בע"ה י"ג כסלו תשפ"א
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

אורגת השירים - המסע של אוריאלה ריבקין

מקיבוץ שפיים לעיסוק באומנות בהולנד, שהייה באשראם בהודו ומשם היישר אל חדרו של הרבי מליובאוויטש - המסע של אוריאלה ריבקין

  • חן הס
  • י"ב אב תשע"ח - 11:19 24/07/2018
גודל: א א א
(דיבורים מהלבונה)
(דיבורים מהלבונה)

 

אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּפֶתַח

אִלֶּמֶת וְחֵרֶשֶׁת

בְּלִי לָדַעַת מִנַּין לְהַתְחִיל בַּתִּקּוּן.

עֲדַיִן לֹא הֵבַנְתִּי

מַדּוּעַ הֵבֵאתָ אוֹתִי

לְכָּאן בִּכְּלָל.

לְהָמִית אוֹתִי בַּצָּמָא

אוֹ לְהַטְבִּיעַ אוֹתִי בְּמַּיִם.

(שירים לארוג, אוריאלה ריבקין)

 

    | חוט אחרי חוט נארגה פרוכת בית המקדש הפרטי של אוריאלה ריבקין

אני פוגשת אותה בביתה בכפר חב"ד. הקירות עטופים ספרי קודש, יצירות שארגה ופתקים המזכירים את קירוב משיח צדקנו. קשה לנחש את רוב שנותיה של אוריאלה המקרינה חום ומלאה בחיות.

אוריאלה (83) נולדה לבית חילוני בקיבוץ שפיים. בגיל שמונה עשרה התגייסה ושירתה ביחידת נח"ל (נוער חלוצי לוחם) שחיזקה את ההתיישבויות הקיימות וסייעה בהקמת נקודות חדשות. כך אוריאלה זכתה להיות ממקימי קיבוץ 'יוטבתה' ליד אילת. מה שהניע אותה להתגייס הייתה האמונה כי עלינו לדעת להילחם ולהיות מסוגלים להגן על עצמנו. במהלך שירותה הצבאי הכירה את בעלה לעתיד, ששירת ביחידת בידור ואומנות ועסק בציור.

בתום השירות רצתה אוריאלה להמשיך ללימודי הוראה, אך מכיוון שהקיבוץ מממן את 'חבריו' היא הייתה צריכה לעבור הצבעת חברים בשאלה האם לאפשר לה לצאת ללימודים. אך בקושי הושג רוב, וההחלטה עברה. בסיום הלימודים אוריאלה נישאה ונולדו לה שני ילדים – דגן ונועה. "עד היום, דגן שנשוי לאישה שאינה יהודיה באמסטרדם ומופיע בבמות ציבוריות שונות, מוזמן לבמה בשם 'דגן כהן'. התפלאתי שהוא לא מתנכר לזה". שלא שינו את שמם.

"בעלי חיפש היכן יוכל להתפרנס מאומנות הציור בה אחז. הוא רצה לראות את העולם ולהתפתח מבחינה אומנותית. כך מצא את הולנד, שם הממשלה חפצה להעצים את החלק התרבותי. הוא אושר על ידי משרד התרבות בהולנד כאמן פורה, כך שהם קונים את עבודותיו והוא מתחייב לא למכרן לאחרים. זה מה שמאפשר להתפרנס שם מאומנות".

אחרי פחות משנה בהולנד אוריאלה רצתה גם היא להתפתח באומנות, ובישרו לה שיש מקום באקדמיה לאומנות באמסטרדם במחלקת אריגה, מקום מאוד נחשב. "אמרתי: 'לא משנה מה, אני רוצה ללמוד שם'. ואז התלהבתי מאוד מהאריגה ולמדתי את זה כמקצוע. בנוסף למדתי להיות מעצבת טקסטיל של בגדים ארוגים". כך חיו הזוג בהולנד שנה אחרי שנה.

     |   הינדואיזם אצל האלג'יראית

מתוך מציאותה המוסתרת של אוריאלה, הקב"ה התחיל למשוך בחוטים ולקרב אליו את בתו אהובתו. לאחר ארבע עשרה שנים בהולנד אוריאלה יצאה לטיול בהודו. "תמיד היה לי חיפוש רוחני והיו יותר הזדמנויות לדעת על המזרח הרחוק. ביהדות הכל היה סגור". בהודו אוריאלה הגיעה ל'אשרם' (מרכז רוחני הודי), אותו הנהיג זוג שהרשים אותה והשפיע עליה רבות. האישה הייתה יהודיה אלג'יראית שידעה קבלה והכניסה אותה בתכנים שהעבירה. המסע בהודו עורר אצל אוריאלה את ההבנה כי קיים עניין של 'מנהיג רוחני'. לימים כאשר תשאל את הרב החב"דניק שקירב אותה מה לעשות עם הספרים, אותם אהבה, שקיבלה מאותו זוג, הוא יאמר לה: תזרקי לפח אבל לא את כולם ביחד, כל פעם תפרדי מספר נוסף. וכך עשתה.

אוריאלה חזרה להולנד. יהודייה, באמסטרדם, שקועה בתרבות ההודית. גיסתה שבאה לבקר נבהלה ממצבה ואמרה לה: "יש ביהדות כל כך הרבה, למה את צריכה ללכת לדתות אחרות?", ואז היא הכירה לה מוזיקאי ישראלי חוזר בתשובה שפתח לה צוהר לשבת ולסידור.

בשלב הזה אוריאלה הבינה שהיא הולכת לכיוון שונה מבעלה ודרכיהם נפרדו, ובמקביל הקשר עם הקהילה היהודית באמסטרדם הלך והתהדק. "פגשתי מישהו שתרגם את התניא להולנדית והתחלתי ללמוד תניא". אותו אדם הכיר לה גם את הרב פרידריך, הרב שילווה אותה עוד רבות בתהליך התשובה. אוריאלה כיסתה את ראשה ועבדה בבית הספר החרדי-יהודי באמסטרדם. "השלוחים באמסטרדם שכנעו אותי להגיע לפגישה עם הרבי ב770. את יודעת, זה ה'מכה בפטיש' של להיעשות חב"דית. נסעתי לרבי בשבועות תשמ"א והייתי ביחידות של קבוצה. זה היה שלב משמעותי בחזרה בתשובה. העיניים של הרבי שטפו, טיהרו וילדו אותי מחדש". בגיל חמישים אוריאלה הבינה שמצאה את האוצר מתחת לגשר.

בהיותה ב770 הכירו לה גם את הרב יצחק גינזבורג שליט"א שאמר לה: "אל תדאגי, אם תבואי לארץ יהיה לך מה לעשות". ההיכרות עם הרב יצחק יצרה אצלה את ההרגשה שיש דמות מיוחדת בשבילה שווה לחזור ארצה.

    | מאמסטרדם לכפר חב"ד

"חזרתי להולנד והחיים המשיכו. שלחתי מכתב לרבי בשאלה האם לחזור לארץ ותשובתו הייתה: להתייעץ עם מורה הוראה. הרב ששאלתי אותו חקר אותי לפרטי פרטים של חיי, ובסוף אמר לי 'את צריכה לחזור לארץ ותבני לך את החיים מחדש'. מאוד התרשמתי מזה אך לא מיהרתי. אחרי כמה שבועות צעקה עלי מישהי: 'הרבי אמר לך מפי השליח!'. את יודעת, לפעמים רק כשצועקים את פתאום תופסת איפה את נמצאת. תוך שבועיים קיפלתי את עשרים השנים בהן חייתי באמסטרדם ועליתי על מטוס ארצה".

בארץ אוריאלה הכירה יהודי חב"דניק, אדריכל, נישאה לו והם חיו ביחד שבע שנים עד שנפטר ממחלה. כשהסתיים פרק זה בחייה אמרה לעצמה כי נישואים לשני אנשים הינם די והותר ולא רצתה להכיר עוד, אך ה' רצה אחרת: בתו של בעלה המנוח ובתו של אלמן מכפר חב"ד שנקרא זיסר ריבקין, חשבו לשדך ביניהם. אוריאלה נאותה להתחיל שוב מחדש.

בפרק זה בחייה אוריאלה מיושבת הרבה יותר, היא סבתא לנכדים ונינים מבתה נועה שחזרה בתשובה. מיושבת, אך לא מפסיקה ליצור ולהשתנות. אוריאלה הוציאה ספר שירים המלווה בתמונות של יצירות שארגה הנקרא 'שירים לארוג' – שירים שנכתבו בתקופת החיפוש ופוגעים בבטן. מרגישים בהם את עומק החיפוש וגובהה של המציאה, בפתח הכתבה הבאתי טעימה.

היום אוריאלה לומדת תורה וחסידות עם חברותות, ומעבירה שיעורים לנשים בכפר חב"ד. בעלה השלישי, זיסר, נפטר גם הוא במהלך השנים. "למדנו חברותות ביחד, זה היה כיף. כיף להרגיש 'אשת חבר', חברה בלימוד ולא רק בבישול".

        | רוקדים יחד במטבח

אני שואלת את אוריאלה מה היא מוצאת במפגש בין חומר לרוח.

"המפגש חייב להיות, אחרת הרוח מעופפת. החומר מקרקע אותנו. העבודה החומרית המדויקת של מלאכות המשכן מאפשרת לרוח הגדולה להיות. עלינו לרתום את כל החומרים בעולם להיות כולם מנוצלים לעבודת ה'. גם אצלנו, צריך לקחת את ה'עולם שנה ונפש' (רובדי הזמן, המקום והחוויה הנפשית כפי שהם מכונים בחסידות, ח"ה) ולרתום אותם לעבודת ה'. כמו העגלות שנשאו את כלי המשכן שהיו בגודל המדויק של הכלים. אין משהו שצריך לבטל מעבודת ה'. הרבי אומר 'הסתכל בשלושה דברים': אל תישאר רק בשני הדברים – אתה והקב"ה. זה לא מספיק, תכניס גם את ההתעסקות עם העולם שהוא יהיה מקום שאפשר לחיות בו".

"חיות וסקרנות. מה שעשינו אתמול כבר לא רלוונטי. יש כל הזמן אפשרות להתפעלות. ככל שחולבים מפרה יותר היא נותנת יותר, וכך גם אצלנו – ככל שנותנים יותר יש לנו ליותר".

"ועוד משהו לבנות. את יודעת, אחרי כל השנים של הביחד מסיימים לספר אחד לשני את הסיפורים על עצמנו. אני הייתי מדליקה מוזיקה חסידית, לוקחת את זיסר והיינו רוקדים יחד במטבח. הגברים יותר ביישנים אז צריך לקחת אותם. תגידי לבנות. ראית איזה מטבח רחב ידיים יש לי, אפשר גם בסלון. אבל צריך לקחת את הגברים כי הם ביישנים".

אִם תּוּכְלִי לִרְאוֹת

שֶׁכָּל יוֹם

הוּא

יְצִירָה חֲדָשָׁה,

וְלֹא תָּמוּתִי

מֵהִתְפַּעֲלוּת.

אִם תּוּכְלִי לִרְאוֹת

אֶת אַהֲבָתִי

אֵלַיִךְ,

מָה עוֹד

יֶחְסַר

לָךְ.         

 

להשגת הספר 'שירים לארוג' ניתן לפנות לאוריאלה uriellar@gmail.com

הכתבה פורסמה לראשונה בעלון "דיבורים מהלבונה" - ירחון נשי מבית היוצר של אלפנת לבונה. לקבלת גיליון לדוגמה ורכישת מנוי>

 

זה הזמן!

הפרויקט מוגבל בזמן, אם לא נגיע ליעד - כל הכסף שגייסנו עד כה ילך לטמיון. הצטרפו עכשיו להקמת מערכת תחקירים שתשפיע במציאות הרבה יותר.

יש תשורות שוות ומעניינות - אל תפספסו!

היכנסו עכשיו ותתמכו!

תגובות (1) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 17 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד