"כי עבדך ערב את הנער"

המאמר שלפניכם לא מיועד למי שטרם מוכרע אצלו שיש הבדל בין יהודי לגוי. הוא גם לא מיועד למי שחושב שיש הצדקה לענות באכזריות ילד יהודי כאשר יש חשש שפגע בערבים. לא ישבתי לכתוב בשביל לשכנע את מי שאמונו העיוור בתקשורת ובמדינה גורם לו לראות בילד יהודי אויב מסוכן. לדון ולשוחח על נושאים פשוטים אלו צריך זמן אחר, רגוע יותר – בימים כאלה, בהם מעונים ילדים יהודים בסדיסטיות במרתפי השב"כ, אין זמן לדיונים כאלה, מצטער.

כבר למעלה מחודשיים שטרור ערבי משתולל ברחבי הארץ – דקירות, ירי, אבנים ובקבוקי תבערה. עשרות יהודים נרצחים, מאות נפצעים והשאר מבוהלים ומפוחדים. מערכת הבטחון מכריזה השכם והערב כי אין בידה להכריע את המערכה, מפריחה לאוויר התנצלויות על "מפגעים בודדים" ושאר סיסמאות נבובות, ובינתיים מכסה מדינה שלמה בשמלת מאבטחים ובטונאדות – תגובה ציונית הולמת.

לפני כחודש נעצרו חברים שלנו, נערים יהודים חמים ושמחים בידי השב"כ. זה התחיל כמובן, מצו איסור פרסום, המשיך לאיסור מפגש עם עורך דין למשך 21 יום (הזמן המקסימאלי בחוק!), מניעת שינה וארוחות (שלא לדבר על תפילין, נרות חנוכה וכדו') ושאר התעללויות. כמובן שגם מבני המשפחות לא חסך השב"כ את רשעותו – אחים, אמהות ואפילו דודה, מוזמנים לחקירות ארוכות ומתישות שנועדו לשבור ולמוטט את הנערים והמשפחות. אחר כל זה, בשבוע שעבר נפל דבר – השב"כ מבקש מבית המשפט "להפעיל אמצעים חריגים". בעברית פחות מכובסת קוראים לזה: עינויים; התקדים ההיסטורי של זה נקרא: אינקוויזיציה.

בית המשפט, שבתיקים "מסוכנים" כעין אלו, משמש רק כחותמת גומי של חוקרי השב"כ, ממהר לאשר והסאדיזם יוצא לדרך. כסא מיוחד המותח את הגוף בצורות משונות, לחיצות במקומות רגישים ומכות רצח ללא הפסקה בפנים מכוסות ובידיים אזוקות לכסא, הכל עד הקאות, התעלפויות, אובדן חושים וחוזר חלילה. לצערם של החוקרים, תם איסור המפגש עם עורכי הדין. אלו מיהרו להיפגש עם הנערים שסיפרו את מה שעבר עליהם – מזעזע ומחריד כל מי שלב יהודי חם פועם בקרבו.

המלחמה כאן אינה על תיק כזה או אחר, אלא עצם הכפירה של נערים יהודיים ב"דת השוויון" של הממסד וראשיו. אלו מנסים לטשטש בכל יכולתם את ההבדל בין יהודי לגוי ובין עם ישראל לכל העמים, עמלים במרץ על שוויון זכויות לכל מחבל ורוצח, ואלו נערים צדיקים המבקשים לצעוק שיש קדוש-ברוך-הוא בשמים שבחר בעמו ישראל באהבה, והבדילו מכל העמים, לתת לו נחלת גויים ולהקים בתוכה מלכות יהודית מתוקנת.

אז מה הלאה?

ראשית, אין להתייאש! בכל דור קמים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו.

שנית, "עבדך ערב את הנער" – עלינו למחות, לזעוק ולהתריע בכל דרך ובכל אמצעי, איש איש והכלים העומדים לרשותו, על האכזריות והרשעה של השב"כ כלפי הנערים הטובים הללו. אנחנו ערבים בעדם ואסור לנו לנוח ולשתוק עד שהסיוט יגמר והילדים ישובו הביתה אל חיק משפחותיהם.

יש מגוון פעילויות, הפגנות ומחאות אליהם ניתן להצטרף. כמובן, שגם חיזוק וחיבוק גדול למשפחות הוא דבר נצרך מאד. ובעזרת ה', עם הרבה אמונה, תמימות ושמחה ננצח!