בע"ה י"ג תמוז תשע"ט
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close
תזונה בריאה

מה ילדינו באמת אוכלים?

אנחנו צריכות לקחת אחריות על משפחתנו, ולהפוך את ביתנו ומטבחנו למקום בטוח ובונה

  • טלי גוסטמן
  • כ' אדר תשע"ט - 18:48 25/02/2019
גודל: א א א
Photo by Anna Pelzer on Unsplash
Photo by Anna Pelzer on Unsplash

שמישהו יספר לילדינו מה הם באמת אוכלים

הצעות רבות בתחום החקיקה בנוגע לבניית מדיניות הבריאות הציבורית מוגשות מידי שנה בממשלה. אך בפועל-
עד שהתוכניות הלאומיות יקדמו אורח חיים בריא ופעיל, ועד שיתבצעו בצמרת המחליטים שינויים דרסטיים באורחות החיים ובתחומי התזונה הבריאה, 
אנחנו צריכים לקחת אחריות על משפחתנו, ולהפוך את ביתנו ומטבחנו למקום בטוח ובונה.

רבות סיפרו לנו אודות השפעת המזון על חיינו. אך, לא אומרים לנו הכל...
ילד גדל בבית, בו הוא מקבל את כל צרכיו. ההורים מעניקים לו את הטוב ביותר, בבחירה מכוונת ומחושבת של כל פרט ופרט.
בעניין המזון הדברים לא מתבצעים ,אצל רובינו, כך, אלא מכוונים ע"י: פרסום, הרגלים, פחד משינויים, פחד מצמצום, חוסר מודעות וטעויות.

הפרסום: במתקפה בלתי פוסקת של תעשיית המזון ויצרניה. ע"י מדיות שונות מגיעים למטבח ביתנו פרסומים שקריים שמעוררים בנו רצון לצרוך אותם בלי הפסק. 
גם אם לא הייתה לנו שום כוונה לאכול ממוצר זה, אנו מוצאים את עצמינו בלהט ובשמחה צועדים לסופר השכונתי כדי לרכוש את המתפרסם. אנו נאלצים להתמודד עם אנשים בעלי כוח רב, המשתמשים במוחם לעשות לציבור "שטיפת מוח" מתמדת, כדי לטשטש את חושינו. ולא רק לחושינו הם פונים, אלא, בעיקר, למוחנו. הם מבטיחים לנו דרך "המזון" שהם מוכרים, את כל אותם דברים נפשיים ורוחניים שאנו שואפים אליהם.
ע"י פרסומות מתוחכמות ומטעות, הם מצליחים להפנט אותנו שנאמין שעיקר דאגתם היא: לספק לנו מזון: נכון, בריא וטעים.

הסביבה: גם לא מקלה. בכל אירוע ושמחה מתגמלים אותנו ב... ממתק.
המורות, הרב'ס, החברות, השכנות- כולם מסביב עם המרשרשים.
ובמוסד החינוכי- מלחמת קיום- מתנהל קבוע שוק. "שוק הממתקים"- כל ילד מגלה את דאגתה ואהבתה האמתית של אמו, שלא חסכה ושלחה 'פעקאלע' עשיר ומגרה. ואיך ירגיש ילד שנשלח ללא שקית או עם קרקר מזין?

ההרגלים: שהפכו לדרך חיים. כבר הרגלנו את הילד להתעורר בבוקר ל... מעדן חלב עשיר בסוכר, או לקערת דגנים בחלב, לפרוסת לחם אחיד מרוחה בשוקולד למריחה- כל אחד והרגליו.

פחד משינוי: איך נעשה שינוי? איך נרגיל את הילד בשלב זה, לוותר על כל מה שהוא רגיל ואוהב?
ההורים מבינים שטעות בידם. הם מרגישים שהחיים לא כך צריכים להראות. ואז המלחמה מתחילה, ופעם אחר פעם הם זונחים את המערכה עייפים, חלשים ומופסדים- מול ההיצע.

פחד מצמצום: מפחדים שלא יחסר ואם לא עמוס ומלא – מרגישים שהבית ריק, ואין מה לאכול.
ממלאים: מדפים, ארונות, מזווה ומקרר – בהרבה מיותר:
דגני בוקר, נקטרים, מעדני חלב, עוגות, עוגיות, מיץ ממותק, ממרחים מתוקים, פיצוחים, רוגאלך, בורקס, פיצה, פלאפל, חטיפי סויה, מטוגנים, מגוון פתיתים, פסטות, רטבים, קטשופ, ועוד הרשימה ארוכה.

חוסר מודעות, בורות וטעויות: חלק גדול מהציבור חושב שאוכל בריא מתחיל ונגמר בקמח מלא ובסילאן. הוא איננו יודע באמת מה מכיל כל מזון. הוא מוצא את עצמו בסופר רחב ידיים, ומתחיל למלא את עגלתו.
לדוגמא: לכאורה נראה ביסקוויט "פתי בר" – פשוט, יבש, לא מצופה, לא ממולא. אך העוגייה התמימה הזאת, מכילה כמות גדולה של שומן טראנס    

כולנו – הורים ומחנכים רוצים את הכי טוב לילדים.
אך בפועל במסגרת הרשמית שילדינו לומדים-
לא מלמדים ניהול אורח חיים בריא.

הילד לא יודע ממה מורכב המזון שהוא מכניס לגופו ואיננו מודע איך הוא משפיע על התנהגותו.
(ברגע, שהילד נוגס את הביס הראשון של הממתק- האנרגיה החיונית בגוף מתערערת. המוח לא מוביל, אלא, מובל.)
הקלות והתענוג שנשיג כעת במהירות וללא יגיעה, תעלה לנו בהמשך בהשמנה, מחלות ואי יכולת בדחיית סיפוק.

הילד שרגיל להתעורר בבוקר ל: דגני בוקר, שוקו, מעדני חלב, ממרחים עתירי שומן וסוכר יוכל להמיר זאת בפרי , מים, מיץ טבעי, ירק חתוך וצבעוני.
לביה"ס- הקמח המלא יחליף את הלבן, והממרח עתיר הסוכר, יפנה את מקומו לממרח הטבעי.
הבוקר – זמן בו הגוף מתעורר- השעות החשובות לבנייה והתחדשות. הגוף לאחר שנת לילה- מלא בחיוניות ובפוטנציאל אדיר- להבין, לקלוט, והכי חשוב להיבנות.
ילד בשנותיו הראשונות ,כדי להתפתח כראוי ולנצל את הפוטנציאל הגנטי שלו, צריך בדיקה דקדקנית- מה באמת מכיל מזונו.
מחסורי תזונה- (תת תזונה) יכולים לגרום למתח נפשי, חוסר קשב, חרדות ומחלות שונות.

 

 

טלי גוסטמן
עוסקת בתחום ייעוץ תזונתי בדרך הטבעית
ומנחת תכנית לקדום בריאות במשרד החינוך.

 

 

תגובות (1) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 31 מהשבוע האחרון