הרחק משטחי הסכסוך, החיכוך, המתנחלים והר הבית, אי שם מאירופה היפה המנומסת והתרבותית, הגיעו רוצחים. לא כאלו המחכים שעות במחסומים הצפופים של יהודה ושומרון וחיים תחת אימת "הכיבוש המשחית" של הריבון הישראלי, אלא כאלו שחיו והגיעו מבלגיה, מדינת השוקולד והוויסקי, מה שלא הפריע להם להפוך את נהר השוקולד, המוסר והתרבות לנהר של דם, אכזריות ופרימיטיביות.
ואולי השוקולד היה מריר? אולי לא כזה טעים כמו שמספרים והם חשו מופלים או מקופחים? ואולי, רק אולי, גם שם הרחק מכל הדיכוי והמתנחלים ואל אקצא הקדוש, ישנם אנשים שפשוט לא שכחו מהיכן הם באו ולאן הם הולכים? כחלק מתרבות שלמה המשקה את זהותה ועקרונותיה בדם האדם באשר הוא אדם?
ואולי כאן המקום להתנצל על חוסר הרגישות שלי, בימים בהם העם הרחמן שלי נפנף בדגל צרפת כאות להזדהות וכאב, ואני סירבתי בכל תוקף וגם כעת אני מסרב לעשות זאת. ויתרה מכך, לא על כך בקשתי לכתוב. לא מפני שאיני כואב בכאבם או לא מזדעזע מהחולי וטירוף הטרור, המשליך את רעלו בעולם כולו ובצורה שרחוקה שמיים וארץ מכל הקשור לצלם אנוש. אני מסרב מפני שקורה דבר שמזעזע לא פחות, והוא טשטוש ומחיקת המוסריות בצורתה הבריאה.
אולי בתוך אין סוף הדיבורים על מוסר ואנושיות, דווקא שם הפכנו לכה אטומים ומנוכרים?
לא ראיתי המוני צרפתים נושאים דגלי ישראל או מחליפים את תמונת הפרופיל שלהם לאחת מתמונותיהם של הזוג הנקין או של משפחת ליטמן. וכואב יותר הוא שגם לא ראיתי ישראלים שעושים זאת. וכאן המקום לשאול: האם הדשא של השכן מדמם יותר?!?!
אז מה באמת קורה כאן? איך הדבר הבסיסי ביותר הפך אצלנו למורכב ומטושטש עד כדי כך שהתרגלנו לקבור? התרגלנו לקבור את האחים שלנו, את ההורים שלנו, ילדים, משפחות שלמות... התרגלנו להמשיך, הלאה לידיעה הבאה היכן המוסריות בדבר הזה?!
המציאות מדברת. צורחת אפילו, למי שרק מוכן להקשיב. ואותה אירופה (ולא רק היא) המלאה באופוריית השלום והדו קיום, דיממה השבוע מתוך חלומה והתרסקה מן הענן שעליה ישבה זמן רב. אך אין טענותיי לאומות, טענותיי אינן אלא לנו פנימה. שכחנו כי "לא באה פורענות לעולם אלא בשביל ישראל", שכחנו כי כאשר אנו אדישים, יש מי שדואג להרעיד את הקרקע מתחתינו, בתקווה שנתעשת. ונראה שברגע שהמוסר אצלנו התעוות - הוא נהיה מעוות בכל העולם.
הסיפור המזעזע אודות אותו סהר אדום ארור ונבזה שהשאיר את משפחת ליטמן מתבוססים בדמם לא מרפה ממני, ועוד יותר לא מרפים ממני דבריו של מנכ"ל מד"א רק כמה שבועות קודם לכן, שהם רק דוגמא אחת מיני ים, של כיצד "המוסריות" המזוייפת הזו רק מגדלת ומזינה עוד ועוד אכזריות ועוד ועוד חוסר שפיות ושיגעון, ובעיקר עוד ועוד טרור ורצח.
אז בין צרפת ועתניאל זורם נהר של דם שמקורו בשכיחה של מהי מוסריות ואנושיות באמת,
מהי היא מוסריות תשאלו?
מוסריות ואנושיות זה להרוג מחבלים. לכתחילה, ולא רק כי לא הצלחנו לנטרל אותם. מוסרי ואנושי להרוס את בתיהם ולגרש את משפחותיהם, עד האחרון שבהם. ואולי מוסרי יותר הוא שהם היו עושים זאת על דעת עצמם, מתוך בושה וקלון על שמם המוכתם בדם של תמימים וחסרי ישע.
מוסרי ואנושי לדאוג לקל שבפצועים שבעמנו ולא לקשה שבפצועים שלהם, המבקש לקדש את המוות ולהיקרא גיבור ושאהיד.
מוסרי ואנושי שעל כל שערה הנופלת מראשם של חיילנו, ייפלו ויתרסקו ערים וכפרים שלמים של אלה החושבים שיוכלו לחיות כאן, לדרוש זכויות ואיכות חיים ולצעוק בכל צהריי יום שישי "איטבח אל יהוד" או "בדם ואש נפדה את אל אקצא".
ואולי נשוב לאותה שאלה היסטורית, שבתוכה חבויים פחד, בלבול ועיוות: "וכי שומר אחי אנוכי?" והתשובה היא כן!!!
כי זה כבר זמן רב שקול אחינו זועק אלינו מן האדמה..
לעילוי נשמתם של הרב יעקב ונתנאל ליטמן הי"ד
הוציא מאמר חשוב לכל יהודי שליבו פועם בא 3 ו' כסלו תשע"ו 13:03 מושה
הלוואי 2 ו' כסלו תשע"ו 08:53 שלום
השם ייקום דמם 1 ה' כסלו תשע"ו 15:44 יהודי מהמרכז