עוצמת הנפש

צימאון לחסידות

ילדותי עברה עלי בראש העין במשפחה יראת שמיים. לא הכרתי את עולם החסידות, אלא בעיקר את יראי השמיים התימניים הצמאים בטבעיות לאמונה תמימה, ברסלב ברמה הכי גבוהה.

כל זה היה טוב ויפה, אבל לא סיפק אותי. גם לימוד הנגלה בנעורי לא סיפק את נפשי. ציפיתי למשהו יותר רוחני וחיוני, לאיזה מעיין נובע מקור חכמה שירווה את צימאוני. כשלמדתי בישיבה הגדולה, שהייתה מסונפת לישיבת פונוביז', חשתי כי חסרה לי חיות ופנימיות.

יום אחד נתקלתי בספר "ביאורי הרנ"ג על התניא" מאת הרב נחום גולדשמיד. זה היה ביאור רחב עם משלים שסיפק לי את הנשמה. הספר עורר בי תחושה מדהימה וחזרתי עליו כמה פעמים. היה בשכונתי חבר שהתקרב לחב"ד. התחברתי עמו ולמדנו ביחד תניא. לימודנו הרווה את צימאון נפשי.

למרות שלמדתי בישיבות עם כיוון מסוים, לא היו לי אף פעם דעות קדומות. בטבעי אני מכיל את כל השיטות הכשרות בעם ישראל ומקבל את כל גדולי ישראל. אפילו התעניינתי באידיאליסטים שלא שמרו תורה ומצוות כמו א"ד גורדון. התחברתי לגישה הארצישראלית שלו.

היה לי ידיד יקר, מבוגר ממני, ד"ר מנצור, שהיה כלכלן בכיר ומרצה באוניברסיטת בר-אילן, שאיתו בררתי נושאי אמונה שונים. גישתי הייתה מאוד רציונלית. לא קיבלתי את הדברים סתם כך. התכסחנו בעשרות ויכוחים. למשל התנגדתי בתחילה לאמונה בגלגולי נשמות והתווכחנו בנושא ארוכות, עד שהאמונה בגלגולי נשמות הפכה לחלק ממני.

רציתי להבין את ביסוסה של התורה שבעל פה על התורה שבכתב. למדתי את כל ספרי התנ"ך עם פירוש המלבי"ם. חקרתי את הלשון והוצאתי המון פנינים.

לאחר שדשתי בנושאים רבים אמונתי התחזקה מאוד ואי אפשר היה להזיזה, לא ימינה ולא שמאלה. תמיד האמנתי לגמרי בקב"ה, אבל רציתי לברר נושאים באמונה כמו השגחה פרטית ועוד. השתמשתי במחקר לא רק בשכלי, אלא גם ברגשות לבי, עד שזכיתי להשלים את אמונתי, וכך לעמוד בכל הניסיונות. היו בחיי לא מעט ניסיונות וטלטלות, אבל לבי לא חלק על הבורא יתברך.

הדבר שהכי עניין אותי היה נפש האדם. למדתי עליה באופן אינטנסיבי מכל מיני גישות, מקומות וצדדים.

לאחר שהתחתנתי עם מרים התגוררנו בדירה רחבת ידיים בבני ברק שרכש עבורנו אבי. למדתי בכולל צאנז ללימוד גמרא. חרשתי את הגמרא, אבל זה לא סיפק אותי. הייתי צמא לרוחניות ולידיעת הנפש. אמרתי לאשתי:

"איני מסוגל להמשיך בלימודים הללו ואיני רוצה לגור בבני ברק. יש שתי אפשרויות לפנינו: לעבור לצפת או לקרית ארבע".

אהבתי את צפת בגלל רוחניותה הידועה ואת קרית ארבע בגלל הצד האידיאליסטי, הרוחני העדין שהוקרן לי שם. אשתי העדיפה את קרית ארבע ועברנו לשם.

פגישה באולם יצחק

ביום הראשון שהגענו רציתי להתפלל מנחה במערת המכפלה. הגעתי למערה ובאולם יצחק ראיתי רב חסידי המוסר שם שיעור לכמה תלמידים.

היה זה הרב יצחק גינזבורג.

לא הכרתי אותו אז ולא ידעתי מה שמו, אבל, כשראיתי את האור, הקדושה והנועם שהקרין, חשתי שמדובר באדם מיוחד.

כאשר נולדה בתנו הראשונה איילת השחר, היינו בבית הרפואה "שערי צדק". בדיוק אז חמיו של הרב גינזבורג, הרב סגל זצ"ל, היה חולה ועליתי לבקרו בקומה העשירית. אז ראיתי בחדרו את חתנו, הרב גינזבורג, ונזכרתי שזה הרב הקדוש שפגשתי במערת המכפלה. הרב היה מרוכז מאוד ושקוע בתפילתו. כך הכרתיו בשמו לראשונה.

בקרית ארבע ניהלתי ישיבת ערב של כל הילדים בקריה. כמו כן הקמתי בית מדרש חרדי לאומי בשם "אשל אברהם", שהיה הגורם המתסיס של כל קרית ארבע. הזמנתי את הרב גינזבורג מספר פעמים לבית המדרש "אשל אברהם" כדי לתת שיחות וכך החל להתפתח הקשר בינינו.

כידוע קרית ארבע היא מעוז דתי לאומי, ולמרות כיפתי השחורה הייתי קשור לרבנים ולאישי הציבור שם כמו הרב ולדמן, צבי קצובר ועמרם יפרח, ראש המועצה הדתית (סבו של אייל החטוף הי"ד).

בתחילה צבי קצובר טען: "מה פתאום שחרדי ישפיע כאן?!". כמעט לא היו חרדים בקרית ארבע. לאט לאט התוודע אלי וממש התחברנו. עזרתי לבנו הגדול להתכונן למבחן הבגרות בגמרא והוא הוציא עשר.

עברנו לירושלים לאחר חמש שנים בקרית ארבע. למדתי במוסד "יד הרב ניסים" ושם הוצאתי כתב סמיכה לרבנות על ידי "היכל שלמה", וקיבלתי אותו אישית מהרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהיה אז הראשון לציון וראש בית המדרש.

אחר כך רציתי להיות רב בישוב אורנית, מקום סופר-שמאלני בזמנו. היה קשה מאוד להתקבל. הייתי צריך לעבור כל מיני וועדות, ישבו מסביבי אנשים, שאלו שאלות עם עורכי דין, ממש ניהלו חקירת שתי וערב. צבי קצובר שלח המלצה חמה וזה לא עזר. "נכשלתי" בגלל שהייתה לי כיפה שחורה ובגלל שעשיתי צבא במסלול מקוצר.

התחלתי ללמוד רפואה טבעית ולאחר מכן פתחתי קליניקה. זו הייתה קליניקה רצינית בשכונת בית הכרם עם לקוחות רבים ובהם אח"מים והייתה פעילות מוצלחת.

פעם, בערב סוכות, חבר כנסת אחד רצה שאפגש עמו בדחיפות. אמרתי לו: "אבל עדיין לא בניתי את סוכתי". "אל תדאג", אמר, "אני אבנה אותה", וכך היה...

בתחילה טיפלתי בבעיות גופניות, ובהדרגה עברתי לטפל יותר ויותר בבעיות נפשיות.

כור היתוך חסידי

תוך כדי לימודי לרבנות ב"יד הרב ניסים" פגשתי את הרב גינזבורג ואמרתי לו שאני מעוניין מאוד לשמוע דברי חסידות ולהבין יותר את הנפש. הרב הציע לי להצטרף לקבוצה שנוסעת מירושלים כל שני וחמישי לקבר יוסף בשכם, לישיבת "עוד יוסף חי", שם הוא מעביר שיעורים.

קיבלתי על עצמי להגיע לשכם במסירות נפש. לא הפסדתי אף שיעור, חוץ מהיום שבו הבאתי את בני לבריתו של אברהם אבינו. גם כשלא היה רכב נסעתי בטרמפים לקבר יוסף. זה היה פרויקט רוחני שהלכתי עליו עד הסוף. למרות שהייתי צריך להעדר מהשיעורים ב"יד הרב ניסים", עשיתי זאת והשלמתי את החומר לאחר מכן.

הגרעין האנושי של התלמידים בשכם לא היה פשוט. לכל אחד הייתה דעה משלו. זה ממש פלא שהרב השכיל להופכם ליחידה אחת. רק אדם משיחי בעל שעור קומה כמו הרב, היה מסוגל לעשות זאת. לכן התחברתי אליו מאוד דווקא שם, פרט להתוועדויות הנפלאות כשלעצמן.

זה היה כור ההיתוך החסידי שלי. קיבלתי על עצמי ללמוד חסידות ככל שרק אפשר. התחלתי להיכנס ללימודי קבלה וחסידות שתמיד השתוקקתי אליהם - "פלח הרימון", ר' הלל מפאריטש, מאמרי הרש"ב, הריי"צ ועוד. הייתה לי תחושת עונג עילאי. קישרתי את לימודי והשיעורים ששמעתי מפי הרב ללימודי הנפש והעמקתי מאוד את ידיעותיי בנושא. לא וויתרתי על כל מה שיכולתי לדלות בנושא הנפש, וכך זכיתי לסייעתא דשמיא גדולה בפעילותי בתחום הנפש.

בתחילה היה לי קשה להתקרב אליו. קשה לי לקבל מישהו רוחני בצורה טוטאלית. 'ניסיתי' אותו בתוך תוכי במשך זמן רב עד שקיבלתי אותו כאדם המושלם והמשלים שלי, וכך יכולתי להתחבר אליו בשלמות.

בשבילי הרב אינו רק רב, אלא אב רוחני, מדריך רוחני גדול. איני מתבייש להיכנע בפניו. כאשר אני רואה אותו אני מנשק את ידו כאילו היה אבי.

כאשר אני שואל את דעתו לא תמיד אני עומד עליה, אבל תמיד אני מקבלה. אני מאמין ברוח קודשו. הרב הוא גאון שאין כדוגמתו. אני חש לעומתו כפרפר הנמשך אל האור.

פעם הייתה תקופה קשה ב"גל עיני". הרב ביקש שאעבוד אצלו ואנסה להזיז את העגלה התקועה. הצלחתי בתחום מסוים שלקחתי על עצמי, ארגנתי הגרלות, פניתי לתורמים ויזמתי שבתות תמיכה ל"גל-עיני" ברחבי הארץ ועוד.

יום אחד הסתפקתי אם להישאר או לעזוב והבעתי זאת בפניו. הרב אמר לי:

"רחמים עדני זה בגימטריה מנהל גל עיני..."

הוא לא הותיר לי ברירה...

אהבתי את העבודה איתו בכל לב ונפש, ותמיד שמרתי על עצמאות מסוימת.

בתקופה מסוימת הרב ביקש ממני להצטרף לחבורת תלמידיו שבאו לחזק בלימוד את ישיבת "שלום על ישראל" ביריחו, שהיה בה חנן פורת ז"ל. גם שם התמדתי לבוא פעמיים בשבוע ולא הפסדתי אף פעם. למדנו שם ברצינות גדולה. התקשרתי מאוד לרב עודד כי-טוב, והיינו דנים על עניינים רבים. יש לו תפיסה מרחבית מאוד מיוחדת.

באותה עת התקשר לרב גינזבורג תורם נכבד בשם ספרא, שתרם ללימוד לעילוי נשמת אביו סכום מכובד מאוד וייעד את התרומה גם לצדקה להחזיק את מגידי השיעור מטעם הרב. הרב בחר את הרב כי-טוב ואותי. לימדתי מדי יום משניות ו"עין יעקב" לפי בקשת הרב. לימדנו מדי יום במשך מספר חודשים, ואז הגיע המקרה עם ברוך גולדשטיין והפעילות שלנו נפסקה.

המרחב העצמי

כשיצא לאור הספר "הנפש" אי אפשר לתאר עד כמה שמחתי. קראתי אותו בשקיקה כמה פעמים. וכך, מספר זה ומספרים נוספים של הרב ומההתוועדויות, נבנתה השקפתי על נפש האדם.

תפקיד המטפל בנפש אינו פשוט. אין תפקידו רק לרחם על המטפל. לפעמים אני כמו אב, לפעמים כמו אח, ולפעמים, כשצריך, אני כמו רודן. אני מסוגל לומר למטופל שזקוק לכך: "אתה לא ישות! אתה הולך אחרי, ומה שאני אומר לך, אתה עושה!", ובמקרים הללו זה מניב תוצאות.

יש לי גיס פסיכולוג קליני רציני. שימשתי אותו הרבה, והרבה התדיינתי איתו ולעתים חלקתי עליו. אם אני בטוח שאני צודק לא אכפת מי עומד מולי. אני אומר את שלי במלוא העוצמה.

כיום יש לי קליניקה בשכונת בית וגן בירושלים ובה אני מטפל במגוון לקוחות, מספק תרופות ומוצרים טבעיים. יש לי מחסן גדול של תרופות אנרגטיות שפיתחתי תוך כדי עבודתי ואני גם עוסק בגישור. הקהל אצלי מגוון לגמרי, מחילונים גמורים עד חרדים. אני עובד עם הרבי מאמשינוב, הרב גברא ועוד. מי שבא - ברוך הבא!

הרב ביקש ממני לייצר תרופה מסוימת שנועדה לשמר את האנרגיה של מערכות הגוף. הלכתי על זה. מצאתי את הנוסחה לתרופה וקראנו לה בשם "עוצמה". יצאה לי הנשמה עד שייצרתי את התרופה. השקעתי המון כסף בתרופה בחברה שהקמתי "מאור הטבע" והיו עיכובים גדולים בהפקתה. היה לי חשש מפשיטת רגל בגלל כמות החומר שקניתי שייצורו התעכב, אבל הייתי חזק באמונתי בדברי הרב ולא ויתרתי. לבסוף היא יצאה מוצלחת ביותר. התרופה מגבירה את האנרגיה הפיזית והנפשית, מזרימה את הדם, ומעניקה ריכוז באופן משמעותי.

מה שאני אוהב אצל הרב, זה שהוא נותן לך מרחב. יש לו מצד אחד כיוון חב"די ובכלל חסידות וכמובן קבלה, אבל הוא נותן לך מרחב חשיבה להתעצם עם כל מה שאתה.

לעתים הרב לומד ממך. הוא מקיים להפליא את "מתלמידי יותר מכולם". הוא קולט ממך איזה ידע או צורת חשיבה ואז מפתח אותה בדרכו. כשהגעתי ל"עוד יוסף חי" הרב היה משוחח על דברים הקשורים לענייני השקפה מדינית שהעסיקו את התלמידים, ושם התפתח מאוד בחשיבתו באופן שקשה לתאר. דווקא הבחורים ש'הקשו' עליו את החיים, עם חשיבתם הפעילה והתקיפה סחטו ממנו עוצמות הכי נפלאות.

ראיתי אצלו את הענווה והצניעות במלוא מובן המילה.

איני מכיר אדם שאני יכול לסמוך עליו בסודותיי כמוהו. סיפרתי לו על משברים שעברתי, כשאני מרגיש בטוח לגמרי במחיצתו. אני חש את אהבתו ואת האכפתיות שלו. חשתי שהוא רוצה אך ורק בטובתי. הוא שומר מכל משמר על כבודך, על כך שלא תיפגע.

לדעתי הרב יכול להיות מנהיג רוחני של כלל ישראל, מנהיג משיחי שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד. לדעתי אם הרב ייתפס בציבור פחות כחב"די ויותר כרב כללי אז זה יוכל להתרחש.

˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜˜

סיפור זה הוא חלק מספר הולך ומתרקם בשם "אור חדש" שייצא בעזרת השם בהוצאת "גל עיני".
כל מי שמוכן לתרום להוצאת הספר סך אלף ש"ח או כפולותיו יזכה, כגודל תרומתו, להקדשה בספר,והעיקר – יזכה להיות שותף בספר המציג לראשונה את הרב יצחק גינזבורג שליט"א ומפעלו באור חדש ואמיתי. לתרומות צרו קשר:[email protected]