יהודים רחמנים!
"ונתן לך רחמים". יהודים הם רחמנים בני רחמנים, זהו אחד מסימני-ההיכר ותכונות היסוד של היהודי. לצערנו אנו רואים בעינינו שוב ושוב כיצד יהודים נוהגים באכזריות כנגד אחיהם היהודים, כמו שאירע אתמול בחוות גלעד.
למרבה הצער, מדובר בתופעות החוזרות שוב ושוב בקרב חיילים ושוטרים הפועלים מטעם השלטון. לרוב, לא מדובר ביהודים בעלי נטייה אכזרית מטבעם, אלא ביהודים שהנטייה הפשוטה שלהם היתה ונשארה לנהוג בחסד וברחמים, ובכל זאת, נוצר אצלם מעין 'פיצול-אישיות' מתוך שכנוע-עצמי כאילו זו הדרך הנכונה. זה מה שמשדרת כיום מערכת הביטחון.
הקלקול הזה נובע מעיוות של כל מושג הרחמים, המתחיל מזה שמרחמים על אכזרים ולא מוכנים להלחם כראוי באויבי ישראל, כמו בתחום של החדירה הערבית לשכונות וערבים שמנסים ליצור קשרים עם בנות ישראל וכו' – שמערכות הביטחון אינן רואות את זה כלל כבעיה, וכמו בדוגמאות של "מוסר לחימה" מעוות הכובל את ידי צה"ל. כמובן, האמת היא שלרחם על אכזרים זהו מעשה של אכזריות, "ורחמי רשעים אכזרי", אבל היהודי לא רוצה כמובן להיות אכזרי, ולכן הוא מתבלבל וחושב שלרחם על אכזרים זוהי רחמנות.
השלב הבא הוא כדברי חז"ל "כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים". כיום ניתן לראות שמדובר גם בתהליך פסיכולוגי פשוט: כאשר קצין יהודי בצבא או במשטרה משכנע את עצמו שצריך לרחם על האכזרים, על הערבי שזורק אבנים או שנטפל לבנות יהודיות – הוא יודע שהרבה יהודים טובים אינם מסכימים איתו ומאשימים אותו על כך, ואדרבה הם פועלים למען היהודים. כעת, בכדי להצדיק את מעשיו ודרכו, הוא ממשיך בתהליך ההתדרדרות ופועל בקשיחות ואכזריות נגד אחיו היהודים, כשהוא מאשים אותם שהם אלו שעושים את הצרות והבעיות...
במילים פשוטות: מי שמרחם על אכזרים מרגיש שהוא 'צדיק', ואם תאשים אותו באכזריות הוא יתקוף אותך כדי להגן על עצמו. גם שאול המלך נכשל בדבר דומה, כאשר בתחילה ריחם על האכזרים ולבסוף ראה בדוד את "אויב העם". זוהי רוח-רעה המשבשת את דעתו של השלטון וגורמת לו לאיבוד עשתונות.
קשה להודות בכך שאחים שלנו, עצמנו ובשרנו ממש, נוהגים באכזריות כשהם פועלים במסגרת הצבא. יהודי לא אוהב לחשוב על יהודי אחר שהוא אכזרי. אבל צריך להכיר בעובדה הזו ולהבין שהקלקול במערכות מביא את החיילים לפעול כך. כדי לדעת לתקן, מתוך אהבת ישראל אמיתית, חייבים לאבחן נכונה את שרשי הקלקול.
המאבק שלנו חייב להיות חכם ולהתחיל מהשורש.
ראשית, תיקון החשיבה, השכל: עלינו לומר בצורה ברורה – הן לציבור הרחב והן לחיילים בשטח – שהיהודים הם רחמנים, והצבא והמשטרה כמערכות מתדרדרים לנהוג באכזריות, מה שבא לידי ביטוי בהתאכזרות על יהודים. וכל יהודי הלובש מדים צריך להחליט מה גובר אצלו: האם הוא מזדהה עם היותו יהודי רחמן, או עם המערכת גם כשהיא מתאכזרת.
ולגבי המאבק בפועל: המאבק הוא לא רק בחוות גלעד וסביבתה. אדרבה, העיקר הוא לפעול דווקא במעגלים הרחוקים, בכדי להבהיר שלא מדובר במאבק נקודתי אלא במשהו כולל. בשכונות בערים הגדולות, בקו-התפר, ובכל מקום – היהודים נקהלים לעמוד על נפשם (בגשמיות וברוחניות), והם פונים לכל יהודי באשר הוא לעמוד לצידם.
המאבק האמיתי והניצחון האמיתי הוא בתודעה. כמובן, אם חיילים יורים כדורי פלסטיק לעבר אחיהם, ניתן להתגונן כראוי. כשיהודי מרים יד על חברו להכותו הוא נקרא רשע, וודאי שהנתקף אינו צריך לשבת בחיבוק ידיים ולחטוף מכות (וכידוע שגם לפי חוקי המדינה הדבר מותר).
אבל המאבק שלנו הוא לא במריבות, בידיים וברגליים. המאבק הוא על לב העם, ובזה צריך לומר: כל היהודים רוצים להיות טובים וצדיקים ולנהוג בחסד וברחמים – ולכן צריכים לפעול בערבות-הדדית של יהודים למען היהודים בכל מקום.
מתוך ההתייחסות הזו, גם המאבק נעשה מתוך אכפתיות מהיהודים הסובלים בכל מקום מהערבים, בערים היהודיות וברחבי הארץ, והוא חלק מהדאגה הכללית שלנו ליהודים באשר הם.
יהושע הַס תנועת דרך חיים
