להיות יהודים – מאמר שמיני בסדרה: היחיד והעם

כשמדברים על היחיד, קל להבין שיש הגדרות ברורות, שחור-לבן, יהודי או לא-יהודי. אבל כשמדברים על מושגים של עַם, ציבור, כלל וכדו' – יכולה להיווצר תחושה של משהו מעומעם ופחות מוגדר.

לא להשוות

הבלבול נובע בעיקר מניסיון לשפוט ולבחון את העם היהודי לפי אמות-המידה הקיימות בעמים אחרים. גם לאחר שמבינים שהגדרת היהודי שונה במהותה מהגדרות אחרות (הן הגדרה דתית והן הגדרה לאומית), וישנם כללים מיוחדים ומדויקים מיהו יהודי – עדיין אפשר לטעות ולהתייחס לעם היהודי (ככלל) בדומה לעמים אחרים. והרי בכל העמים הגדרת העם או הלאום אינה עניין של "מדע מדויק", וודאי שיש לו שוליים רחבים מאד. כך הדבר אפילו בעמים עתיקים בעלי מאפיינים מאד בולטים, וקל-וחומר במה שנקרא למשל "האומה האמריקאית".

אם כבר: במקום לנסות להשוות בין העם היהודי לעם הרוסי וההולנדי, כדאי להשוות בין העם היהודי – בני ישראל – לשאר בני האדם (או בני-נח). אדם הינו כל יצור חי שבהגדרתו הוא אדם (וזה כמובן עניין של מהות) – זהו בן-אדם כפרט. והכלל, האנושות כולה, היינו כל בני-האדם על פני האדמה. בדומה לזה, יש הגדרה ברורה של היהודי כפרט (וגם זה עניין של מהות), ויש את כל היהודים, שלכולם יחד אפשר לקרוא העם היהודי (וראה הערה משלימה בסוף המאמר).

הציבור

כיון שהמושג "העם היהודי" אינו מופיע במקורות הקדומים שלנו, כדאי להצביע למשל על המושג ציבור, שהוא מושג הלכתי מובהק. למושג הזה יש כמה משמעויות, החל מעשרה יהודים המתקבצים למניין, אבל במשמעות הרחבה ביותר הציבור היינו כל היהודים כולם [לצבור = לאסוף], כמו למשל בקרבנות-הציבור המכפרים על כל היהודים (כמו קרבן התמיד).

מעבר לזה יש עוד משמעויות ליחסי היחיד והציבור בישראל – הן בדיונים הלכתיים שונים והן כפי המבואר בפנימיות-התורה – אבל קודם-כל צריך להיות ברור מהו הציבור ברמה הכי פשוטה, כאשר ברובד הזה נכון לומר "אין בכלל אלא מה שבפרט"; כל היהודים הפרטיים הם המרכיבים את הציבור-הכלל (גם אם ברובד עמוק יותר ניתן לומר שבכלל יש משהו יותר מסך-כל חלקיו). צריך להיזהר שכל הדיבורים על חשיבות הכלל והציבור לא ינתקו אותנו מקרקע המציאות ומההכרה הבסיסית מיהו אותו ציבור בפועל.

ללמוד מהגלות

ובכן, אותה הגדרה 'קשיחה' הקובעת מיהו יהודי, היא הקובעת מיהו העם היהודי. הדבר הזה מובן בצורה הכי פשוטה דווקא כשהעם היהודי נמצא בגלות, מפוזר ומפורד בין העמים. כי אז ברור לכולם שאין כל הגדרה אחרת של עם יהודי מלבד הזהות של היהודים עצמם. כך למשל, יוזף מפרנקפורט, בלונדיני דובר גרמנית המגדיר את עצמו כאדם 'חופשי' שאינו שומר מצוות, ויחיא מצנעא, שחום-עור ודובר ערבית השומר על מסורת אבותיו ולא התקלקל – המכנה המשותף היחיד ביניהם הוא שלשניהם יש אם יהודיה המעבירה את הגן-היהודי המסתורי. המצב של הגלות כמובן לא רצוי, אבל הוא מסייע לנו לראות את ההגדרה המזוקקת של העם היהודי, כשהוא נמצא 'במערומיו', כמעט ללא סימני היכר לאומיים רגילים.

אולם כאשר העם היהודי מתחיל להקיץ משנת הגלות – לפחות במובן החומרי – הריהו מתחיל להתכסות בלבושים שונים, בסממנים נוספים שיכולים לאפיין את העם, במידה מוצלחת יותר או פחות. בשלב הזה קיימת גם סכנה, שמא יטעו להחליף את הגדרת הזהות היסודית הגרעינית במרכיבים אחרים. אם כל היהודים, נכדיהם של יוזף ויחיא הנ"ל, ידברו עברית ויחיו בארץ-ישראל – האם פירוש הדבר שהעם היהודי מוגדר כעת כדוברי עברית הגרים בארץ? לא! העם היהודי היה ונשאר כל היהודים, וזה בהחלט יפה מאד שכולם ידברו בלשון הקודש ויגורו בארץ הקודש.

המדינה

גם כאשר העם היהודי יקים את המדינה הרצויה, גם אז המערכת-המדינית, הממסד השלטוני, אינה חלק מהגדרת העם. את המדינה צריך להעריך ולשפוט עד כמה היא משתייכת לעם היהודי, נאמנת לו והולכת על פי תורתו, עד כמה יש התאמה וחפיפה בין העם לבין המדינה – התאמה אך לא זהות. במקרה הטוב, המדינה תהיה שייכת לעם היהודי, נאמנת לו ומבטאת אותו כראוי, אבל המדינה היא כלי ואין להגדיר על-פיה את העם.

אין כאן המקום לדון בפירוט בהגדרתה של מדינת ישראל כיום, אך כיון שהזכרנו את המושג ציבור, ניתן להציע לפחות פרמטר מעניין אחד לבדוק את מידת ההתאמה בין המדינה לבין העם היהודי. נשאל שאלה הלכתית יבשה: האם ניתן להביא קרבן-ציבור מכספי המדינה? נראה לי שכל הפוסקים יסכימו שלא, מהסיבה הפשוטה שממון המדינה אינו ממונו של הציבור היהודי אלא משותף ליהודים וגויים. כאמור, זוהי רק הגדרה משפטית ממונית, שיכולה לתת חומר למחשבה.

לסיום נחזור על עיקר דברינו: יהודי כפרט והעם היהודי ככלל עשויים מאותו חומר-גלם מיוחד במינו. אין לטעות ולדבר על העם (או הלאום) היהודי כמשהו 'כללי' שאין לו זהות-מלאה עם כל היהודים, ורק היהודים. ואין לטעות ולהגדיר את העם היהודי על פי מרכיבים אחרים, גם אם יהיו יפים וטובים כמו מלכות ישראל הרצויה, וודאי וודאי שהעם היהודי אינו מוגדר על-פי מדינת ישראל דהיום.

הערה משלימה

שוב ושוב אנו רואים שאין למדוד את העם היהודי לפי אותם הכללים שמודדים את שאר העמים. זהו זן אחר, נדיר ומוזר. ובהקשר של המאמר הנוכחי, נאמר קצת יותר לעומק: ההשתייכות הלאומית של כל אדם בעולם היא דבר הנוסף על עצם זהותו היסודית כאדם. על כן נכון לומר שהעם-הלאום הינו מעטפת כללית גמישה, מעין השראה קיבוצית שבתוכה חי האדם כפרט. הכלל הזה יכול להשתנות וגם להתפרק ולהתפוגג עם הדורות, ואז צאצאי האנשים הפרטיים ילבשו אופי אחר ואף ישתייכו לעם אחר.

אך כל זה לא נכון כלפי היהודים: להיות יהודי זה עניין 'עצמי', כמו להיות בן-אדם. לכן גם העם היהודי אינו נכנס בהגדרות הרגילות של כל עם ולשון. תיקח את העם הזה ותנסה לפרק אותו לגורמים, תגדע את ממלכתו, תכתוש אותו ותפזר בארבע כנפות הארץ, תשרוף אותו בכבשנים – כל עוד חי יהודי אחד, גם העם הזה חי וקיים. ודרך אגב, בעקבות המאמר הקודם, כך הדבר גם לגבי עמלק: כל עוד אגג אחד חי, זרע עמלק חי וקיים [ובניסוחו המיוחד של הגאון בעל צפנת-פענח: בכל העמים קיום העם הוא רק "בגדר כלל", ואילו בישראל ובעמלק יש קיום "בגדר פרט" – ראה במאמר על הגדרת עמלק בהלכה שהוזכר בפעם הקודמת].

אולי זה צריך להיות השיעור הראשון באזרחות.