בע"ה י"א תשרי תשע"ט
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

קולנוע יהודי – כאן יוצרים משנים

העולם משקיע לא פחות ממיליארד שעות צפייה ביממה בצפייה בערוץ המדיה הגדול בעולם - היוטיוב. מה המשמעות של הרעב האנושי לסיפור?

  • יעקב נתנאל
  • ט"ו אלול תשע"ח - 10:53 26/08/2018
גודל: א א א
יעקב נתנאל
יעקב נתנאל

מיליארד מי יודע?

ניתן ללמוד הרבה על סדרי העדיפויות ומוקדי העניין של אדם או של ציבור מסוים על ידי חלוקת המשאבים שלו. המשאבים של כולנו מוגבלים והאופן בו אנו בוחרים לחלק אותם מעיד על החשיבות שאנו מעניקים לערכים הסובבים אותנו. אחד המשאבים המרכזיים, אם לא הגדול שבהם, הוא הזמן. אדם הבוחר להשקיע את זמנו במסחר שונה מרעהו הבוחר להגות בתורה תדיר, ואין שניהם דומים למי שמקדיש את שעות הפנאי שלו במשחק כדורגל. 'אמור לי במה אתה משקיע את זמנך ואומר לך מי אתה'. האם ניתן לקבוע על פי נוסחה זו מה הם מוקדי העניין של העולם כולו?

בשֹורת הקולנוע שהגיחה לאוויר העולם, לא הותירה אותו אדיש. היכולת לשאוב מראות וקולות מרחבי תבל ולהביא אותם כפי שהם אל המסך, הפתיעה ומשכה תשומת לב רבה. בחלוף מאה שנים ניתן לומר שהכלים השתכללו מאד, אך המהות נותרה כשהייתה, והתגובה של הקהל בהתאם, נשארה חזקה עד כדי מהפנטת. הנתונים היבשים הם שהעולם משקיע לא פחות מ 1,000,000,000 (מיליארד) שעות צפייה ביממה בצפייה בערוץ המדיה הגדול בעולם - היוטיוב (youtube). לא מליון, ולא מאה מליון – מיליארד. בכדי לסבר את האוזן נשתמש במינוחים כלכליים: את אותו הזמן ניתן היה להקדיש לעבודה, כך שגם אם נהיה סולידיים ונתרגם שעת עבודה ל30 ₪, נסיק שהעולם השקיע מזריחת השמש אתמול ועד זו של היום, זמן השווה בערכו ל 30 מיליארד ₪ לצורך צפייה ביוטיוב. בכסף זה ניתן לקנות 5000 וילות פאר צמודות קרקע בקיסריה, כל יום. עם עובדות קשה להתווכח, אך מה היא המשמעות של עובדות אלו? קשה להתחמק מכך שמבעד למספרים מסתתר רעב אנושי של ממש – הרעב לסיפור.

תשמעו סיפור

הוא מאפיין תרבותי ראשון במעלה, חוצה גבולות, יבשות, מגזרים, עדות וגילאים. מסביב למדורה או לשולחן הטישים, מבעד למסך המרצד, או בינות עלי הספר.

ככלי דידקטי וכבסיס להעברת ידע - כולם, בכל זמן ובכל מקום רוצים לשמוע אותו. נעים להכיר – סיפור. הקולנוע הוא כלי חדש, אך הליבה, ישנה נושנה. הקול והמראה, זוויות הצילום וגדלי השוט, סוגי התאורה והעדשות המתחלפות לנגד עיני הצופה, כולם בגדר משרתים. המלך היה ועודנו – סיפור. האדם רעב לאוכל, ה' ברא אותו עם צורך לאבות מזון, ויטמינים ומינרלים ולשם כך נתן בו את תחושת הרעב הפיזית. מה הסיבה שטבועה באדם בצורה חזקה כל כך אהבה לסיפור? איזה צורך בסיסי ממלא הוא בנפש האדם? מסתבר ששורשי האהבה הינם עתיקים ונוגעים בשני מצרכי יסוד הלא הם, חיים ומשמעות.

להרגיש חיים

חי העולמים, יצר את האדם בצלמו, כשהוא תאב חיים. אך מסתבר כי תחושת החיים כשלעצמה לא מספקת ועשויה לגרום אי נוחות, תסכול ואף מצוקה קיומית. תחושת החיים השלמה והמתוקנת באה לידי ביטוי כאשר היא מלווה ברגש. אדם הטעון ברגשות הוא אדם חי.

רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיסצנ'ה זצ"ל הי"ד. בספרו צו וזרוז היטיב לבטא עיקרון זה:

"נפש האדם אוהבת להתרגש,
לא על שמחה לבדה,
רק גם סתם להתרגש אוהבת היא.
אף להתרגש בעצב ובכיה רוצה היא.
אוהב האיש לראות מראות איומות
 ולשמוע מעשיות נוראות
עד כדי לבכות כדי להתרגש על ידן

חוק וצורך הנפש היא כשאר חוקותיה וצרכיותיה"

בהבנתו הייחודית והמעמיקה הסביר לנו האדמו"ר כי הנפש חפצה בכל קשת הרגשות, כולל רגשות שליליים כביכול. זהו חוק בנפש האדם. הצורך הנואש ברגש מעלה שאלה טריוויאלית: איך מפעילים רגש? עוד לא הומצא הכפתור שלחיצה עליו גורמת לנו להיות שמחים, עצובים, מפוחדים או מתפעמים. האדם יכול לבלות זמן ארוך ומייסר בחיפוש אחר משהו שיגרום לו תחושת חיים.

וכאן מגיע  הסיפור. בדרכו המיוחדת הוא עוקף את התודעה ותופש אותנו בבטן הרכה. הוא מפעיל את בלוטות הרגש ומעניק לנו באופן קל וזמין את תחושת החיים שאנו כה זקוקים לה. דבריו של האדמו"ר מפיסצ'נה הפכו לנבואה המגשימה את עצמה, עם התבססות הסוגות (ז'אנרים) בקולנוע העולמי. לצד סרטים המפעילים רגשות חיוביים כחלק מהדרמות והקומדיה, שוכנות טרגדיות וסרטי אימה. מדוע אנשים הולכים לשמוע סיפור עצוב או מפחיד? האם חסרות להם חוויות שליליות בחייהם? התשובה פשוטה ועמוקה כאחת "חוק וצורך הנפש היא, כשאר חוקותיה וצרכיותיה".

אולם הסיפור אינו מעניק לנו תחושת חיים בלבד, אלא גם לא פחות חשוב מכך - משמעות לחיים. כל סיפור משקף עולם ערכים, רשת תת קרקעית של מסרים זורמת בו והופכת אותו להיות מה שהוא. החשיפה לסיפור מחברת אותנו אל אותה רשת ומייצבת נדבך נוסף בהבנתנו את העולם. מה חשוב ומה לא, מה עיקר ומה טפל, בשביל מה ראוי להילחם ומתי צריך להבליג, מה תופעה ראויה ומה הוא נגע שצריך לבערו? כל אלו ואחרים הינם ערכים הנמצאים בבסיס הסיפור ומתמזגים בנפש הקורא.

דעיכת הסיפור העולמי

אך בעוד שערוצי המדיה מנקזים אל תוכם כמות דמיונית של סיפורים, הרי שהאיכות של הסיפור העולמי הולכת ויורדת. היכולת הטכנית להעביר סיפור ויכולת המבע הקולנועי הגיעה לכדי אומנות של ממש, אך אין די בכל זאת בכדי לפצות על הזרם האדיר של סיפורים באיכות ירודה הנעשים ברחבי העולם. בכדי למלא את החלל הנוצר מירידת האיכות, מכילים הסיפורים כמויות גדולות של ריגושים הפועלים על נפש האדם באופן זול ומיידי. בעולם פוסטמודרני המתרוקן מערכיו, קשה לייצר סיפור הספוג בערכים. בעולם הספוג במתח יצרי ורגשי רדוד, קשה לייצר תשתית סיפורית להתעוררות רגשית עמוקה ואותנטית. וכאן בצומת הזה בו מדשדש הסיפור העולמי אל עבר הלא נודע, מתחיל הסיפור שלנו.

למעלה מ5700 שנים רוחש לו סיפור. הסיפור היהודי. ספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו אומר כי העולם נברא בסיפור, ספר בראשית כולו סיפור, ועמו חצי ספר שמות וחלקים נרחבים מהתנ"ך. התלמוד עמוס בסיפורים המכונות 'אגדתות', וכך גם מדרשי חז"ל, סיפורי החסידים מהווים חלק בלתי נפרד מהתרבות ומהתורה החסידית. מעבר לזאת - עולם הערכים של התורה מציב פריזמה ייחודית, השופכת אור על כל המרחב הסיפורי. גדילה והתמודדות אישית, מערכות יחסים לסוגיהן, ערכי חברה ותפיסות עולם, כולן מוארות מחדש באורה האותנטי של התורה. אוצר טמון אדיר שטרם עובד – חומר נפץ של ממש, היכול להרעיד את אמות הספים של  העולם כולו.

מברשות ודבק

ועכשיו אני מזמין אתכם לצאת להפסקה קלה. מפגש דמיוני בחדרו הממוזג של מנכ"ל חברת קוקה קולה, בעודו יושב עם יו"ר חברת הפרסום שזכתה במכרז הפרסום לרבעון הבא. נושא הפגישה – פלטפורמות שיווקיות.

מתנהל ביניהם דו שיח שנשמע בערך ככה:

יו"ר חברת הפרסום: תשמע הכל מוכן. מיכלי הדבק, המברשות, הפוסטרים – אפשר לצאת לדרך?

מנכ"ל קוקה קולה מתאמץ לשמור על נימוס וארשת עניינית... אהםםם... תסביר לי למה אני שומע ממך על.. מיכלי דבק??

יו"ר: על מה היית רוצה לשמוע?

מנכ"ל: שלטי חוצות, עיתונות כתובה, בתי קולנוע, טלוויזיה, רדיו, עמודי נחיתה, פייסבוק, קידום אתרים...

יו"ר חברת הפרסום מחייך חיוך רחב – טופח למנכ"ל על כתפו, ולוחש לו. אחי, מה אתה דואג.. לא צריך את כל זה. אנחנו מכינים שלטי חוצות ותולים אותם על לוחות מודעות עם מברשות ודבק, תוך יומיים כל השכונה רואה...

לא הייתי שם, אבל אני יכול להבטיח לכם – דו שיח כזה לא היה.

ולמה? כי בקוקה קולה רוצים להרוויח, ובמשרדי הפרסום שעובדים אתם יודעים את זה. ומבינים שכדי לקדם את המטרה הזו צריך לגייס את הכלים הקיימים בשוק ולעשות זאת במלוא הקיטור.

מלחמה של ממש

ההתרחשות הסוריאליסטית שראינו זה עתה בעיני רוחנו, קורית גם קורית בתחום אחר. שלוש פעמים ביום אנו מכוונים את לבנו לירושלים ומבקשים על בנינה. בכל שנה אנו יושבים לקרקע בתשעה באב ומבכים את גלות השכינה.

גלות השכינה מישראל בעת חורבן הבית, הולידה תופעות קשות ובלתי צפויות. חז"ל תיארו שמיום שחרב המקדש השתנו סדרי בראשית, באופן שהשפיע גם על טעמם של הפירות. טעם הפירות הוא קצה קרחון, חסרון השכינה מורגש בכל תחומי החיים. העדר אהבה, קשיים בשלום בית ובחינוך ילדים, בזהות ובדימוי עצמי, ריבוי של קשיים בתחום בריאות הנפש ועוד, כולם תוצרים של חסרון השראת השכינה בישראל.

בזמן כתיבת שורות אלו משתוללת מלחמה של ממש. מלחמת תרבות, מלחמת הישרדות. גופים בעלי עוצמה אדירה פועלים בכדי להעצים את סילוק השכינה מעם ישראל ומהעולם. החדרת תכנים של כפירה, הרס המשפחה ואיבוד הצביון הלאומי זוכים לתקציבי ענק, נכנסים בדלת הראשית לגופי ענק כמו משרד החינוך והצבא, משפיעים השפעה של ממש על השיח הציבורי ומעצבים את תפישת העולם הקולקטיבית. הם אינם שוקטים על שמריהם, משתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם, ולמרבה הצער נראה כי הם מצליחים לא רע בכלל.

ובכן, צד אחד נלחם במלא המרץ. ומה עושה הצד שכנגד, בכדי לבלום את הסחף? באילו כלים הוא משתמש כדי להפיץ חמימות של קדושה? איך הוא מקדם רעיונות כמו אמונה בטוב ה' וחשיבותו של התא המשפחתי? באיזו פלטפורמה באים לידי ביטוי ערכים של לימוד תורה, חסד וערבות הדדית? האם הוא עסוק בלימוד השוק וארגז הכלים העומד לרשותו, או שהוא ממשיך "לתלות שלטים עם מברשת ודבק"?

1+1 = קולנוע יהודי

דעיכת הסיפור העולמי מחד, מעידה כאלף עדים על כך שהעולם לא מסתדר עוד עם השטחיות אליה דרדרה אותו התרבות המערבית. הוא זקוק לערכי אמת ולרגשות אמת כאוויר לנשימה. ומאידך, חסרון השראת השכינה מפנה לחיפוש אחר שופר ענק שיישא את דבר ה' ברמה. כל החוטים מובילים לאותו המקום.

השופר הגדול והחזק ביותר הקיים היום הוא הקולנוע. העולם מקשיב לשופר הזה. נקודה. מי יתקע בו? נכון להיום הקולות שנשמעים בו הם ברובם המוחלט, קולות זרים. האם קולה של התורה יישמע בו? האם העולם יראה מערכות יחסים המוזנות ממבט אמת? באילו אופנים מכוונת אותנו התורה לגדילה, התמודדות והעמדת חברה מתוקנת? האם סוף סוף לאחר כאלפיים שנות גלות ומאה שנות קולנוע, יהדהד סיפור יהודי ברחבי העולם? זו שאלה המונחת במידה רבה לפתח כל אחד ואחד מאתנו.

קולנוע יהודי – כאן ועכשיו

בעבר הלא רחוק, יצירת קולנוע בכלל הייתה קשה לביצוע, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על יצירת קולנוע יהודי. התמודדות מול ענקי הקולנוע בהוליווד ובאירופה הייתה בגדר דמיון. כיום, צירוף נסיבות נדיר פותח חלון הזדמנויות והופך את הפקת הקולנוע היהודי למשימה בת ביצוע.

במישור הערכי, המאיסה בעולם הערכים המערבי ובסיפורים שהוא מייצר, והצימאון לאמירה ייחודית ורעננה מכשירים את הקרקע לשמיעת דברה של התורה. אך גם במישור הטכני, אנו עדים לשינויים מרחיקי לכת, המשתקפים אלינו מבעד למסכים.

אם עד לפני כמה שנים, קולנוע היה מופץ בבתי הקולנוע ובטלוויזיה שהן שתי פלטפורמות מגודרות חומה וקשות לחדירה, הרי שרשת האינטרנט מבשרת על עידן חדש של נפילת חומות. לראשונה במהלך ההיסטוריה, תכנים מגיעים לכף ידו של האדם והפצתם תלויה בראש ובראשונה בהיותו של החומר המובע דרכם מעניין ובעל אמירה משמעותית.

לנו נשאר רק להרים את הכפפה.

הכותב הוא בוגר של בית הספר לקולנוע יהודי תורת החיים

תגובות (5) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


2 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 29 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד