בע"ה י"ג סיון תש"פ
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

ר' יצחק אייזיק מהומיל – חוש ברוח הקודש

לרגל ההילולא: סיפורי חסידים וקווים לדמותו של מי שכמעת והיה לרבי בחב"ד - רבי יצחק אייזיק הלוי אפשטיין מהומיל

  • מתוך עלון 'ואביטה'
  • כ"ו אייר תש"פ - 08:56 20/05/2020
גודל: א א א

הרב יצחק אייזיק הלוי אפשטיין, נולד בשנת ה'תק"ם לאביו ר' מרדכי. בצעירותו עזב את ביתו – חרף התנגדות משפחתו, שהשתייכו למתנגדים לחסידות – בכדי להסתופף בצלו של אדמו"ר הזקן. נודע כגאון גדול בנגלה, עד שגם המתנגדים העריכו אותו מאוד. בשנת תקס"ה התמנה לרב, אב"ד וראש ישיבה בעיר הומיל, שם כיהן עד לפטירתו. לאחר פטירת רבי שניאור זלמן מלאדי היה לחסידו של בנו רבי דובער (אדמו"ר האמצעי), ולאחר פטירתו של אדמו"ר האמצעי פנו כמה מראשי החסידים לר' אייזיק בכדי שיקבל על עצמו את האדמו"רות. ר' אייזיק הסכים בתחילה, אך לבסוף, לאחר שנזכר בהוראת אדה"ז אליו שלא לנהוג נשיאות, התחרט ושידל את ה'צמח צדק' לקבל על עצמו את ההנהגה. ר' אייזיק היה מן החסידים הבודדים שנהגו לכתוב דרושי חסידות, וכתביו (עשרה 'מאמרות' בנושאים שונים ו'חנה אריאל' על התורה) נודעו בעומקם הרב ובייחודיותם. נפטר בכ"ו באייר תרי"ז ונטמן בעירו הומיל.

אחד מגדולי פולין, בחפצו להכיר את האדמו"ר הזקן, התלבש בגדים פשוטים שלא יכירוהו. אך האדמו"ר הזקן הכירו ואמר לו: לא נאים אלו לאיש כזה! ונתן לו בגדים לבנים מביתו. בחזרתו היה צריך לעבור דרך הומיל. שלח אותו הרבי לר' אייזיק, ולר' אייזיק כתב: הזהר בכבודו של זה כי אדם גדול הוא. ר' אייזיק שמשו בכל מה שיכול, וכשנפרדו שאל אותו מה דעתו על האדמו"ר הזקן.

ענה הצדיק: שמעתי ממנו, שלולי שמע מרבו שהבעש״ט ילוד אשה - לא האמין זה, וגם הוא כן.

והסתפק אחר כך ר' אייזיק, אם המילים "וגם הוא כן" היו דברי אותו צדיק על האדמו"ר הזקן, או שמא אלו דברי האדמו"ר הזקן על הרב המגיד, והצטער על שלא שאלהו.

השאלה הזו אופיינית במיוחד לר' אייזיק מהומיל, שידע בעצמו לחוות דעה על רבותיו. מסופר כי פעם ישבו רבי אייזיק מהומיל ורבי הלל מפאריטש בהתוועדות חסידים, ונתגלגלו הדברים לדבר אודות דרגותיהם השונות של נשיאי חב"ד. רבי אייזיק, שהכיר אישית, כחסיד מקושר ומסור, את שלושת האדמו"רים הראשונים של חסידות חב"ד, התבטא כי לאדמו"ר הזקן היתה רוח הקודש כל היום, לאדמו"ר האמצעי הייתה רוח הקודש בכל עת שרצה בכך, ולאדמו"ר הצמח צדק יש רוח הקודש כמה פעמים במשך היום. הגיב רבי הלל מפאריטש, מתוך 'הקפדה' על כך שחברו מעז להעריך את דרגות הרביים: וגם לך ר' אייזיק יש רוח הקודש?! השיב רבי אייזיק: רוח הקודש אין לי, אבל 'מבינות' ברוח הקודש יש לי.

כמובן, מבינות אמיתית ברוח הקודש גובלת ברוח הקודש ממש. אפילו ר' הלל, שהיה מגדולי חסידי חב"ד בכל הדורות, לא ראה את המדרגה הזו כדבר אפשרי לגבי חסיד. ההבנה שגילה ר' אייזיק בדרגותיהם של הצדיקים, נבעה משנים ארוכות ששימש בהן את רבותיו. ככלי ריק הוא ספג לתוכו את רוחם, והפנים אותה עד כדי כך שיכל לחזור על דבריהם בסגנונו שלו ואף להוסיף ולחדש. כך גם ידע להבחין באיכויות שונות בתוך מה שהמון העם תופס כמקשה אחת, ולחשוף את העושר שמאחורי מסך הפלא האחיד. ניתן להמשיל זאת למבקר יצירות אומנות: אף שאינו אמן בעצמו, לאחר שנים של התבוננות יודע המבקר להבחין בדברים שאף היוצר עצמו לא שם לב אליהם. תשומת הלב שלו מאפשרת גם לאנשים מן השורה לראות ולהתחבר לאותם רמזים עדינים שהטמין האמן בבלי דעת.

[לא רק ביחס לאדמו"רים, גם בתורת החסידות גילה ר' אייזיק דקויות נסתרות. הוא שכלל באופן יוצא דופן את מלאכת ההסברה והמשלת המשלים המאפיינת את חסידות חב"ד, ועל כך ביקרו אותו גם בתוך חב"ד עצמה. המבקרים חששו מהפיכת החסידות לשכל פשוט ומובן, שהאלוקות איננה מורגשת בו. אולם נראה שבדורנו, אין חשש שנבין מיד למה התכוון ר' אייזיק... ממילא, דרך ההשתוממות והפליאה נוכח משליו העמוקים לפרצופים העליונים, תבהיק האלוקות הבלתי נתפסת.]

רוח הקודש היא מאפיין עיקרי של ימות המשיח, בהם "אשפוך את רוחי על כל בשר". אם כן, על מנת להכין את הקרקע לימים יבואו, יש לרכוש את החוש העדין המזהה אותה. אבל כיצד עושים זאת? נתבונן בראשית דרכו של ר' אייזיק בעולם החסידי:

כשנכנס ר' אייזיק אל הרבי בפעם הראשונה נתן לרבי פ"נ, כנהוג, שהיו כתובות בו חמש מלים בלבד — "נפש העמלה איך להתקרב לאלקות". הוא הגיש את הפ"נ לרבי ומיד התעלף.

עמל החסידות נגע בנפשו של ר' אייזיק עד כדי כך, שהתעלף מיד כאשר ביטא את כמיהתו בפני זה שעתיד למלא אותה. אכפתיות כזו מדברי אלקים חיים שבפי הצדיק, מביאה איתה חוש גם ברוח הקודש שלו. על פי הסדר הידוע שטבע הבעל שם טוב בסוד החשמל, לאחר ה'חש' מגיע ה'מל'. 'חש' כאן הוא לשון שתיקה מלאת הכנעה בעת שמיעת התורה מפי הצדיק, אך דרך ההתמסרות השקטה שלו, מתפתח אצל החסיד גם החוש במהותו של הצדיק. ר' אייזיק שזכה לחוש זה, יכול היה לעלות למדרגת 'מל' ולמלל-לדבר דרושי חסידות.

גם משומעיו דרש ר' אייזיק התמסרות דומה, ולפעמים העמיד במבחן את רצונם של תלמידיו:

אדם אחד בא לר' אייזיק וביקש שיגיד לו דא"ח כי נוגע בנפשו. וענה לו בזה הלשון: בא מיר איז א חסידות 50 רובל כסף, אז איך וואלט קומען צו דיר בעטן 50 רו"כ וואלט איך מיר געבן? [בשבילי חסידות יקרה כמו 50 רו"כ, אם הייתי מבקש ממך 50 רו"כ היית מוכן לתת?]. וראה האיש שאומר זה באמת [ושהדבר נוגע לו ממש] ולא בקש יותר, ודברו ענינים אחרים. אחר כך אמר לו ר' אייזיק: שקרן ושוטה! אם הי' הדבר נוגע לך באמת ההנחת אותי?

ר' אייזיק, שפעמים נעשה חולה ממש מתשוקתו לשמוע חסידות, רוגז על זה שניסה לרמות אותו כשם שמרמה את עצמו. החסידות צריכה לגעת לעצם הנפש, ורק כך אפשר להבין אותה באמת. הבנה נוסח ר' אייזיק פירושה לדעת גם לחדש. להבין איך נגיעת החסידות בנפש יוצרת תורה חדשה, במילים שלא שמעתן אוזן. זהו ה'מל' הנסתר, ההבדלה הנחבאת בין ההכנעה להמתקה. כאשר האדם הוא 'עצמי', תורתו נובעת מעצמיותו ושוֹבה את שומעיו באמת שבה.

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 14 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד