כמה אירוני שאלה המתהדרים במורשתו של יצחק רבין ז"ל הם גם אלה להם בז מעמקי נשמתו.
הם, הנושאים שמו לשווא ובעיקר כקרדום לחפור בו מאוויים פוליטיים.
ההקשר המאולץ בין רבין לאביב גפן (פרובוקטור ומסית שהשתמט משירות צבאי) הוא, גם, האוקסימורון החושף את צביעות המקוננים.
רבין היווה נדבך חשוב בתקומת העם היהודי. ואת שעשה ותרם אין לקחת ממנו.
בערוב ימיו נגרר אחר שימון פרס ונעריו חנוטי הבלייזר והתרצה למסור את הרמה ושאר חבלי מולדת. בהמשך, התמסר, מרצון, למזימה ועשה זאת במודע ובמוצהר.
המעשה הנמהר עלה לנו באלפי קרבנות ובשלל מלחמות ומבצעים שהאחרון בהם "צוק איתן" (לא סופי).
זכיתי לקחת חלק פעיל במחאות נגד המזימה לוותר על הרמה ויש"ע ואני גאה ומתגאה בזה. גם ההזויים שבינינו מצטמררים רק מהמחשבה שהאיראנים ודאעש היו חולשים כעת על ביקעת כינרות. ההיסטוריה תשפוט את רבין לחומרה.
אין לי כל כוונה להשתתף באירועים לזכרו של רבין. מפגן פוליטי ציני המתיימר להוקיע הסתה וכל כולו הסתה.
לא אעמוד בכיכר ואספוג נאצות, כשמעל ראשי מתנוסס צפלין שחור של ארגוני השמאל הקיצוני, המשתפים פעולה עם דורשי רעתנו.
הייתי, שם, בכיכר כשמכבי האכילה את צסק"א וגם בנאום הפתקים שבגין נשא. והזדמנתי לשם גם באותה הפגנה נבזית של "שלום עכשיו", כשזקן נטול שיניים רשף כלפי: "חייל! כמה ילדים רצחת היום"?! היה זה טרם גורשו משם מלכי ישראל בבושת פנים. ובעצרת ההסתה לזכרו של רבין, ישקיפו ממעל, סופקים כפיהם.
ברי לי (ולכל מי שמכיר אותי) כי לו הזדמנתי לכיכר באותו ערב נמהר, הייתי חוצץ בגופי בין רבין ובין הרוצח הנתעב. אין לעובדה זו כל קשר לאכזבה שהנחיל לי האיש בערוב ימיו והבוז העמוק שאני רוחש ל"ממשיכי דרכו".
דברים נכוחים 1 י"ט חשון תשע"ח 13:51 אליהו