קלמן ליבסקינד נתקל באינתיפאדה הערבית ובאדישות המשטרה

[caption id="attachment_6949" align="alignleft" width="100%" caption="אבנים פותחות ת'ראש. ליבסקינד."]
אל תלכו למשטרה  | קלמן ליבסקינד

זריקות אבנים, על אף שעלולות להביא לפגיעה בחיי אדם, מקבלות אצלנו בדרך כלל יחס סלחני. אבן שלא שולחת את הקורבן שלה למחלקה לטיפול נמרץ, לא תגיע לעולם לחדשות. רק חובבי הגלישה באתרי אינטרנט נידחים יודעים שזה מזמן לא עניין של יהודה ושומרון. חיילים חוטפים מכות מערבים בחיפה.אבנים מושלכות על יהודים בנגב, ביפו ובגליל. דגלי חמאס מונפים ברמלה.השבוע, מי היה מאמין, הגיעה האינתיפאדה הזו עד לדלת הבית שלי. אני, רק כדי להבהיר, מתגורר במושב גמזו. מרחק יריקה מרמלה ומלוד, אמצע כביש ירושלים-תל אביב, הכי בתוך הקו ירוק שיש.

ביום שני בערב שבנו עם הילדים מטיול בהרי יהודה. מכיוון שלטיול עצמו נסענו בשני כלי רכב, חשבנו לעבור בבית, להשאיר רכב אחד, ולהמשיך לאכול משהו בחוץ עם הילדים. בכביש הגישה למושב נשמע הבום הראשון. אילנה רעייתי, שנהגה אחריי עם חלק מהילדים, ספגה אבן בפגיעה ישירה בשמשה הקדמית. בין מקום הפגיעה בזכוכית שבנס לא נשברה, ובין ראשו של הילד שלי, הפרידו אולי 40 סנטימטר. כשהאישה והילדים סיפרו בבהלה מה אירע  להם, התקשיתי להאמין. אבנים? אצלנו? פגיעה מאסטרואיד נשמעה לי סבירה יותר מיידוי אבנים 300 מטר מהבית.

בעוד הילדים עסוקים בתיאורים נרגשים, ואנחנו בספקולציות אפשריות למקורה של האבן, העברנו אותם לרכב שלי, ויצאנו שוב מהמושב. בשנייה שבה הגענו למקום הפגיעה הקודם נשמע הבום השני. הפעם פגעה האבן בכנף הקדמית, לא רחוק מהחלון של אילנה. הפעם גם ראינו את המפגע, צעיר כבן ,18 שכיוון אלינו ממרחק של עשרה מטרים לכל היותר ואחרי שזיהה את הפגיעה, נמלט עם שותף נוסף אל תוך השטח המיוער והחשוך. רק בהמשך התברר שלפנינו ספגו עוד שתי נשים פגיעות ישירות. כמה רגעים אחר כך, אחרי שהזעקנו את המשטרה ) שהגיעה אחרי 40 דקות לפחות ,) יצאנו, כמה שכנים, אל תוך החורשה, בניסיון לאתר את הזורקים.

המחזה שנגלה לעינינו היה מדהים. במרחק כמה מאות מטרים מהכביש, באמצע השטח, תחת עץ גדול, סביב למדורה, ישבו במעגל כ20- צעירים ערבים מלוד בגיל של סוף תיכון, עם כמה מורים או מדריכים עטורי זקנים, לבושים בגלביות ובכיפות, כמיטב האופנה האיסלאמית. "אם אנחנו רוצים גם נשרוף את כל גמזו," איים אחד המזוקנים, מלא ביטחון עצמי, על ראשוני המושבניקים שהגיעו. למשטרה הם סיפרו שיצאו משיעור קוראן במסגד בלוד, והלכו לעשות על האש. שני השוטרים שהגיעו התנהגו כאילו נקראו לטפל ברכב שחונה בכחול-לבן. כשאחד מבני המושב סיפר שאחד ממנהיגי הקבוצה מלוד איים עליו, הם סירבו לרשום את התלונה או לפחות לקחת פרטים. כשביקשנו שיתעדו את הכתובות בערבית שריססו על העצים, ביקשו שלא נגיד להם מה לעשות. בסיום האירוע עצרו את הצעיר שזיהינו. אף אחד אחר מהקבוצה שלו, כולל המבוגרים שבהם, לא תושאל שם.

אודה ולא אבוש, שבועיים אחרי הפיגוע באיתמר אני מרגיש מעט חוסר נוחות לספר כאן שבנותיי, שספגו אבנים פעמיים בתוך עשר דקות, סירבו ללכת לישון אם לא נישן איתן בחדר. ובכל זאת, זו המציאות. לב המדינה. מאיזה צד שלא תסתכלו עליה.

אלא שכאן רק החל הסיפור האמיתי. אתמול בבוקר קיבלתי טלפון ממשטרת לוד. החוקר ביקש שאגיע להשלמת חקירה, לבקשת הפרקליטות, כשהוא נותן לי להבין שמדובר בכמה פרטים שחסרים בתלונה שלי, בדרך להגשת כתב אישום נגד מיידה האבנים. רבע שעה אחר כך, כשישבתי מולו, הפיל עליי את הפצצה. "אני מודיע לך כי הנך חשוד בעברה של איומים בנשק, אין אתה חייב לומר דבר, כל מה שתאמר ישמש ראיה נגדך." חשבתי שלא שמעתי טוב. "אני? איומים? בנשק? מאיפה נולד הקשקוש הזה."? כשהסביר לי שהערבים שהיו בקבוצה שזרקה את האבנים, טוענים שאיימתי עליהם, נזכרתי שמיד אחרי האירוע צפה באוזניי חבר שוטר שזה בדיוק מה שיקרה. "בכל פעם שתופסים אותם על משהו, הם מיד מגישים תלונה נגדית," הזהיר, "אתה עוד תמצא את עצמך בחקירה." אז צחקתי. עכשיו כבר לא.

"הרי בערב האירוע הייתה בשטח משטרה, שאני בעצמי הזמנתי," הקשיתי על החוקר, "למה אז אף ערבי לא טען שאיימתי עליו? מתי הם נזכרו בזה."? מהחוקר למדתי שהערבים ראו אותי בתחנה, כשהגעתי בלילה עם תום האירוע למסור עדות, והתלוננו שמישהו מהמתלוננים נגדם הוא בכלל העבריין. בינגו.הנה, יש תלונה נגדית. עכשיו אנחנו במשחק דו צדדי. לא עוד תוקף ומותקף.

הצעתי לחוקר להזמין לעדות 50 חברי מושב לפחות שהיו שם באותו ערב. "תשאל אותם אם מישהו מהם ראה אותי מתקרב אל הערבים , מאיים עליהם או אפילו מדבר איתם בעל פה." "זו לא חוכמה," השיב לי השוטר, "החברים שלך מהמושב אינטרסנטים." "נו, והערבים שזרקו עליי אבנים והתלוננתי עליהם לאאינטרסנטים,"? שאלתי אותו, רותח כולי. כעבור שעה של חקירה, לצד עציר אזוק ברגליו, מדדה לי שוטרת את הגובה, נטלה ממני טביעות אצבע וצילמה אותי מכל כיוון. אחר כך שוחררתי בערבות.

משטרה חפיפניקית, עם שוטרים שרוצים לסיים משמרת ולחזור הביתה בשלום. אם חבורת עבריינים לאומנית שרוגמת במשך שעה כלי רכב של אזרחים יהודים תמימים, ומסכנת את חייהם, מצליחה להתל בה כך, אז אני פונה בקריאה לאזרחים: תנסו להסתדר לבד. אל תפנו למשטרה, היא לא תעזור. היא תפריע, היא תבזבז את זמנכם, היא תטרטר אתכם, ובסוף גם תהפוך אתכם לעבריינים.

פורסם בבלוג במעריב