בזוית חדה – למה לחוצים בערב פסח?

בערב פסח קשה קצת לדבר על עניינים שבשגרה, אם אינם קשורים לחג. הלחץ של המעבר מחמץ למצה, הניקיון, להפוך את המטבח, וכל זה כשכל הילדים נמצאים בבית והעבודה נמשכת כרגיל, לא משאיר הרבה זמן להרהורים בנושאים שברומו של עולם.

אבל עצם הלחץ מעלה כל פעם מחדש את השאלה, מי צריך את זה. למה פסח, חג הגאולה והחירות, החג שבו ה' בחר בעם ישראל, דווקא הוא צריך להיות מלווה בכל כך הרבה לחץ. ומי בכלל רודף אחרינו.

הרבה פעמים בערב פסח אני נזכר בסיפור הידוע על הסנגור הגדול, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, ששלח את משרתו לחפש בערב פסח שטיחים מוברחים שלא שולם מכס בעדם, בניגוד לגזרת המלכות. שטיחים כאלו מצא המשרת בקלות רבה. אבל כששלח אותו לחפש חמץ בבתי היהודים, לא הצליח המשרת למצוא אפילו פירור. אז עמד רבי לוי יצחק ואמר לפני ה': רבונו של עולם, ראה את בניך. המלכות מעמידה קלגסים לשמור על המכס, ואינם נרתעים. ואתה לא העמדת אף אחד, וכולם נשמעים.

מה אומר הסיפור הזה על היהודים? יש כאן סיפור של אמון. ה' מבקש מהיהודים להישמר מחמץ, והוא לא צריך להעמיד שוטרים. כל יהודי נרתם. זה הסיפור של פסח: ה' בחר בנו, ה' החליט להאמין בנו, למרות ש"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". ואנחנו מנסים להיות ראויים לאמון הזה.

אמון הוא דבר מלחיץ. תארו לעצמכם שנתתם הלוואה לאדם על דברתו בלבד. זה מאד מלחיץ. יחזיר, לא יחזיר, יהיה לו או לא – לתת אמון זה לא דבר פשוט. והוא הדין לגבי המקבל: כל אדם רוצה להיות ראוי לאמון שניתן בו. כל מחנך יודע, שילד שניתן בו אמון יוציא מעצמו הרבה יותר מאשר ילד שמפקחים עליו במשטר.

זה מה שקורה לנו בערב פסח. כל שנה כשבא הזמן להיזכר באמון שנתן בנו ה' להוציאנו ממצרים, אנחנו מבקשים להיות ראויים לו מחדש. וזה מלחיץ. לכן נזהרים אפילו במשהו חמץ. כי אמון בנוי על טהרת הלב, ובטהרת הלב פוגם גם משהו.  לא רוצים להחמיץ את היחסים.

בעצם, זה לימוד שנכון גם לחיים הציבוריים שלנו. המערכת השלטונית אליה התרגלנו גרמה לנו לאבד את האמון בנציגי הציבור, ולנציגים עצמם לאבד את האמון בנו, וגם בעצמם וביכולת שלהם לייצג באמת את הציבור. בחג הפסח, יום ההולדת הלאומי של עם ישראל, אנחנו מבקשים לתקן גם את המציאות הזו. חלק מתיקון המערכת הציבורית נעוץ גם בתיקון היחס מצד הנציגים ומצד הציבור אלו לאלו. נכון, זה מלחיץ. לתת אמון זה לא פשוט. אבל זהו היסוד שעליו צריך לבנות את הממסד המתוקן שאנו רוצים לבנות, בע"ה, החל מחג הפסח – חג האמונה, הבא עלינו לטובה.