כוח הדיבור

בע"ה

את המאמר הזה אני אמנם כותב בעקבות הדיונים האחרונים על פסקת ההתגברות, הצעת חוק שמבקשת לתת לכנסת יכולת להתגבר על פסילת חוקים ע"י בית המשפט העליון (בג"ץ), ובעקבות דברים של עו"ד אורי צפורי שפורסמו בערוץ 7, אך המחשבות שאני מעלה מתרוצצות במוחי כבר זמן רב.

הדברים קשורים ואחוזים זה בזה, ואני ממליץ לקרוא את כל הדברים. כדי לא להכביד על הקורא יובאו הדברים בסדרה של שלושה מאמרים שונים.

כוח הדיבור

כבר שנים ארוכות שהיהודים בארץ סובלים רבות מפסיקותיו של בג"צ. למרות שהציבור בוחר בקלפי משהו מסויים, שופטי בג"צ מונעים, בצורה בוטה וברגל גסה, מהממשלה ומהאזרחים את האפשרות לקדם את היעדים של עם ישראל.

כיום נראה שעם הזמן שעובר, יותר ויותר יהודים מבינים את הבעיה ומנסים למצוא פתרון, ומעגלים נוספים מכירים בבעיה הכואבת ששמה "בג"ץ".

האמון במוסד הזה הולך ופוחת, וזאת בעקבות שני דברים – האחד, עוד ועוד פסיקות של בג"צ נגד רצונו של עם ישראל (כפי שהוא בא לידי ביטוי בקלפי), אך זה לבד כנראה לא היה גורם לשינוי. נהפוך הוא, התגובה הייתה יכולה להיות השלמה עם ערכי השקר.

הדבר השני והעיקרי הוא השיח. אנשים וגופים שונים, ביניהם תנועת דרך חיים, דיברו על הבעיה והציפו אותה לציבור בעוד ועוד הזדמנויות.

אם לפני מספר שנים היה נראה שבג"ץ הוא הגוף הכי חזק במדינה, כיום נראה שיש סיכוי ניכר להחזיר את מרכז הכובד של ההכרעות במדינה לידי העם ונבחריו.

הדבר הראשון שאנחנו אמורים ללמוד מזה הוא על העוצמה שיש לכוח הדיבור.

הדיבור דומה למים שמטפטפים ולבסוף ממיסים את האבן. אפשר לדמות את אופן הפעולה של הדיבור להסברו של ר' צדוק הכהן על הפסוק "והיו הדברים האלה על לבבך": אתה אינך מצווה להכניסם לתוך הלב, אלא להניח אותם על הלב כך שברגע שהלב יפתח, "הדברים" פשוט יפלו פנימה.

הדיבור הוא ההנחה על הלב, והמעשים וההתרחשויות גורמים ללב להיפתח ולדברים להתיישב על הלב.

אם השקר הופך למציאות קל וחומר שהאמת

אפשר לראות את זה חזק בכיוון ההפוך - כאשר יהודים פעלו במסירות נפש כדי ליישב את ארץ ישראל, השמאלנים עסקו בדיבורים, דיבורים הזויים על שיחות שלום עם רבי מרצחים.

(לטובת מי שלא זוכר, הרוצח יאסר עראפת היה מבוקש מס' אחד ובין השאר בשביל לחסלו צה"ל נכנס ללבנון במלחמת לבנון הראשונה, וצר על בירות שם הוא הסתתר. בהמשך הוא התחמק ובשנים הבאות היו קיצונים שמאלנים הזויים שדיברו אתו בניסיון להגיע להבנות, דבר שהיה נחשב עבירה על החוק. כעבור תקופה לא ארוכה כבר ישבו אתו לשולחן המו"מ ולבסוף הוא גם קיבל פרס נובל לשלום וזכה לכבוד מלכים בכל העולם).

לא היה נראה שנשקפת סכנה מאותם דיבורים שכן היה מדובר בקומץ קיצוני והזוי. רוב ככל עם ישראל לא ראה כאופציה כלל לשבת עם אויבים ורוצחים.

אך למרבה הפלא, בתוך תקופה מאוד קצרה הדברים האלה תפסו, והפכו להיות האפשרות כביכול הכי ריאלית. הם אימצו למעשה את האמירה של אותו רשע (מצוטט בשמו של הגרמני גבלס שר"י  שהיה אחראי על ההסברה בשלטון היטלר שר"י), שכאשר אתה חוזר על שקר מספיק פעמים, הוא הופך להיות המציאות.

אנחנו צריכים ללמוד מזה קל וחומר: אם השקר, כשחוזרים עליו, לבסוף נתפס כאמת, ק"ו בן בנו של ק"ו שהאמת, כאשר אומרים אותה ומסבירים אותה, לבסוף מתקבלת ומוצאת את דרכה ללב שמגלה שמלכתחילה זה הדבר שהוא רצה והסכים עליו, אלא שדברים חיצוניים הסתירו ממנו וגרמו לו לנהות אחר ההבל והשווא.

המסקנה שעולה מכאן היא שאחד הדברים המרכזיים שביכלתנו לעשות לכבוד ה' יתברך ולכבוד עמו, הוא לדבר בשפה ברורה ונעימה ובכל הזדמנות, על הערכים והמעשים שבהם אנחנו מאמינים.

אחריות בדיבור

לצערנו הרבה מנהיגים שלנו לא אימצו את הקו הזה, אם בגלל סברות שונות כמו שלא לומר דבר שלא נשמע (לפי מה שהתבאר גם אם זה לא נשמע בפעם הראשונה זה בסוף יחלחל, והשאלה היא אם כן לא האם לומר, אלא איך לומר).

ואם בגלל שיקולים של הישגים מקומיים לעומת הישגים יותר אמתיים, ואם מפחד.

לעיתים קרובות הדבר מגיע עד לכדי כך שהאמת הפשוטה נשכחה גם מתלמידיהם ומשומעי לקחם, ואפילו מהם בעצמם.

דוגמא לדבר היא שבמשך שנים האמירה שיצאה מהציבור שלנו שכאשר יש ח"ו פיגוע, התגובה המתבקשת היא לאשר בניית עוד יח"ד.

אף אחד לא אמר את הדבר הפשוט, ושגם היה מקובל על כולם עד לפני כמה עשרות שנים, שיש לבצע פעולות תגמול. כדי להרתיע את האויב, כדי לשפר את המורל, וכדי להחזיר משהו מהכבוד הלאומי שנפגע.

יש עוד הרבה מה לדון ולהרחיב (ויש בזה גם בחינה של "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך" - אם רוצים משהו ומעיזים לדבר על זה ולתכנן את זה בצורה מעשית, וגם לשוחח על כך בכל פורום, ולהעלות את הרצון הזה זה מקדם את אותו רצון להיות מציאות).

אך יש לשים לב כי אם אנו מקבלים את העיקרון שכוחנו בפינו, והערכים שאותם נרצה מאוד ועליהם נדבר, ואותם נסביר איך דווקא הם חסרים במציאות, ואיך דווקא יישום שלהם הוא שיביא לפתרון של בעיות שונות, הם הערכים שבע"ה יתפסו במציאות בקרוב, זה כמובן מוסיף המון אחריות למה שאנו אומרים. (וכמובן גם למה שהיה נכון להגיד ולא אמרנו)