מן המעין לפרשת קרח

מעובד מדברי מו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א.

בתלמוד הירושלמי נאמר שקרח לגלג על מה שכתוב בתורה בדיני הצרעת, שאם יש נגע באדם הוא טמא אבל אם "כולו הפך לבן – טהור הוא". "אמר לו [קרח למשה], בהרת כגריס מהו? אמר לו טמא. פרחה בכולו [מה הדין]? אמר לו טהור. באותו שעה אמר קרח, אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרן כהן גדול".

ההסבר הפנימי לדין "כולו הפך לבן טהור הוא" קשור למידת הגאוה. כל עוד יש לאדם נגעים 'מקומיים', פגמים שונים בנפשו – פעמים רבות הוא מרמה את עצמו, מצטדק וחושב ש"בסך-הכל-הכללי" הוא "בסדר גמור", וכל הפגמים הם צדדיים, שוליים וזניחים. אבל כאשר "כולו הפך לבן", כשהאדם מכיר שהוא מלא פגמים ונגעים, אז הוא מפסיק להצטדק ומתחיל להתמודד באמת עם מצבו. הוא הופך את מבטו ומגיע להכרה שבאמת "אני לא בסדר", כולי שפל ונבזה ומלא עוון. ההכרה הזו היא כבר תחילת התיקון, כי מידת השפלות – "והייתי שפל בעיני"– היא המפתח לטהרת-הנפש והתכונה היסודית בעבודת ה'.

אבל קרח לא יכל להבין את הסוד הזה, מפני שהוא לקה בפגם הגאווה. וכמו שמובא בספרי החסידות (בשם ר' בונים מפשיסחה) שקרח היה הכי בעל-גאוה מכל ישראל, עד שמרוב גאווה חשב שהוא העניו מכולם ועליו נאמר "והאיש קרח עניו מאד מכל האדם"... לאדם גאוותן שכזה קשה להסביר שהוא גאוותן, כי הוא נגוע במחלה שהכל אצלו נראה לו מצוין ורק אצל אחרים הוא רואה דברים רעים. ואכן, קרח עצמו האשים בגאווה את משה-רבינו (!) "ומדוע תתנשאו על קהל ה'" – זוהי תופעה פסיכולוגית עמוקה שהאדם 'משליך' את הפגמים שיש לו על אחרים.

מכל המידות הרעות, הכי קשה לאדם להכיר בכך שהוא גאוותן, כי בזה הוא שובר את כל הדימוי העצמי שלו ושומט את הקרקע המדומה מתחת לרגליו. מורנו הבעל-שם-טוב נתן משל לדבר: "האדם אע"פ שיש בו גדלות וגאוה, נדמה לו שהוא למדן גדול ויחסן ובעל מדות טובות וצדיק וירא ונעים ונחמד... ומשל למה הדבר דומה? ליושב על עגלה וישן ונוסע עמו בעל-העגלה על הר אחד גבוה, ואח"כ כשהוא בא על ההר הדרך ישר. ואח"כ אם נתעורר האדם הישן ואומרים לו שהוא על ההר אינו מאמין, מפני שאינו רואה שום סימן..."  – הנוסע בעגלה אינו מאמין שהוא נמצא על הר גבוה, וכך בעל-הגאוה אינו חושב שהוא גאוותן.

אולם במשל של הבעש"ט יש גם מישהו שיכול לעזור לאדם לצאת מהמצב הזה – בעל-העגלה שאומר לאדם 'אתה נמצא על הר גבוה'! זהו הצדיק המורה לאדם את מצבו האמיתי ומסייע לו לצאת ממנו. נאחל לעצמנו להינצל מדמיונות-שוא וממחלוקות שקר.

לעיון נוסף: אור ישראל חלק ב עמוד קז.