פתאום לקחו לי את שטר ה-50 עם דיוקנו של ש"י עגנון ובמקומו הכניסו את דיוקן המשורר שאול טשרנחובסקי.
אני מתאר לעצמי שיש איזו ועדה מכובדת שאחראית על עיצוב שטרות הכסף במדינה. אין זה דבר של מה-בכך להכנס לגלריית האישים שפניהם ניבטים אלינו מהשטרות.
אולי טשרנחובסקי היה באמת משורר מוכשר מהשורה הראשונה. אינני מומחה בזה, אבל אני יודע שמבחינה יהודית האיש ממש אינו ראוי להערכה.
ראשית, וחמור מכל: מדובר ביהודי שבמקום לשאת אחת מבני עמנו בחר לחיות עם גויה נוצרית. למעשה כזה קוראים נביאי ישראל בגידה ותועבה (ראה מלאכי ב, יא). כל כשרון ספרותי לא יחפה על כך. אדרבה, כאשר מי שנחשב "איש רוח" בעל מעמד ציבורי נוהג כך יש לזה חומרה כפולה.
שנית, מבחינת התוכן של יצירתו הספרותית, טשרנחובסקי מייצג בעוז את רוח הכפירה הבועטת במורשת ישראל. באחד משיריו הידועים הוא מעלה על נס את האמונה באדם וברוחו - זו יכולה להיות אמירה נכונה כשהיא משובצת בתוך תמונה שלמה, אבל כוונת המשורר ברורה: להציב את האמונה באדם במקום האמונה בה' (ומי שרוצה לראות עד כמה הרחיק המשורר הלז, מוזמן לקרוא את שירו "לנוכח פסל אפולו"). על זאת נאמר "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" (ישעיה ב, כב).
כמה צורם לראות על השטר החדש את הציטוט "כי עוד אאמין גם באדם" – ולהשוות אותו לשטרות הכסף האמריקאים עליהם כתוב "באלקים אנו בוטחים". אינני קורא לשרוף בכיכר העיר את שטרות הכסף החדשים (מעשה שאסור לפי חוקי המדינה). אפשר גם לטעון שבאמת מה אכפת לנו מי בדיוק מצוייר שם. אבל בהחלט מדובר בתעודת עניות למדינה הנקראת "מדינה יהודית" שאלו פניה לעת-עתה.
אני כבר מתגעגע לעגנון שיצירתו מלאה וגדושה בכל-כך הרבה יהדות עסיסית (גם אם מתוסבכת). על גב השטר של עגנון מופיע חלק מנאומו בעת קבלת פרס נובל, כדאי לקרוא: "מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום, בחזון לילה, ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלוויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עַמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שֶׁמִּיִּרְאָתָם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם אֵחַי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב". איזה יופי.
אגב, שמעתי על יוזמה למחאה עממית פשוטה: לוקחים עפרון וכותבים על כל שטר-נחובסקי שמגיע לידך את המלה "בוגד".
אח, איפה עגנון?
תגובה 2 י"ב חשון תשע"ה 13:06 נחמן
אסור להסתכל בפני רשע אז אפשר למחוק לו את הפרצוף וגם לא להשתמש בשטרות אלו לסרב לקבל אותן במכולת וכו' - 1 י"א חשון תשע"ה 15:17 יוני