יהושע ירוחם גולדשמיד, קצין המבצעים של האצ"ל בירושלים, נפל בניסיון כיבוש בית הספר לשוטרים בי' אייר תש"ח. בן 23 היה בנופלו. יהושע שנודע בכינויו המחתרתי 'גל', נטל חלק בביצוע ובתכנון חלק מפעולות מרכזיות של ארגון האצ"ל נגד הכובש הבריטי בירושלים. אביו של 'גל', ר' יוסף צבי, נולד בווילנה, ועלה ארצה בגיל צעיר עם הוריו. הוא למד בישיבה ונעשה שוחט, ולאחר שנשא אישה, עזב את העיר העתיקה בירושלים, שם התיישבה המשפחה לראשונה, ועבר לגור בגבעת-שאול שבמערב העיר. הוא היה מראשוני המתיישבים בשכונה החדשה ועסק בחקלאות, בנוסף לעבודתו כשוחט. האווירה בבית הייתה לאומית והאב חינך את ילדיו לאהוב את ארץ-ישראל. בפרעות תרפ"ט התקיפו ערביי הכפר דיר-יאסין הסמוכה את מתיישבי גבעת-שאול, והקשר בין השכונה לבין ירושלים היה בבחינת סכנת נפשות. גם בימי רגיעה הייתה גבעת-שאול שכונה מבודדת.
ר' יוסף צבי נתפרסם בצעירותו כלוחם אמיץ בפורעים הערבים עוד מימי התורכים מדיר יאסין ומוצא הסמוכה. ביתו היה הקיצוני בשכונה. גם בפרעות 1929, במאורעות 1936 ו-1946 הגן בחרוף נפש על השכונה. תמיד החזיק בביתו אקדח (שהיה טמון בתוך גל אבנים של גדר דחויה בירכתי ביתו).
אכסן בביתו רבים ממפקדי וחברי אצ"ל (ארגון צבאי לאומי) לתקופות ממושבות, תוך ידיעה ברורה על הסכנה שבדבר. כמו כן הרשה לבנו יהושע ירוחם הי"ד להחזיק בבית נשק השייך לאצ"ל. כל זה בהכרה כי הדבר הוא לטובת הלאום.
בבור המים שבחצר בית משפחת גולדשמיד (העומד עד היום הזה מאחורי סניף 'יש' בשכונת גבעת שאול), הוחבא קצין הבולשת הבריטית, מייג'ור קולינס שנחטף בידי האצ"ל כדי למנוע את תליית דב גרונר וחבריו, הי"ד.
בשנת התש"ד, הצטרפה אחותו של יהושע, שרה אגסי, לארגון הצבאי הלאומי, וסיפרה על כך לאחיה. יהושע, שהיה חבר בהגנה, מאס בחוסר המעש של ארגונו והביע את רצונו להצטרף גם הוא לאצ"ל. לימים נעשה יהושע מפקד בכיר בארגון והשתתף בפעולות רבות נגד השלטון הבריטי.
היו מספר מקרים בהם השתתפו שרה ויהושע אחיה באותה פעולה, מבלי שידעו האחד על השני. כך היה בהתקפה על רכבות הנוסעים בקיץ תש"ו. בעוד יהושע פועל ברכבת שנסעה מירושלים לתל-אביב, פעלה שרה בהתקפה על הרכבת ליד נען. גם בהתקפה על מלון המלך דוד השתתפו האח והאחות מבלי שידעו על כך מראש. בעקבות שני המקרים האלה פנה יהושע למפקדה וביקש שלא להוציא לאותה פעולה שני אחים, ומאז לא פגש עוד את אחותו בפעולה צבאית בה השתתף.
ההורים ידעו על פעילותם של יהושע ושרה בארגון והאב היה גא בילדיו. גם שני האחים הגדולים, דוד ויצחק, עזרו הרבה למחתרת וחנותם שהייתה ברחוב אגריפס שימשה לצורכי הדואר המחתרתי ולא פעם אף כמקום לאחסון נשק וחומרי חבלה, דבר שכזכור היה כרוך בעונש מוות.
כשחזר לירושלים, עבד במכונאות והמשיך בפעולות ארגונו במבצעים נועזים נגד הבריטים, באימון ובהדרכה, בהתקנת נשק ומכשירי- פיצוץ ובהובלת ציוד ותחמושת במכוניות שבהן עבד. כאשר נאסרו רוב מפקדי אצ"ל בירושלים היה הוא מהמעטים שהבולשת פסחה עליהם ולכן מילא תפקידים חשובים בקיום המסגרת וההנהגה למרות המבוכה שהשתררה בעקבות המאסרים האלה. הוא ירד למחתרת והתגורר בעליית-גג והבולשת הבריטית אסרה את אחיו וכמה מקרוביו במטרה ללחוץ עליו שיסגיר אל עצמו.
פעם הקיפו השוטרים הבריטים את בית הוריו בהיותו שם, אך הצליח להתחמק ולברוח אל ההרים. בבואו לתל-אביב פעל בארגון בתי-מלאכה לנשק של אצ"ל ובחורף שנת תש"ח השתתף בפעולות נגד הערבים והבריטים. כשביקר בירושלים וראה את גודל הסכנה הצפויה שם ליהודים עמד בתוקף על דרישתו להעבירו לירושלים. כפי שמוסרים חבריו, הצליח לקשור קשרים עם ראשי הכפר אבו-גוש והשיג מהם מטעני נשק בעצם ימי הקרבות והמצור.
בתור "רב סמל גל" (אלה היו כינויו ודרגתו במחתרת האצ"ל), פיקד על כוחות אצ"ל שפעלו יחד עם כוחות ה"הגנה" בעת יציאת הבריטים והכרזת המדינה, השתתף בכיבוש בניין ג'נרלי, מגרש הרוסים, חלק ממוצררה, שייח'-ג'ראח ובית-הספר לשוטרים, ומילא תפקידים של קצין מבצעים וקצין- קשר של האצ"ל עם חטיבת ירושלים.
מאביו קיבל "גל" את חינוכו כחייל, וממנו קיבל את השראתו למלחמה בכפר הערבי, אשר לא אחת סיכן חייהם של תושבי השכונה בה גדל הנער.
במלחמת הקוממיות, עם כיבוש כפר המרצחים דיר-יאסין, היה זה "גל" שתיכנן וביצע חלק ארי של המבצע.
נפל במלחמת השחרור בביה"ס לשוטרים בשיר ג'רח בירושלים, י' אייר תש''ח.
את צאצאי המשפחה ניתן למצוא מתוככי שכונת מאה שערים ועד יישובי יהודה ושומרון.
