מ"הסתה" להסתה – לע"נ אהוביה סנדק הי"ד

השבוע ביום ראשון [ה' בטבת] חל יום הרצח ה20 של בני הזוג הרב בנימין כהנא ורעייתו טליה השם יקום דמם מהרה, שנרצחו מאש הרובים שהעניקה ממשלת ישראל למרצחים. בחייו התמסר הרב בנימין ל"רעיון היהודי" – מושג שהטביע אביו הרב מאיר כהנא הי"ד, ולרצון להשמיע את קולה של התורה בחיים הציבוריים, כדי להגשים את אותו רעיון יהודי – שלשמו קיים בכלל העם היהודי.

בקובץ המאמרים הקטן 'טל בנימין' שהוציאו מיד אחרי הרצח נאספו כמה מאמרים שכתב הרב בנימין בחייו. המאמרים (הלא רבים) המופיעים בספר מציגים בהירות מחשבתית לצד כישרון כתיבה מיוחד, וכמעט כל אחד מהם יש בו רלוונטיות וחידוש גם בימינו, הם מציגים יכולת חשיבה וניתוח 'נגד הזרם' ועקביות של אחיזה ב'רעיון היהודי הצרוף' תוך כדי ניסיון לזכך אותו עוד ועוד, כדי להגיע לאמת לאמיתה. 

מתוך המאמרים האלו רציתי לכתוב סקירה קטנה על מאמר קצר שנכתב בשנת תשנ"ח כמכתב לערוץ 7 של אותם ימים (אז ערוץ 7 היה תחנת רדיו בלתי חוקית שנרדפה ע"י הממסד), המאמר מעניין כי הוא נוגע בתופעה הקיימת גם כיום במעגלים קרובים ביותר, וגם כי קיימת בו מעין ראיית הנולד ארוכת טווח, שיכולה לתת הסבר לשורשים של המהפך שעבר על ערוץ 7 (כתמונת מראה של הציבור שמאחוריו) שהפך לתומך מובהק של אלו שרדפו אותו בעבר, ומגן המחלקה היהודית בשב"כ.

את המאמר כתב הרב בנימין בעקבות הקמפיין של "ערוץ שבע" סביב סערת אבישי רביב, שהתגלה כסוכן שב"כ שפעל כ"שמפניה", לפי העולה מהמאמר בערוץ 7, כמו גם דוברי ימין נוספים, ראה בפרשת אבישי רביב הזדמנות להיפטר מההאשמה של ה"הסתה" שמטרתה היתה להאשים את הימין ברצח רבין. הרב בנימין שלא חיבב בכלל את הפעילות של אבישי רביב והדומים לו, לא אהב גם את הקמפיין בערוץ 7 שהאשים את השב"כ בכל ההסתה, ועל הדרך קיבל את טענת השמאל שכל המסרים התקיפים נגד אוסלו הרי הם בגדר "הסתה".

"האם אינכם מבינים שבניסיון לזרוק את הכול על אבישי רביב, אתם תוקעים לעצמכם סכין בגב? האינכם מבינים שכאשר השמאל מדבר על "ההסתה הנוראה" הוא מתכוון קודם כל לדברים שנאמרו בערוץ 7? האינכם מבינים שאם האמת היתה מדריכה אתכם, עליכם היה לעמוד מאחורי הדברים שהשמעתם אז ולטעון שאלו הדברים היו נכונים להיאמר, ואין זו "הסתה" אלא חובתכם הציבורית מצד "לא תעמוד על דם רעך"?

בחרתי את המאמר כי לדעתי תופעה זו שהרב בנימין מניח עליה את האצבע, קיימת גם היום, הרצון להיפטר מתדמית שלילית (שלעיתים במקום מסוים באמת אינה נכונה, או אותם אנשים סוחבים אותה בגלל שכנים גיאוגרפים או אידאולוגיים שקצת היו רוצים להתנער מהם), גורמת לבחור בדמגוגיה זולה, כזו היוצרת מפולת אידיאולוגית, הגוררת עוד ועוד התנצלות, המצריכה עוד תיקון תדמית, עד שהלכה למעשה הקו האידאולוגי משתנה, ודברים שבהם אותם אנשים האמינו עד לא מזמן בכל ליבם ופעלו כך בעצמם, הופכים למגונים או פסולים עד כדי שהם מסוגלים לקדש עליהם מלחמה בעצמם. כתוצאה מההיגררות אחרי השיח התקשורתי והפוליטי, היגררות עד כדי בליעה בתוכו.

חשוב להדגיש שההיגררות הזו שאולי בתחילתה אינה אלא מהשפה ולחוץ, הופכת מהר מאד להיות שווה בפה ובלב, שכן, בית גידולו של האדם ומרחב השיח שבו הוא פועל, גם מצייר עבורו תמונת עולם חדשה, לכן אין פלא שמה שבעבר היה להם פשוט וברור, טבעי והגיוני היום מצטייר להם כקיצוני והזוי, משיחי ומטורף. ומה שהיה בהתחלה מחלוקת טקטית הופך להיות הבדל אידיאולוגי כאשר נבלעים בשיח התקשורתי והרצון להשליך את עול שיתוף הפעולה על הצד השני.

הנכונות לבחור בשקר רק כדי לגלגל את ה'אשמה' על הצד השני, במקום להיות נכון לעמוד על שלנו, ולהצליח להבדיל בין 'הרעיון היהודי' למה שאינו בדיוק כזה. יוצרת את אותו מפולת אידיאולוגית, של קבלת הנרטיב של ה"שקר" עד כדי כך שכדי שלא להיות מואשמים ב"הסתה" הם הופכים להיות שותפים להסתה נגד אחיהם.

הרב בנימין מדגיש שהרעיון מכוון גם למעגלים הפנימיים "אודה שגם כלפי כמה וכמה אנשים שאמורים להיות חברים שלי יש לי טענה דומה ואף חריפה יותר, אני נדהם לשמוע מכמה מהם בתקשורת שלכל ניקובי הצמיגים לערבים ולכל ה"בלאגן" באיזור חברון לכל זה יש "אשם" יחיד – אבישי רביב השעיר לעזאזאל. אמנם קל להטיל עליו את האשמה באוירה הקיימת את כל "הפשעים" האלו. אבל רבונו של עולם, מה האינטרס בזה? הרי ברור למעלה מכל ספק שאלו שמטילים את האשמה על אבישי רביב חושבים שהדברים היו נכונים כאשר נעשו, אז מה פתאום אבישי רביב "הדיח" לכל זה" כותב הרב בנימין באותו מאמר.

מהמאמר הזה אני רוצה לקחת את אותו עיקרון של ההיפוך המחשבתי, והשחיקה האידאולוגית שנוצרת כתוצאה מאותה תופעה של הרצון "לגלגל" את האשמה, עיקרון שנכון לכל אחד בנוגע לסוגיות שהוא מאמין בהם, וניתן לזהות כאמור עד כמה הדברים רלוונטיים גם היום במעגלים הקרובים אלינו.

את המאמר הזה התחלתי לכתוב אתמול לפני שנודע דבר הרצח המתועב של אהוביה סנדק הי"ד על ידי שוטרי מחוז ש"י, העסוקים ברדיפת 'נערי גבעות' בגיבוי של סלתה ושמנה של הציונות הדתית, אבל הדברים מתקשרים באופן ישיר לרצח הנורא, שלא ישכח ולא יסלח, עד שיתחלף השלטון הזר והמכוער, של אותם מנהיגים שאינם יודעים להנהיג את עצמם, ורוצים להנהיג את עם ישראל, וידיהם שהיו מגואלות עד עתה בדם יהודים שנרצחו ע"י האויב, נצבעו כעת גם בדם  שנשפך בידיהם באופן ישיר.

האחריות על הרצח הנורא, אינה תלויה רק על צווארם של אותם רוצחים, קלי דעת מארגון הפשע הגדול במדינה,  אלא על אותם אנשים שאפשרו את ההסתה ההולכת ומתגברת נגד נוער הגבעות: מהריסות למעצרים, וממעצרים לעינויים, ומעינויים לרצח של נער גיבור וצדיק שנפל לפני בני עוולה שאינם יודעים מימינם ומשמאלם, שאין להם שום ערך ותכלית בחייהם מלבד לקבל את המשכורת החודשית על הפשעים שיבצעו.

וכך בדיוק כפי שמתאר הרב בנימין במאמר - אותם אנשים שפחדו לדבר על האויב הערבי פן יואשמו בהסתה, אפשרו ונתנו במה מתמשכת להסתה שהובילה לרצח של אהוביה סנדק הי"ד.

אותם רבנים שחששו לחתום על קריאות לעצור את הפגיעה בנוער הגבעות, או להתנגד להתנכלויות המשטרה, פן חס וחלילה יואשמו בתמיכה בנוער הגבעות ויואשמו בתמיכה בהסתה - שתקו מול מחול השדים והקריאות בתקשורת לרצוח ולהתעלל בנערי גבעות, וכך התירו את דמם של אהוביה הי"ד וחבריו.

לא מספיק רק חשבון הנפש וההכאה על חטא, כפי שעשו אחי יוסף "אבל אשמים אנחנו" אלא יש צורך להתחקות אחרי התהליך שהוביל ואפשר את יצירת אותו אקלים שבו הותר דמם של נערי הגבעות. אקלים שנכנע לשקר, ומתקשה להגיד את האמת, וממילא אינו מסוגל לתמוך בנוער הגיבור והאהוב שנלחם על אדמת ארץ ישראל ולא מתפשר על כבוד ישראל. בנוער שאינו מעוות את מושגי היסוד של היהדות בנוגע לכבודם של ישראל ולמהי מדינה יהודית.