבל את טענותינו וקבע כי עדות התובע הייתה בלתי אמינה ומלאת סתירות. זוהי החלטה חשובה. לא ניתן לקבל מצב שבו נבחרי ציבור ערבים מדברים בשתי שפות ומציגים פנים כפולות – כלפי הציבור היהודי מציגים חזות של פרטנר לשלום ומתנגד לטרור, וכלפי הציבור הערבי מעניקים לגיטימציה ותמיכה למעשים אלו. יש לחשוף את הצביעות ולהוקיע כל תמיכה בטרור".