נוסעת, מביטה
חושבת, מחשבה
על כשתהיי גדולה
גם את תרצי בית
בכזאת נחלה
הרים, פרחים
מרחבים גדולים
עוד שניה אני גדולה
שנה הבאה בת מצווה
ומה הפר שלוותך ילדה
מה שרף חלומך,
הפך לאפר מחשבתך
ארורה היד
שגדעה את היעד
ואת רצית רק להגיע
הביתה לצייר ציורים
להביט במראה
להיות ילדה
שכל החיים
מחכים רק לה
עוד שניה אני גדולה
שנה הבאה בת מצווה
א-לי
פקח עיניה
וכשתביט במראה
תראה שהיא יפה
והכל היה איזה חלום נורא
ועוד מעט אבא יכסה אותה בשמיכה
והשמש תזרח בחלונה לעוד יום
שבו היא תחכה תצפה
כי ,
עוד שניה אני גדולה
שנה הבאה בת מצווה
הכותב בדם לבי
לרפואתה המהירה של הילדה הרכה והצדיקה איילה בת רות
הדברים צריכים להפוך שולחנות
לבנו צריך להיות שותת דם
ההבנה צריכה לדקור בעומק השכל
שזה היה יכול להיות כל אחד מאתנו!!!
השיגרה ?
העבודה?
לכולנו יש וכולנו צריכים להחזיק בהם כי זהו טבעו של העולם
אך בין לבין חייבים להרים ראש ולהבין שאם לא
לא יהיה לנו מחר להגיע אליו
ולא עבודה לאחר אליה
השאלה האמיתית היא
מה עושים עם
האדישות!!!!
סוד האדישות: 2 ט' טבת תשע"ה 03:30 עודד
לצערנו הרב, זה כבר הפך להיות חלק מהשגרה המלווה באנחות 1 ח' טבת תשע"ה 13:59 רבקה