בשעה שמערכות הביטחון והתקשורת בישראל ניסו לפענח את ה"קונספציה" שקרסה בשמחת תורה, מוחמד דף כבר נתן את התשובה בשידור חי. בשיחה מרתקת בפודקאסט "חושבים בקול" של הקול היהודי, חושף העיתונאי ואיש הר הבית ארנון סגל את מה שהאויב מבין טוב יותר מרבים מאיתנו: המלחמה הזו היא על המהות, על הקודש, ועל חמש פרות אדומות שמחכות בשילה הקדומה.
"ב-7 בבוקר, כשמוחמד דף מסביר למה הוא פותח במלחמה, הוא אומר משפט אחד שבישראל פשוט גיחכו עליו", מספר סגל. "'הציונים הביאו חמש פרות אדומות מארצות הברית כדי להרוס את אל-אקצא'. כולנו צחקנו, אבל מבחינתם זאת סיבת המלחמה. הם מזהים את התהליך שאנחנו עוברים, הם רואים את הפרות האדומות שגדלות בשילה הקדומה, והם מבינים לאן אנחנו חותרים הרבה יותר טוב מאיתנו".
סגל מצביע על עיוות עמוק בתודעה הישראלית: "האוונגליסטים בעולם נסערים מזה, המוסלמים בטלגרם של חיזבאללה עוקבים אחרי כל כנס בנושא פרה אדומה, ורק פה באתרים הסרוגים בקושי דיווחו על זה. ככל שנתכחש פחות לבשורה שלנו, נראה ישועות גדולות יותר".
אחת הנקודות הנוקבות ביותר בשיחה נוגעת לציבור הדתי ולרבנים. סגל מצטט את המדרש על הפסוק "מי בז ליום קטנות" ומסביר: "מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד לבוא? הקטנות שהייתה בהם, שלא האמינו בקדוש ברוך הוא. הענווה הזאת של 'מי אנחנו ומה אנחנו' היא פסולה. היא גורמת לנו לברוח מהבשורה שלנו כמו יונה שבורח מנבואתו. זה חטא, ומשלמים עליו מחיר".
לדבריו, הפחד לדבר על בניין המקדש ועל חלום הדורות הוא זה שמעכב את המציאות. "כשמסתכלים על הרצל, להקים מדינה היה נראה הזוי פי אלף ממה שנראה היום לבנות את המקדש. היהדות היא אובססיבית לגבי המקדש, אנחנו מזכירים אותו שלוש פעמים ביום. הגיע הזמן להפסיק להתנצל".
סגל מתייחס למהפכה שמוביל השר איתמר בן גביר בהר הבית – המעבר מהתגוננות ופחד לריבונות והשתחוויות. "איתמר בן גביר הצליח במקום שדורות לא הצליחו. השינוי שקורה בהר בשנה וחצי האחרונות הוא בקנה מידה היסטורי שלא היה כמותו אלף שנה. השתחוויה היא המצווה המרכזית בהר הבית, וזה מה שמשנה את המציאות".
לדבריו, יש קשר ישיר בין המהפכה הרוחנית בהר לבין ההצלחות הצבאיות המדהימות בחזית: "המעבר מדשדוש וצער להכרעה וניצחון – חיסול נסראללה, התקיפות באיראן, העובדה שישראל פתאום מתנהגת כמעצמה – בעיניים שלי זה קשור ישירות להיתר ההשתחוויה. 'תיפול אימתנו' קורה כשאנחנו מפסיקים לפחד מהצל של עצמנו".
בניגוד למרירות שמאפיינת חלקים מהשיח הישראלי, סגל קורא לעצירה ולהודיה לה'. "אנחנו חווים אירועים היסטוריים מול העיניים שלנו. אנשים שהיו במלחמת ששת הימים אומרים לי שהניסים שאנחנו רואים היום הם יותר גדולים ממה שהיו אז. לראות את מדינות אירופה והמפרץ רועדות מפחד מול איראן, ודווקא מדינת ישראל הקטנה מעזה ומכה – זה לא פחות ממדהים. צריך לדעת להגיד הלל על מה שקורה פה".
לקראת סיום השיחה, עולה זכרו של חברם המשותף, איתן אורבך ז"ל, שנהרג בבקעת הירדן. איתן היה מחלוצי החוות והגבעות, דמות שהיוותה השראה עבור רבים בציבור המאמין. ארנון מדגיש את החשיבות של מפעל החיים של איתן ואת פועלו המשמעותי בבקעת הירדן.
"איתן היה מהאנשים שפשוט דוהרים קדימה", נזכר סגל בגעגוע. "כשכולם התווכחו והתכתשו, הוא פשוט עשה איגוף והמשיך לבנות, להקים ולחזק. הוא חי את החזון של התיישבות וחיבור לאדמה. העבודה שלו בחבות ובגבעות שינתה את המציאות בשטח יותר מכל הנהגה פוליטית. הוא והחברים שלו הם אלו שמיישמים את החזון של 'השולט בהר שולט בארץ' בצורה הכי מעשית שיש".