זכיתי להיות מה'משדכים' בין הרב יצחק גינזבורג לבין הרב יעקב יוסף זצ"ל במטרה להוליד פעולות משותפות. הגעתי לרב יוסף בירושלים והצעתי לו להיפגש עם הרב, והוא אמר לי: "אני רואה שזה ישמח אותך. אז בוא נקבע!..."
הרב יוסף הגיע לכפר חב"ד ולאחר מכן תוכנן שהרב יגיע לרב יוסף בירושלים.
לפני שהגענו לרב יוסף, הרב ביקש ממני: "שלא יהיו גינוני כבוד וכל היתר, אלא שתהיה רק פגישה פשוטה וחביבה".
הגענו לפגישה בביתו של הרב יעקב יוסף. הרב יוסף סבר שתהיה פגישה עם שלושה-ארבעה אנשים בחדרו הקטן, אבל באופן לא צפוי הגיעו חמישה עשר איש. הרב יוסף ביקש מכולם לעבור לסלון והחל להעביר כסאות מהחדרים לסלון.
הרב יוסף התיישב בראש השולחן, והרב יצחק ישב על כיסא באמצע השולחן. הרב יוסף אמר לו: "שב לידי". הרב ביקש להישאר באמצע השולחן והרב יוסף אמר לו בחביבות: "לא, אתה מפריע שם לכולם... שב לידי!..."
הרב עבר לשבת לידו. הרב יוסף ישב על כיסאו, ובטעות, בגלל ההמולה, הניחו לרב כיסא נמוך ואני ישבתי על כיסא רגיל לידו. בנוסף לכך הרב ישב בזווית השולחן ולא היה מקום לרגליו. בגלל הדוחק, הרב יוסף לא הבחין במה שאירע.
לא הערתי על כך בגלל שהרב ביקש ממני שלא יהיו גינוני כבוד. בכל אופן הייתה שיחה מאוד נחמדה ומעניינת. יצאנו מהפגישה והרב היה שמח במיוחד ואמר שיהיה המשך טוב לקשר ביניהם. שאלתי אותו:
"האם הרב הרגיש בנוח?".
הרב ענה "כן, בהחלט", והתפלאתי על כך.
משם המשכנו לשיעור של הרב בירושלים שהיה אמור להיות בנושא מסוים.
הגענו למקום השיעור, ולהפתעתי הרב החל לדבר על נושא אחר לגמרי - התאריך של היום - כ"ח בסיוון - היום שבו הרבי הגיע לאמריקה וכן היום שבו נהג הלל ליברמן הי"ד לחגוג את עלייתו לארץ והגעתו לשכם.
הרב סיפר שהרבי הגיע למקומו - אמריקה, והלל הגיע למקומו - שכם, והמשיך להסביר שהיום הזה, כ"ח בסיוון, הוא היום שבו האדם מגיע למקומו, כמו שהקדוש ברוך הוא הגיע לקודש הקודשים, בבחינת "פה אשב כי איוויתיה".
איך אדם יודע אם הגיע למקומו? כאשר הוא מגיע למקום שבו אינו תופס מקום כלל, שאין לו איפה להיות, דווקא כך הוא מרגיש שזה מקומו! לא שהוא נמצא באיזה מקום, אלא שהוא עצמו המקום, כמו הקב"ה שמצמצם את עצמו לקודש הקודשים כאשר מקום הארון אינו מן המידה, ועל כך נאמר כי הקב"ה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו.
הרעיון היה, שאם אדם מגיע למקום שבו יש לו הרבה 'נפח' ויכולת התפשטות, סימן שזה עדיין חיצוני. ולעומת זאת אם הוא מרגיש שאין לו שום מקום, ואין לו אלא התעצמותו שמולידה דברים, זה באמת מקומו. למה המקום נהיה שלו? לא בגלל שהוא נוכח באיזה מקום, אלא בגלל שנוכחותו מולידה מקום.
מיד הבנתי שהרב מדבר על החוויה שעבר לפני כן בבית הרב יעקב יוסף. הרגשתי איך הוא הופך חוויה שעבר לפני זמן קצר לתורה ברומו של עולם. במקום שיתייחס לעניין כאל תקלה מצערת וידון את הנוכחים לכף זכות שלא שמו לב, כמו שהיינו חושבים שנכון לעשות,הרב חש שזה הדבר הכי טוב שיכול להיות ולא יכול להיות טוב מזה. זה המקום שלו!
איזה כיף שיש כאלה צדיקים 3 כ"ו אלול תשע"ד 20:48 צבי
אהבתי 2 כ"ד אלול תשע"ד 00:43 יוסי
סיפור מחכים 1 כ"ג אלול תשע"ד 21:12 אלי