הבלוג של מתניה אופן

סוף העולם הגיע?

סוף העולם הגיע?

כ"ט אלול התשע"ה   13.09.2015 11:34
בכחה של הגישה היהודית לרעיון 'סוף העולם', זו המתבטאת בעבודת ראש השנה, לרפא ולתקן את תסביך סוף העולם של האנושות כולה

סוף העולם הגיע

בתקופה האחרונה מסתובבות שמועות על גוף שמימי שעתיד להתנגש בכדור הארץ ולפורר אותו. אמנם, אנשי המדע טוענים שלא זו בלבד שאין סכנה קרובה, אלא שב100 השנים הקרובות לא צפויה התנגשות כזו. מקרה זה מצטרף לרבים הדומים לו (כמו למשל הלוחות של שבט המאיה) בהם עולה מדי פעם חשש – לעתים מוצדק יותר ולעתים פחות – מסוף העולם הקרב ובא.

בדרך כלל הדיבורים על סוף העולם מעלים דימוי של סוף אכזרי, קטסטרופה בה האנושות תכחד. זוהי אכן הנטיה האנושית הטבעית החשה את שחיקת העולם עם הזמן, ומצפה לפיכך לסוף מר. חשוב לשים לב שהיהדות שהביאה לעולם את הבשורה המשיחית בעצם באה להפוך קערה על פיה: במקום שנחשוב על סוף מר לצפות לעתיד מושלם. אולם גם בתורה ניתן למצוא דברים המזכירים את רעיון סוף העולם.

המקור המוכר יותר הוא תיאור חז"ל על האלף השביעי – "וחד חרוב" – שלאחר 6,000 שנות קיום העולם יחרב. בקריאה ראשונה זהו תיאור קלאסי של סוף העולם אולם הצצה לעומק הדברים חושפת רעיון קצת שונה. 6,000 השנים הם כנגד ששת ימי בראשית בהם ברא הקב"ה את העולם. האלף השביעי הוא כנגד יום השבת – ולפיכך הוא חרב. אם נשוה למעשה בראשית – בשבת לא חרב העולם, אלא הפסיקה התפתחותו. כך עלינו להבין את מאמר חז"ל, שבמשך אלפי שנים אנו עדים לעולם מתפתח, אך לבסוף הוא יגיע לשלמותו בימות המשיח. אז לא נזדקק עוד להתפתחות טכנולוגית, חברתית או בכל מישור אחר, ועל כך נאמר שהעולם יחרב.

שנה חדשה ממש

אולם בפנימיות התורה ישנו תיאור הרבה יותר דומה למחשבות על סוף העולם. ראש השנה מתואר כיום בו הקב"ה כביכול מתייאש מלנהל את העולם ו"הולך לישון". התפקיד שלנו, היהודים, הוא לעורר אותו בתפילות ראש השנה ובתקיעת השופר (המבטאת את צעקת הלב), ו"לעשות לו חשק" לברוא את העולם מחדש.

כך בכל שנה בסוף השנה של הלוח העברי עלינו לדמות לעצמנו שהנה מגיע סוף העולם. הסליחות שנהוג לומר בחודש אלול, לקראת ראש השנה, מקבלות גוון נוסף: מדובר בשיר פרידה מהעולם, ממציאותנו כנבראים העובדים את הבורא, והליכה לקראת הסוף הלא נודע. רק בראש השנה, כאשר כביכול העולם שהיה כבר נגמר והלך לו והגענו למעין מבוי סתום – הקב"ה נענה לקריאתנו ובורא לנו שנה חדשה, שנה טובה ומתוקה. אבל שנה אחת בלבד, שבסיומה נגיע שוב ל'סוף העולם'.

ומה הרוחנו מכך שדחינו את סוף העולם בשנה? הפחד המצוי מפני החורבן נובע כאמור מהתחושה שהעולם כלה ואובד תדיר. אנו חוים זאת על גופנו ותהליכים העוברים עליו, על סביבתנו המשתנה ולא תמיד לטובה ועל זכרונות רחוקים מימים יפים שלא יחזרו עוד. וזה מוליד אצלנו יאוש. עד שבא ראש השנה, ובו אנו מחזירים לקב"ה ולעצמנו את הטריות והרעננות, את התקוה לשנה טובה, את הרצון להתחיל מחדש ואת השאיפה ליצור מציאות טובה יותר.

בכחה של הגישה היהודית לרעיון 'סוף העולם', זו המתבטאת בעבודת ראש השנה, לרפא ולתקן את תסביך סוף העולם של האנושות כולה (תסביך שגם נוצר ביום זה בדיוק – בחטא אדם הראשון). דוקא כאשר השנה החדשה מגיעה על רקע התחושה שכבר נגמר העולם, אנו מסוגלים גם לחוש כי שנה כזו טובה ומתוקה מעולם לא היתה לנו. שנה שהיא חידוש אמיתי.

כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל!

הוספת תגובה

שלח

11 תגובות
11 תגובה לשוקימתניה אופן
י"ז כסלו התשע"ו
אני לא מבין למה אתה קורא לזה 'עולה בתוהו', אשמח אם תסביר את עצמך יותר.
אגב, הדברים שפה מבוססים על דדברים שנכתבו במפורש בחסידות בהרבה מקומות, החל מהתניא עצמו, באגרת הקודש פרק יד - אתה מוזמן לפתוח במקור ולהשוות.

או אולי המגמה של אדמו"ר הזקן 'לחסד כל דבר' (כלשונך) היא זו שמפריעה לך?
10 תגובה יותר ספציפית - המשךמתניה אופן
י"ז כסלו התשע"ו
הסתכלות נוספת, שמדגישה יותר את הפן האנושי, היא שהעולם הוא כמו צעצוע שהולך בעזרת קפיץ וכל הזמן צריך לסובב לו את הקפיץ שימשיך ללכת (כמו השעונים של פעם). בראש השנה אנחנו מותחים את הקפיץ מחדש לכל השנה בכך שאנחנו נותנים הצדקה לקב"ה להמשיך ולקיים את העולם. אם לא 'נמתח את הקפיץ' אז כביכול כבר לא יתחשק לו לברוא את העולם (למה שיעשה את זה, משעמם לו?) והוא יזניח אותו עד לקריסה (אסטרואיד, למשל).
במובן הזה סוף העולם שקשור עם ראש השנה וסוף העולם המדובר בשיח הכללי והמדעי זהים.

אז איזה מההסברים יותר נכון? הדימוי של מחשב או של קפיץ שצריך למתוח? אין צורך להכריע. זה היופי בתורה, שלכל הסבר יש את הצד שהוא מחדד ומדדגיש, ויחד הם נותנים את התמונה השלמה. את היתרון הזה אני רוצה להביא למקומות אחרים, בהם נראה שהתורה והמדע סותרים כיון שהם מסתכלים בצורה שונה על העולם שלנו.

מקוה שעניתי לענין, מתניה
9 תגובה יותר ספציפית לשאלה של רונןמתניה אופן
י"ז כסלו התשע"ו
אם הבנתי נכון השאלה שלך היא אם יש זהות בין סוף העולם שאני מציג לגבי ראש השנה לבין סוף העולם הפיסיקלי כדוגמת פגיעת אסטרואיד שיפורר את כדור הארץ, או שאני מדבר במישור אחר.

התשובה היא כן ולא יחד. ואסביר: אפשר לדמות את העולם להתנהגות של מחשב (אני חושב שהשתמשתי כבר בדימוי הזה באחדד הפוסטים הקודמים) במובן הבא - כשאני עכשיו כותב את התשובה הזו, המחשב שלי צורך זרם חשמל באופן תמידי. אם הזרם ייפסק - המחשב יכבה ולא אוכל לכתוב כלום. אבל כל עוד הזרם ממשיך - התוכנות שהמחשב מפעיל מתנהגות באופן שכפוף לגמרי לחוקים. במסגרת הכללים של המחשב יש לי גם אופציה לכבות את המחשב.

ככה אני מסתכל גם על העולם ועל חוקי הטבע: כל מה שכתבי בפוסט לגבי ההתחדשות שנובעת מעבודת ראש השנה זה כמו במשל הדרך שלי לדאוג לאספקה סדירה של חשמל. בלי זה העולם לא מחזיק, ובכל ראש השנה הוא אף (כמעט) עוצר מלכת.
אבל בתוך ההתנהלות השגרתית של אמצע השנה יש אפשרות אחרת של סוף העולם - אפשרות שנובעת מתוך כללי המשחק של חוקי הטבע.
זו הסתכלות אחת, טכנית יחסית, ומבחינתה אכן אלו מישורים שונים של התייחסות לסוף העולם.

(אני מחלק את התגובה לחלקים בגלל המגבלה על אורך של תגובה)
8 על תורה ומדע - תגובה לרונןמתניה אופן
י"ז כסלו התשע"ו
ראשית, אני מצטער על התגובה המאוחרת, פשוט לא ראיתי שהגבת לי.

לגבי מונחים כמו גיל העולם או סוף העולם - באופן כללי הבלוג שלי עוסק בנושאים יותר מהזוית התורנית (או אם תרצה לקרוא לזה: רוחנית). מצד שני, כמו שציינת בעצמך, לא לחינם אני כותב דווקא על הקשר של התורה לעולם המדעי, ויש לי עניין רב גם בצד הפיסיקלי של הנושא, עניין שבא לידי ביטוי גם בכתיבה כאן.
אז למה אני מתכוון כשאני כותב על קץ העולם (או על הזמן, שימור החומר, מולד הלבנה, או מה שלא יהיה) - למושג התורני או המדעי? אצלי החלוקה ביניהם היא לא כל כך חדה ומובחנת כמו אצלך (מן הסתם, אני רק מנחש...). זאת מפני שאני מאמין שהעולם הרוחני מתבטא בשלמות בעולם הפיזי, גם אם אני לא יודע בדיוק איך.
בשבילי זה פשוט עוד חידה, כמו שמדען מנסה להתחקות אחרי חוקי הטבע, אני מנסה להבין איפה העולמות הרוחניים שעליהם אני לומד בתורה מעצבים את ומתחברים עם העולם אותו אני מכיר בעזרת החושים (והפיסיקה היא בסופו של דבר הרחבה של החושים).
7 מאולץ משהושוקי
י"ז כסלו התשע"ו
הניסיון לחסד כל דבר עולה בתוהו!
6 אין במאמר הבדלה בין ישראל לעמים ! חבל! זוהי הנקודהאורי
י"ז כסלו התשע"ו
הגישה היהודית מבדילה בין העתיד הטוב המובטח לישראל לבין עתידם השונה לחלוטין של אומות העולם חבל שהחסידות המדוברת בימינו מטשטשת ענין מרכזי זה ושמה בסל אחד את ישראל והעמים שזה הפך התורה ואחריתו רע ומר
5 וחד חרוב- הפסקת התפתחות העולם...נדב שמואלי
י"ז כסלו התשע"ו
דרך מקורית להסתכל על העניין...
שבוע טוב, בן-דוד...
4 סוף העולם - רוחנירונן קוגן
י"ח חשון התשע"ו
מתניה שלום,
אתה כותב יפה - ומצליח להעלות בי תהיות חדשות.
בתור שותף שלי לספסל לימודי הפיסיקה, נראה שבחרת לקחת על עצמך לימודי מדע מעמיקים- האם הדברים שבהם אתה נוקב כגון גיל העולם, סוף העולם, הם מושגים רוחניים בלבד או שמא אתה מתכוון למושגים מדידים, עובדתיים?
על פי המאיה, העולם היה אמור להיגמר לפני שנתיים - האם רמזת לאמת כלשהו בעולמם הרוחני בתחילת הבלוג?
גם אם אסטרואיד יפגע בנו מחר וירסק את כדוה"א לחתיכות - האם זה ה-סוף?

אמשיך לבקר אצלך! מקווה לראותך גם בתרגולים.
רונן
3 יפה מאד נהנתי אבוא שוב ל"תיוחנן בן זכאי
ג' תשרי התשע"ו
2 שנה טובה מתניה!!! ל"תנדב שמואלי
ג' תשרי התשע"ו
1 חזק :)צבי
ג' תשרי התשע"ו
משהו סוף הדרך :)
מתניה אופן

מתניה אופן

הרשם לעדכונים מהבלוג שלי
שלח

תוכן פרסומי

הרשמה לאתר

הירשמו במהירות ובקלות לקול היהודי
ותיהנו ממגוון שירותים מיוחדים באתר.
* * * מין * בדקו זמינות
בין 3 ל-20 תווים
*
תישלח אליך הודעה המאשרת כתובת זו
* סיסמא
בין 6 ל-20 תווים

אני מסכים לתקנון האתר

אני מעוניין לקבל מידע על חידושים ואירועים מיוחדים

*

שדות חובה

הרשם

התחברות לאתר

סיסמא שכחת סיסמא? התחבר

איפוס סיסמה

כדי לקבל סיסמה חדשה, אנא הכנס דוא"ל איתו נרשמת לאתר:

שלח