מתחת לשולחנות

בשנת תשנ"א לקראת שבועות נסעתי ל-770 בניו יורק לאחר חזרתי בתשובה ולפני חתונתי. הרב יצחק היה שם. בנו ר' יוסי למד אז בקבוצה. הרב שהכיר אותי לפני כן מאוד דאג לי והדריך אותי על כל צעד ושעל. כאשר הייתי צריך לעלות לתורה, היו חתנים רבים חוץ ממני ולא נותרה עבורי עלייה. ר' יוסי דאג לכך שאקבל הגבהת התורה.

עד היום יש לי תמונה איך אני מגביה את ספר התורה והרבי מנשק עם טליתו את הספר.

בשבת שלאחר שבועות התארחתי עם הרב אצל ידידה פלינט, בתה של עוזית שניאורסון, גיסתו של הרב. זה היה במרחק עשר דקות הליכה מ-770.

בשבת בצהרים עשינו קידושא רבה. היו כעשרה סועדים.

לפתע הגיע מישהו והודיע בהתרגשות: "הרבי ירד למטה! הרבי ירד למטה!", כלומר הרבי עומד להתוועד באופן פתאומי. יש לציין שזהו דבר נדיר שהרבי מתוועד כך.

עוד סיפרו שהרבי ירד עם נטלה ומגבת, וכי הרב שמואל סגל שהתגורר בקרבת מקום, דאג להביא לו חלות שיוכל לברך עליהן.

כולנו, כולל הרב, ברכנו ברכת המזון במהירות. הרב מיהר לצאת לעבר 770 וצעד בצעדים נמרצים, כמעט רץ. מיהרתי אחריו. כשהגענו לבית המדרש ראינו בזאל למטה את גבם של חסידים רבים שעמדו על שולחנות. לא היה ניתן לראות את הרבי.

הרב יצחק ירד על ארבע וממש זחל מתחת לשולחנות כמו בחור צעיר...

לא חשבתי יותר מדי וזחלתי בעקבותיו. כאשר הגיע למקום מסוים שבו יכול היה לצאת ולעמוד, הוא יצא ואני בעקבותיו. הגענו לעמדה שממנה יכולנו לראות בעמידה ובדוחק את הרבי מתוועד.

לא הכרתי כך את הרב, איך הוא נכנס מתחת לשולחנות בלי שום היסוס. גם הופתעתי מעצמי. בסך הכל הייתי פחות משנתיים בחב"ד.

זכור לי שהרבי התוועד על העולים הראשונים מאתיופיה שהובאו ב'מבצע שלמה'. מתנגדי הדת התנגדו שיעשו להם גיור לחומרה והרבי מחה על כך.

סופר על ידי גדי שסל

דוכן לא מתקפל

שעת ערב בחזית 770 בברוקלין ניו-יורק. זוג זקנים בלוויית מלווה ישראלית משכילה, מבקשים לשבת על הכיסא השייך לי בדוכן ההפצה של 'גל עיני'. בו זמנית מבקשיםלרכוש ערימות של ספרים ודיסקים, ובמקביל מגיע מפקד כוח המשטרה של השכונה מלווה בשני שוטרים פורטוריקנים שנראים כזוג רוטווילרים מתנשפים, כל אחד מידת זרועו כמידת ירכי. המפקד דורש לקפל את הדוכן.

באותה שעת דמדומים שלחתי את בני להדליק את הזרקור בכלל ובפרט לרווחת זוג הקליינטים הזקנים והכבדים. בני המפוחד ראה את המחזה וחשש מהסתבכות. צוויתי עליו להדליק ואז נגשתי לשוטר ואמרתי לו:

"שמע, הספרים אינם שלי. אני קופץ לקבל הוראות מהבוס כדי לדעת לאן לקפל ומיד אחזור".

השוטר המתין בסבלנות. קפצתי אל הבוס (הוא הרבי, כפי שהדריך אותי הרב בתחילת שליחותי שם), אחזתי בידית הדלת של הרבי, התפללתי על העניין, חזרתי לדוכן והראיתי למפקד המשטרה את שער הספר 'קבלה לגויים', תוך שאני מנפנף בו בעדינות מול פניו. אמרתי לו, שזו תהיה פגישתנוהאחרונה ועל כן כדאי לו קודם להציץ בספר שנכתב במיוחד בשבילו.

בטרם סיימתי את דבריי, מכשיר הקשר שלו החל לשדר. מיד הוא נתן הוראה למלוויו ונעלם עמם לבלי שוב.

כמובן שהזקנים קנו ואחריהם כהנה וכהנה יהודים נוספים עד לסוף הערב וגם בימים הבאים עד תום השליחות...

סופר על ידי ערן שחר

˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜
סיפור זה הוא חלק מספר הולך ומתרקם בשם "אור חדש" שייצא בעזרת השם בהוצאת "גל עיני".
כל מי שמוכן לתרום להוצאת הספר סך אלף ש"ח או כפולותיו יזכה, כגודל תרומתו, להקדשה בספר, והעיקר – יזכה להיות שותף בספר המציג לראשונה את הרב יצחק גינזבורג שליט"א ומפעלו באור חדש ואמיתי. לתרומות צרו קשר: orchozer@gmail.