פרק ט' הלכות שְׁבוּעוֹת
שבועת העדות
הלכה י”ג בפרק מסכמת את דיני שבועת העדות:
אֵין הָעֵדִים חַיָּבִין בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, אֵלָא עַל פִּי עֲשָׂרָה דְּבָרִים וְאֵלּוּ הֶן: שֶׁיִּתְבְעֵם הַתּוֹבֵעַ, וְשֶׁתִּהְיֶה עֵדוּת מָמוֹן, וְשֶׁיִּהְיֶה מְמוֹן הַמִּטַּלְטֵל, וְשֶׁיִּתְחַיַּב הַנִּתְבָּע לְשַׁלַּם בְּעֵדוּתָן לְבַדָּהּ אִם הֵעִידוּ, וְשֶׁיִּכְפְּרוּ אַחַר שֶׁתְּבָעָן הַתּוֹבֵעַ, וְשֶׁיִּכְפְּרוּ בְּבֵית דִּין, וְשֶׁתִּהְיֶה שָׁם שְׁבוּעָה בְּשֵׁם אוֹ בְּכִנּוּי, וְשֶׁתִּקְדַּם יְדִיעַת הָעֵדוּת לַשְּׁבוּעָה, וְשֶׁיְּיַחַד עֵדָיו בְּעֵת הַשְּׁבוּעָה אוֹ בְּעֵת הַתְּבִיעָה, וְשֶׁתִּהְיֶה הַשְּׁבוּעָה בְּלָשׁוֹן שְׁהֶן מַכִּירִין אוֹתָהּ.
הסבר: בשם הכוונה שם ה’. בלשון שהם מכירים הכוונה אם לא יודע עברית אז בכל שפה שהנשבע מכיר ומבין.
דינים שונים:
שאר מקרים -חייבים בשבועת ביטוי.
מנין הקרבנות -תלוי אם נשבע בלשון כללי או פרטי.
