בע"ה י"ב ניסן תש"פ
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

בֵּין מַצָּה לְחָמֵץ

השבוע, רזי מסביר על חמץ ומצה, עיקר וטפל, על פי תורת החסידות לילדים ולמבוגרים.

  • א' ניסן תש"פ - 15:22 26/03/2020
גודל: א א א
(עדי גפן,  tps)
(עדי גפן, tps)

" הָלוֹ, יוֹסִי, מָה נִשְׁמָע? אֵיךְ אֶצְלֵךְ בַּבִּדּוּד?"

"אַל תִּשְׁאַל, כֻּלָּם פֹּה חוֹלִים בְּטַפֶּסֶת. מְטַפְּסִים עַל הַקִּירוֹת... מַמָּשׁ כֶּלֶא"

"כֶּלֶא? הִתְכַּוַּנְתָּ לִמְצָרִים?"

"כֵּן, מַמָּשׁ כָּכָה"

"נוּ, בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, זֶה הַזְּמַן לְהַתְחִיל לְהִתְכּוֹנֵן לִיצִיאַת מִצְרַיִם!"

*  *  *  *  *

שָׁלוֹם יְלָדִים!

גַּם אַתֶּם בֶּטַח מַרְגִּישִׁים עַל בְּשַׂרְכֶם אֶת מְצָרֵי הַבִּדּוּד – מִתְגַּעְגְּעִים לַחֲבֵרִים וּמְחַפְּשִׂים תַּעֲסוּקָה... אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה וּבְטוּחִים שֶׁה' יוֹצִיא אוֹתָנוּ מִן הַמְּצָרִים וּבִרְכוּשׁ גָּדוֹל! בָּדָד הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל הַפָּסוּק "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ", גַּם הַבִּדּוּד, וְלָכֵן עָלֵינוּ לִסְלֹל גַּם בּוֹ דֶּרֶךְ כֵּיצַד לָדַעַת אֶת ה' וּלְהִתְחַבֵּר אֵלָיו.

חַג הַפֶּסַח מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ בְּצַעֲדֵי עֲנָק וְהָאִמָּהוֹת הַמְּסוּרוֹת שֶׁלָּנוּ מְנַצְּלוֹת אֶת הַתְּקוּפָה לְנִקְיוֹנוֹת הַפֶּסַח בִּיסוֹדִיּוּת רַבָּה. הָאִסּוּר הַגּוֹרֵף שֶׁל אֲכִילַת חָמֵץ בְּפֶסַח, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁהוֹתוֹ בִּרְשׁוּתֵנוּ, הוּא מֵהַמִּצְווֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ, וַאֲפִלּוּ עוֹד לִפְנֵי שֶׁיָּצָאנוּ מִמִּצְרַיִם וְנַעֲשֵׂינוּ לְעַם. לְאִסּוּרִים אֵלּוּ נוֹסֶפֶת, כַּמּוּבָן, מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה בְּלֵיל הַסֵּדֶר.

מָה בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה?

קַו דַּק שֶׁמַּבְדִּיל

עוֹד לִפְנֵי שֶׁנִּגַּשׁ לַהֶסְבֵּר כְּדַאי שֶׁנָּשִׁים לֵב לְתוֹפָעָה מְעַנְיֶנֶת: שְׁתֵּי הַמִּלִּים – חָמֵץ וּמַצָּה – הֵן בַּעֲלוֹת שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת, שֶׁשְּׁתַּיִם מֵהֵן זֵהוֹת לַחֲלוּטִין! הַהֶבְדֵּל הַיָּחִיד בֵּינֵיהֶן הוּא, שֶׁבַּמִּלָּה חָמֵץ מוֹפִיעָה הָאוֹת ח וְאִלּוּ בַּמִּלָּה מַצָּה הִיא מֻחְלֶפֶת בָּאוֹת ה:

חָ

מֵ

ץ

מַ

צָּ

ה

 

נִתְבּוֹנֵן בִּשְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הַשּׁוֹנוֹת – ה וְ-ח – וְנַבְחִין בְּקַלּוּת כִּי רַק קַו קְטַנְטַן מַבְדִּיל בֵּינֵיהֶן. כְּדֵי לַהֲפֹךְ אוֹת ה לְאוֹת ח עָלַי רַק לְהַאֲרִיךְ אֶת רַגְלָהּ הַנִּפְרֶדֶת שֶׁל הָאוֹת ה כְּלַפֵּי מַעְלָה וּלְחַבֵּר אוֹתָהּ אֶל הַקַּו הָעֶלְיוֹן הַנִּמְתָּח לְרָחְבָּהּ שֶׁל הָאוֹת.

מָה אוֹמֶרֶת לִי הַתּוֹפָעָה הַזּוֹ? יֵשׁ בָּהּ הַרְבֵּה סוֹדוֹת שֶׁנַּשְׁאִיר לְפַעַם אַחֶרֶת. עֲבוּרֵנוּ הִיא רוֹמֶזֶת לְכָךְ שֶׁרַק קַו דַּק מַבְדִּיל וּמַפְרִיד בֵּין מַצָּה לְחָמֵץ. כְּלַפֵּי חוּץ הֵם יְכוֹלִים לְהֵרָאוֹת זֵהִים לְגַמְרֵי, אֲבָל אוֹתוֹ קַו דַּקִּיק הוֹפֵךְ אוֹתָם לְשׁוֹנִים מִקָּצֶה לְקָצֶה.

תְּסִיסַת הֶחָמֵץ

אוֹהֲבִים לִשְׁתּוֹת קוֹלָה? אִם לֹא קוֹלָה אָז בֶּטַח מַשְׁקִים מוּגָזִים אֲחֵרִים... נִתְבּוֹנֵן רֶגַע יַחַד בְּכוֹס הַמַּשְׁקֶה הַמּוּגָז. שִׂימוּ לֵב: הַמַּשְׁקֶה שֶׁבַּכּוֹס מָלֵא בְּבוּעוֹת קְטַנּוֹת. הַבּוּעוֹת מְטַפְּסוֹת וְעוֹלוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמִתְפּוֹצְצוֹת בַּאֲוִיר הַחֶדֶר, וְשׁוּב נוֹצָרוֹת בִּמְקוֹמָן בּוּעוֹת גַּז חֲדָשׁוֹת. מַשֶּׁהוּ גּוֹרֵם לְהַתְסִיס אֶת הַמַּשְׁקֶה וּלְיַצֵּר שׁוּב וָשׁוּב בּוּעוֹת חֲדָשׁוֹת.

תְּסִיסַת הַמַּשְׁקֶה דּוֹמָה מְאוֹד לַתַּהֲלִיךְ שֶׁעוֹבֵר עַל קֶמַח וּמַיִם כַּאֲשֶׁר הֵם נִפְגָּשִׁים יַחְדָּיו. הַמִּפְגָּשׁ שֶׁלָּהֶם גּוֹרֵם לִתְסִיסָה שֶׁמְּיַצֶּרֶת בּוּעוֹת אֲוִיר בְּתוֹךְ גּוּשׁ הַבָּצֵק, אֶלָּא שֶׁבְּשׁוֹנֶה מִכּוֹס הַמַּשְׁקֶה, בַּבָּצֵק אֵינִי יָכוֹל לְהַבְחִין בַּבּוּעוֹת. בּוּעוֹת הַבָּצֵק אֵינָן פּוֹרְצוֹת הַחוּצָה, אֶלָּא נִשְׁאָרוֹת כְּלוּאוֹת בְּתוֹכוֹ וְגוֹרְמוֹת לוֹ לְהִתְנַפֵּחַ. אַגַּב, תַּהֲלִיךְ הַתְּסִיסָה קָשׁוּר הַרְבֵּה פְּעָמִים עִם פְּעִילוּת סְמוּיָה שֶׁל חַיְדַּקִּים [נָכוֹן, יֵשׁ גַּם חַיְדַּקִּים טוֹבִים!]. הִתְנַפְּחוּת הַבָּצֵק הִיא בְּעֶצֶם הַהַחְמָצָה שֶׁלּוֹ. כֵּן, זֶהוּ הֶחָמֵץ!

הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה

כַּמָּה זְמַן אֹרֵךְ הַתַּהֲלִיךְ? חֲזַ"ל בָּדְקוּ וְקָבְעוּ: שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה דַּקּוֹת. כָּל עוֹד לֹא עָבַר פֶּרֶק זְמַן זֶה – לֹא נֶחֱשַׁב שֶׁהֵחֵל תַּהֲלִיךְ הַהַחְמָצָה. רוֹצִים רֶמֶז לְזִכָּרוֹן? 18 בְּגִימַטְרִיָּא עוֹלֶה חַי. בְּמֶשֶׁךְ אוֹתָן חַי דַּקּוֹת פּוֹעֲלִים בְּמֶרֶץ הַחַיְדַּקִּים הַמַּתְסִיסִים, וְהָרֶמֶז: חַי-דַּקּוֹת שֶׁל פְּעִילוּת הַחַיְדַּקִּים...

כְּדֵי לְהַגְבִּיר אֶת תַּהֲלִיךְ הַתְּפִיחָה וּלְהָאִיץ אוֹתוֹ אָנוּ מוֹסִיפִים לַתַּעֲרֹבֶת הַבָּצֵק וְהַמַּיִם אֶת הַשְּׁמָרִים. בְּמִקְרִים מְסֻיָּמִים, וְכָךְ נָהֲגוּ בְּעִקָּר בֶּעָבָר, הָיוּ נוֹהֲגִים לְהוֹסִיף לָעִסָּה בִּמְקוֹם הַשְּׁמָרִים אֶת הַשְּׂאוֹר. שְׂאוֹר הוּא חֲתִיכַת בָּצֵק שֶׁשָּׁהֲתָה זְמַן רַב בּוֹ תָּפְחָה וְהֶחֱמִיצָה, וְיֵשׁ לָהּ תְּכוּנוֹת 'מְדַבְּקוֹת'. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְצָרֵף אוֹתָהּ לָעִסָּה הַחֲדָשָׁה הִיא מְאִיצָה בַּבָּצֵק אֶת תַּהֲלִיךְ הַהַחְמָצָה.

לָמָּה חָשׁוּב לִי לְהַסְבִּיר לָכֶם עַל הַשְּׂאוֹר? כִּי חֲזַ"ל מְכַנִּים אֶת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁבְּתוֹכֵנוּ בְּשֵׁם "שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה", מִי שֶׁגּוֹרֵם לְהַתְסִיס אוֹתָנוּ לִדְבָרִים שֶׁאֵינָם רְצוּיִים, וּמִכָּאן אָנוּ מַגִּיעִים לַנּוֹשֵׂא הָעִקָּרִי שֶׁלָּנוּ – הֶחָמֵץ שֶׁבַּלֵּב.

לְהַחֲמִיץ אוֹ לְמַצּוֹת?

לִפְעָמִים הָ'שְׂאוֹר' שֶׁבָּנוּ מַתְסִיס אוֹתָנוּ לִדְבָרִים חֲמוּרִים, לַעֲבֵרוֹת שֶׁל מַמָּשׁ. לְמָשָׁל, לִצְחֹק עַל חָבֵר אוֹ לָקַחַת מֵהָאָרוֹן מַמְתָּק בְּלִי רְשׁוּת. מִצַּד אֶחָד זֶה חָמוּר, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי בָּרוּר לְכֻלָּם שֶׁזֶּה לֹא בְּסֵדֶר. הַבְּעָיָה הַיּוֹתֵר קָשָׁה מַתְחִילָה כַּאֲשֶׁר אוֹתוֹ 'שְׂאוֹר' מְנַסֶּה לְהַעֲרִים עָלֵינוּ. הוּא מִתְלַבֵּשׁ בְּאִצְטְלָא שֶׁל חָסִיד וּמְנַסֶּה לְהַתְסִיס אוֹתָנוּ בְּמִרְמָה.

לְמָשָׁל: רָאִיתִי אֶת דּוּדִי מִתְקַשֶּׁה בַּהֲבָנַת מִשְׁנָה מְסֻבֶּכֶת. אֲנִי כְּבָר הֵבַנְתִּי וַאֲנִי נִגַּשׁ אֵלָיו וּמַצִּיעַ לוֹ אֶת עֶזְרָתִי. לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי מַגִּיעַ אֵלַי אוֹתוֹ 'שְׂאוֹר', טוֹפֵחַ לִי עַל הַשֶּׁכֶם וְאוֹמֵר לִי: "פְּשְׁשְׁשׁ... כָּל הַכָּבוֹד"! זֶה רַע? לִכְאוֹרָה לֹא, הוּא רַק בָּא לְחַזֵּק אוֹתִי וְלָתֵת לִי חֵשֶׁק לְהַמְשִׁיךְ וְלַעֲשׂוֹת זֹאת שׁוּב. אֲבָל בְּלִי לָשִׂים לֵב אֲנִי עָלוּל לַעֲזֹב אֶת הָעִקָּר וְלִשְׁקֹעַ בַּטָּפֵל. בִּמְקוֹם לִשְׂמֹחַ בְּכָךְ שֶׁזָּכִיתִי לְקַיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל ה' בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשִׂיתִי – אֲנִי עָסוּק בַּהֲנָאָה מִכָּךְ שֶׁאֲנִי הוּא זֶה שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ. צָרִיךְ לִהְיוֹת חָכָם מְחֻכָּם מוּלוֹ, כִּי הַהֶבְדֵּל עָלוּל לִהְיוֹת דַּק מְאוֹד, כִּמְעַט כְּמוֹ בֵּין הֶחָמֵץ לְמַצָּה...

שִׂימוּ לֵב: גַּם הַמַּצָּה וְגַם הֶחָמֵץ מֻרְכָּבִים מִקֶּמַח וּמַיִם. בִּשְׁנֵי הַמִּקְרִים עָשִׂיתִי אֶת אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה – עָזַרְתִּי לְחָבֵר. וּבְכָל זֹאת, הָרֶגֶשׁ בַּלֵּב שֶׁלִּי יָכוֹל לְמַצּוֹת אֶת הַמִּצְוָה אוֹ חָלִילָה לְהַחְמִיץ אֶת הַמַּטָּרָה!

אָז אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִבְדֹּק אֶת עַצְמִי? אֵיךְ אֵדַע אִם זוֹ גַּאֲוַת הֶחָמֵץ אוֹ שִׂמְחַת הַמַּצָּה? אֶתֵּן לָכֶם סִימָן: נַנִּיחַ שֶׁדּוּדִי שׁוּב מִתְקַשֶּׁה בַּהֲבָנַת הַמִּשְׁנָה וְשׁוּב אֲנִי רוֹצֶה לַעֲזֹר לוֹ, אֲבָל הַפַּעַם מַגִּיעַ פִּתְאוֹם יוֹסִי לְפָנַי, מִתְיַשֵּׁב לְיַד דּוּדִי וְעוֹשֶׂה בְּדִיּוּק אֶת מָה שֶׁתִּכְנַנְתִּי אֲנִי לַעֲשׂוֹת. אֲנִי חַיָּב לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת: הַהֶסְבֵּר שֶׁל יוֹסִי הַרְבֵּה יוֹתֵר בָּרוּר וּמוּבָן. כָּאן עוֹמְדוֹת בְּפָנַי שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיוֹת: אִם נִצְבַּט לִי הַלֵּב וַאֲנִי מִתְמַלֵּא קִנְאָה בְּיוֹסִי – אֵלּוּ תַּסְמִינִים שֶׁל חָמֵץ. אֲבָל אִם אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁדּוּדִי כָּעֵת מֵבִין, וַאֲפִלּוּ יוֹתֵר טוֹב אִלּוּ הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַהֶסְבֵּר מִמֶּנִּי – סִימָן שֶׁזָּכִיתִי הַפַּעַם לְבַעֵר אֶת הֶחָמֵץ מִלִּבִּי!

רַק זְהִירוּת! גַּם הַפַּעַם לֹא לַחֲזֹר לְהַחֲמִיץ אֶת הַלֵּב מִגַּאֲוָה... פָּשׁוּט לְהוֹדוֹת לַה' שֶׁעָזַר לִי בְּבִעוּר הֶחָמֵץ!

 

שֶׁנִּזְכֶּה לְבַעֵר מֵהַלֵּב אֶת כָּל הֶחָמֵץ הָרַע!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי

 

שְׁאֵלַת הַשָּׁבוּעַ: אֵיזוֹ מִדָּה מְבַטֵּאת אֶת הִתְנַפְּחוּת הֶחָמֵץ שֶׁבְּלִבִּי?

 

מתוך חוברת ואביטה, פרשת ויקרא תש"פ

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


1 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 8 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד