פרק בעבודת השם

יום ששי אחד בתום סידורי השבת צעדתי ברחוב יפו לעבר ביתי. לפני הפנייה לאגריפס ראיתי כי צועד מולי ירא שמיים גבה קומה שהחזיק בידו מכתב המלצה של רבנים עטוף בניילון. הוא הביט לעברי במבט חמור סבר, ועד שעיכלתי את המצב, חלפתי על פניו.

כעבור עשרה מטרים חשבתי בלבי כי היהודי הזה אוסף צדקה בהליכה והעיף בי מבט, והמשמעות ברורה מאוד: הוא מצפה שאתן לו צדקה. פתחתי את תיקי, שלפתי את ארנקי, הכנסתי שתיים מאצבעותיי לתוך כיס הכסף הקטן ודליתי שתי מטבעות של שקל חדש.

חזרתי לאחור, מיהרתי קצת והשגתי את ירא השמיים שהמשיך במסע ההתרמות לאורך רחוב יפו. הושטתי לו את שתי המטבעות. הוא התבונן בכף ידי ואמר:

"איני רוצה את הכסף שלך!"

"למה לא?!", נפגעתי מעט.

מבטו החמיר והלך:

"לא רק שהיססת אם לתת צדקה, גם כאשר החלטת לתת, נתת רק שני שקל!..."

נדהמתי מהחדירה לתהומות נפשי בצהרי יום ששי הסואן והתקוממתי בקרבי: האם נדמה לו שהוא איזה רב גדול שהגיע לפלורידה להתרים מיליונר יהודי המתגורר בוילה לחוף ים?! כאן זה מחנה יהודה ביום ששי, יש כאן עשרות קבצנים ותעריף הצדקה הממוצע נע בין חצי שקל לחמישה שקלים...

לא אמרתי לו כך, אבל לא יכולתי לשתוק לגמרי. אמנם אסור להכלים פני עני, אבל מאידך גם לעני אסור להכלים את פני התורם. אמרתי:

"לקח לי זמן להבין שאתה אוסף צדקה, וזה מה שהיה לי בארנק".

הקבצן אנין הדעת לא שעה להסברי והמשיך בדרכו, ואילו אני חזרתי בבושת פנים לכניסה לשוק, כאשר שני השקלים עדיין תחובים בכף ידי. בכניסה ישבו כמה קבצנים. בצד ישב על שרפרף נמוך קבצן שחרחר עם זיפים, מחייך בבושה, עיניו כמעט עצומות ונשואות למרומים, כף ידו פשוטה לפנים ללא מכתב של רבנים נכבדים.

ניגשתי אליו וטמנתי את שני השקלים בכף ידו. הוא לא הסתכל על המטבעות, אלא הביט לעברי ואמר במאור פנים: "תזכה למצוות, אדוני! שיתגשמו כל משאלות לבך לטובה". הוא התבונן בזקני הכסוף והמשיך: "שתזכה לחתן את כל ילדיך ולראות נחת מכל יוצאי חלציך..."

שני השקלים שהביאו לי לפני רגע בושה וכלימה העניקו לי כעת כבוד וברכה. ממש הצטערתי שאין לי שקלים נוספים להביא לו.

בדרך לביתי הרהרתי כי זה עתה קיבלתי שיעור מאלף איך יהודי צריך לקבל מה שמגיע לו. מחד הוא יכול לרטון כלפי שמיא על מנת חלקו הזעומה ולהיכנס לנבכי שיקוליו של בורא העולם ואפילו לבעוט בטובה המועטה שקיבל לעת עתה, ומאידך הוא יכול לקבל בתודה את מנת חלקו, מבלי להסתכל כמה בדיוק קיבל ומבלי לחשב חשבונות רבים. כל מה שקיבלת, אם רב ואם מעט, אמור תודה! ודווקא כאשר אתה מקבל את מעט הטובה בשמחה זה עושה חשק למשפיע העליון להשפיע לך ביתר שאת.

חזרתי לביתי ללא אגורה בארנקי, אבל עם פרק חשוב בעבודת השם.