למנוע מהערבים להגשים את חזונם

מאז יום השואה האחרון, לא מפסיקים לדבר על נאומו של סגן הרמטכ"ל. ותכלס? נמאס לי לראות פרסומים וכתבות שקשורים לעניין הזה. יהודי שאומר דבר שכזה, אין בו דעת ואין צורך לקחת את דבריו ברצינות. אז למה בכל זאת אני פותחת בנושא הזה? כי סגן הרמטכ"ל הוא דוגמה אחת לכ"כ הרבה יהודים שתפיסתם מאוד דומה לשלו. ואני שואלת: איך? איך יהודי יכול לחשוב ככה? שעם ישראל אינו מוסרי, שהוא נוהג באכזריות כלפי ה"פלסטינים"? אני מקווה שאני לא היחידה שחושבת ככה, אבל לדעתי, מי שחושב כך נוהג באכזריות כלפי היהודים. מי שחושב כך מונע טיפול בסוגיית הערבים בארץ ישראל ומגביר את הטרור בארץ. זו שפיכות דמים ממש.

כשיהודים שאינם שומרי תורה ומצוות נחלצים לעזרת האויב, זה כואב לי. אבל הם תינוקות שנִשְבּּּו במוסר הגויים וברגשות אשם על היותנו היהודים, עם שונה ונבדל שהם לא רוצים בהגדרה להיות חלק ממנו, אלא חלק שווה מהעולם כולו. הם לא רואים את עם ישראל כעם סגולה, אלא ככל העמים ולכולם יש חירות ושוויון. ולכן זה פחות מקומם אותי. אבל ישנם אנשים המכנים עצמם דתיים (וזה לא אומר שהם לא) אשר דואגים לשלום האויב ומוכנים לוותר על ארץ ישראל ובית ה' כי גם ל"פלסטינים" יש זכויות והם הרי היו כאן לפנינו. מסכנים. לא רוצים אותם בשום מדינה. מה, נהיה כמו בגירוש ספרד שגירשו אותנו? ונשמעת זעקה "מוסרית": מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך!! אולם לא כך יש להסתכל על זה. יש להבין שבביטוי 'חברך' אין הכוונה לנכרים. קל וחומר הערבים שהם שונאי יהודים! והרגועים שבהם, באמת באמת נחמדים וטובים, אבל זו הארץ שלהם לדבריהם. לא משנה כמה נתחשב בהם וכמה נפלה אותם לטובה למען צמיחתם והתפתחותם - הם תמיד יהיו אויבינו ואנחנו אויביהם. וכך אומר הרב כהנא הי"ד בספר 'אור הרעיון' (עמ' נ"ג) "ברור שכמו שהקב"ה שונא כל פועלי אוון, כך על היהודי לשנוא את הרעים ולמנוע מהם מלהגשים את מזמותיהם, וכן אמר דוד המלך ע"ה... תהילים קלט: כא'-כב'; הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים - לאויבים היו לי. ופירש הרד"ק שם: כב'; תכלית, שנאה גדולה, שלא אוכל לשנאותם יותר", ע"כ.

מי ששונא את עם ישראל, שונא ח"ו את הקב"ה. והרי אין חילול ה' גדול מזה. אני באמת רוצה לשמוע טיעונים של יהודים יראי ה' שמוכיחים כי אכן יש לגלות סובלנות כלפי האויב שטובח בנו בכל יום ויום. הרי יש כ"כ הרבה ציוויים לסוגיית האויבים, שזו פשוט הסתכלות מעוותת שמגיעה אך ורק מהדמוקרטיה שהיא בפירוש הליכה בחוקות הגויים הסותרת את התורה ומבזה את היהדות. ה' מצווה אותנו בספר דברים ובעוד מקורות רבים לא לחוס על האויב הגוי (דברים ז', טז'), לא לירא ממנו (שם, יח'), להחרים אותם, לא לכרות איתם ברית, והציווי המפורסם "לא תחָנֵם" (שם, ב'). ורבינו בחיי מפרש: מילה זו דרשוהו רז"ל על פנים רבים, מלשון חן ולמלשון חניה ומלשון חינם, מלבד פשוטו שהוא לשון חנינה, כאילו אמר לא תחון אותם... לא תתן להם חן, אסור לו לאדם שיאמר כמה נאה גוי זה... לא תתן להם חניה בקרקע, שאסור למכור להם קרקע בארץ ישראל שזה יהיה סיבה שיתיישבו שם והתורה אמרה (שמות כג') "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי" וכו'. עכ"ל.

באיזו רשות אנחנו נותנים לערבים חלקים נכבדים ומשמעותיים מארץ הקודש כשיש בידינו היכולת להילחם בהם ולהיות הריבונים כאן?

זה חילול ה' שאומות העולם רואים שטובחים בנו יום יום וכאילו אין באפשרותנו להילחם ולהגן על עצמנו. וכן, לעיתים הגנה זו התקפה.

האנטישמיות הייתה בגולה, ולצערנו היא לא פסקה. היא חיה ונושמת בקרבנו.