לסיפור השמע לילדים - המהר"ם מרוטנבורג וההבטחה לעשיר - באתר סיפורי צדיקים
רבי מאיר מרוטנבורג המכונה "המהר"ם מרוטנבורג" היה תלמידם הגדול של ה"אור זרוע" ורבי יחיאל מפריז, לפני כ 730 שנה.
המהר"ם מרוטנבורג היה ממשיכה של מסורת אשכנז, היה רבם של רוב גדולי אשכנז בדור שאחריו, וביניהם רבינו הרא"ש, "המרדכי", ה"הגהות מימוניות", "התשב"ץ" ועוד רבים. כל חיבור התוס' על מסכת יומא מיוחס למהר"ם מרוטנבורג. ספר "התשב"ץ" שחיבר רבי שמשון בר צדוק, מכיל קרוב לחמש מאות מנהגים ופסקים של המהר"ם מרוטנבורג , גם תלמידו רבי משה פרנס מרוטנבורג, כתב על פיו, את ספר "הפרנס" ובו רבים מתוספותיו וחידושיו, כאשר היה כלוא במבצר הנזיסהיים.
כמו רבים מגדולי הדורות, התאמץ רבינו המהר"ם לעלות לארץ ישראל. הוא עשה זאת, תוך הפרת החוק הגרמני. על פי החוק הגרמני של אותה תקופה, היהודים היו מכונים "יהודי האוצר"- רכושה של קיסרות גרמניא. כאוצר המלך, אסור היה ליהודי לעזוב את הממלכה ללא רשות. כשהגיע המהר"ם ללומברדיה שבספרד בדרכו לארץ הקודש, יהודי מומר זיהה אותו, ומסר אותו לשילטונות, המהר"ם נעצר והושם בכלא שבמבצר הנזיסהיים.
גם בהיות המהר"ם בבית הכלא, המשיך ללמוד וללמד. "התשב"ץ" ו"הפרנס" קיבלו אישור מיוחד לבקרו ולשמש אותו. הם היו לומדים איתו, והמהר"ם המשיך להפיץ דרכו את תורתו לכל תפוצות ישראל. המהר"ם נכלא במבצר הנזיסהיים עד פטירתו ביום י'ט אייר הנ"ג.
זכותו תגן עלינו.
רוצים שגם הילדים שלכם יכירו את המהר"ם מרוטנבורג?
לסיפור השמע המקסים לילדים- המהר"ם מרוטנבורג (קישור) וההבטחה לעשיר- באתר סיפורי צדיקים
לאחר מעצרו של המהר"ם מרוטנבורג, הציע הקיסר רודולף הראשון ימ"ש, לקהילה היהודית לפדות את המהר"ם תמורת 20,000 כתרים גרמניים. סכום עתק. רבינו הרא"ש עשה מגבית עצומה והצליח להשיג את הסכום.
אך כאשר הציע הרא"ש לרבו המהר"ם להשתחרר מכלאו, ענה לו המהר"ם שאינו מוכן להשתחרר כי יש איסור לפדות אסיר יותר מכדי דמיו. הרא"ש כמובן ידע את ההלכה הזו, אך הוא גם את ההלכה שאומרת שמישהו שהרבים צריכים אותו, כן מותר לפדות אותו ביותר מכדי דמיו.
הרא"ש לא הצליח לשכנע את רבו להיפדות, אולי בגלל שהמהר"ם ידע שאם הוא יסכים שיפדו אותו, יתחילו השלטונות לאסור את גדולי ישראל בשביל שהקהילות יפדו אותם, ותהיה בכך סכנה גדולה וקבועה לכלל ישראל.
ובאמת לאורך ההסטוריה, נדירים הם המקרים שבהם תפסו השלטונות בכוונה את גדולי ישראל, בשביל שהקהילות היהודיות יפדו אותם בכסף. אולי בגלל שהאירוע המפורסם הזה נחרט בדברי ימי ההיסטוריה.
לאחר פטירת המהר"ם מרוטנבורג, היה מוחזק המהר"ם כשבע שנים בידי השלטונות. לאחר שבע שנים פנה העשיר אלכסנדר זיסקין לשלטונות בבקשה לפדות את עצמותיו של המהר"ם. השלטונות לקחו מאלכסנדר זיסקינד כמעט את כל רכושו הרב, ותמורת רכושו, נתנו את עצמותיו של המהר"ם לקבורה בבית העלמין בוורימיזה הסמוכה. המהר"ם התגלה לאלכסנדר זיסקינד ושאל אותו האם הוא רוצה עשירות לו ולבניו לכל הדורות, או שהוא מעדיף להיפטר מהעולם כעת, ולזכות להיכנס מייד לגן עדן. אלכסנדר זיסקינד בחר באפשרות השניה ונפטר כעבור זמן קצר.
תמורת פדיית עצמותיו של המהר"ם, ביקש אלכסנדר זיסקינד להיקבר בסמיכות לקברו של המהר"ם ובקשתו התקבלה. באותו בית עלמין נקברו גדולי הדורות וביניהם "החוות יאיר", רבי אליהו בעל שם, ועוד.
רבי נתן גשטטרנר זצ"ל
"חודש בחודשו" ניסן תשס"ו עמ' ב'.
המהר"ם היה תלמידו הקרוב של רבי יחיאל מפריז, ובצעירותו אירע מאורע טראומטי בתולדות ההסטוריה של עם ישראל.
בעקבות תלונותיו של מומר בשם ניקולוס דונין ימ"ש, הוצא צו לשריפת כל ספרי התלמוד אלא אם כן היהודים ינצחו בוויכוח מול אותו מומר ארור.
רבי יחיאל מפריס ורבי משה מקוצי אולצו להתייצב לוויכוח מול המומר שהיה בעבר תלמידו של רבי יחיאל מפריז.
לדעת הכנסיה הפסידו היהודים בוויכוח, נאספו 24 עגלות של ספרי התלמוד, והן נשרפו לקול מצהלות ההמון בכיכר העירייה של פריז.
העולם היהודי נותר שומם בלי ספרי תלמוד בבלי כמעט בכלל. הדפוס הומצא כמה מאות שנים לאחר מכן, וכל כרך של התלמוד היה נכתב מילה במילה על ידי מעתיקים, שתפקידם היה להעתיק את הספר באופן כמה שיותר מדוייק.
על המאורע הזה שקרה בצעירותו של המהר"ם מרוטנבורג, כתב המהר"ם את הקינה "שאלי שרופה באש" ובה הוא מקונן על שריפת התלמוד. את הקינה הזו נוהגים לומר בתשעה באב בקהילות אשכנז.
לאחר כשמונים שנה נבנתה במקום השריפה, אחת הכנסיות המפורסמות ביותר בעולם כולו - כנסיית נוטרדאם. כ800 שנה לאחר שריפת התלמוד, אש ניצתה בנוטרדם והיא ניזוקה באופן קשה.
