בע"ה ח' כסלו תשפ"ז
הרשמה לניוזלטר שלנו

בשליחת הפרטים את/ה מאשר/ת את מדיניות הפרטיות של האתר

Close

ויצא – האם תמיד טוב להיות לבן?

מחלום הסולם ועד הבריחה מלבן והקמת המשפחה בחרן, פרשת ויצא עמוסה באירועים. הטור השבוע שואל: מה מסתתר מאחורי החיוך התמידי של לבן הארמי, ולמה "טוב" מטושטש מסוכן למציאות?//מגזין הקול היהודי

  • הרב יוסי אליצור
  • ח' כסלו תשפ"ז - 12:21 18/11/2026
גודל: א א א

פרשה בכותרות: 

סולם: ההבטחה בבית אל - יעקב בורח מפני עשיו, ישן במקום המקדש וחולם על סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, שם ה' מבטיח לשמור עליו בכל אשר ילך.

פגישה חיים על הבאר: יעקב מגיע לחרן, פוגש את רחל אמנו, גולל את האבן הכבדה מעל פי הבאר בגבורה, ובוכה מעוצמת המפגש.

רמאות באישון לילה: לאה במקום רחל - יעקב עובד שבע שנים באהבה למען רחל, אך לבן מרמה אותו ומכניס את לאה לחופה. יעקב נאלץ להתחייב לעבוד שבע שנים נוספות.

הקמת בית ישראל: לידת השבטים - מתוך המורכבות המשפחתית, הכאב של לאה השנואה ועקרותה של רחל, נולדים ליעקב אחד עשר בנים ובת אחת – יסודותיו של עם ישראל.

עושר מתוך עמל וברכת שמיים: הצאן המנומר והעקוד - לאחר לידת יוסף, יעקב מבקש לחזור הביתה, אך נשאר לעבוד תמורת הצאן והעזים המיוחדים, ומתעשר מאוד למרות רמאויותיו החוזרות ונשנות של לבן.

הבריחה מחרן: העימות בהר גלעד - יעקב בורח עם משפחתו בסתר. לבן רודף אחריו שבעה ימים, אך מוזהר בחלום על ידי ה' שלא לפגוע ביעקב בשום צורה.

גלעד: ברית וגבולות ברורים - יעקב ולבן מתעמתים, עורכים ברית וקובעים גל אבנים (גלעד) כגבול של שלום. לבן שב למקומו, ויעקב ממשיך בדרכו לארץ ישראל ופוגש במלאכי ה' במחניים.

הטור המלא

בפרשתנו אנחנו פוגשים את לבן הארמי. לבן הוא דמות מרתקת: אי אפשר לתפוס אותו לא בסדר. הוא תמיד בסדר, תמיד מאיר פנים, תמיד מכניס אורחים. קשה לטעון כלפיו כלום, הוא תמיד לבן וצח כשלג, תמיד טוב ומיטיב.

גם כאשר הוא עושה דברים לא ישרים – זה מוחלק מיד ובשקט. הוא נותן את לאה במקום רחל פשוט כי 'לא ייעשה כן במקומנו', אתה צעיר ולא מבין מה צריך לעשות. בסוף הפרשה עמלים יעקב ובניו לבנות גל אבנים. בפסוק הבא מדבר לבן בפשטות על כך שהוא זה שבנה את הגל הזה – "אשר יריתי ביני ובינך"... ואולי מדהים מכל – דומני שלבן הוא היחיד בתנ"ך שהקב"ה אומר לו מפורשות לעשות משהו, הוא עושה ממש הפוך – וזה פשוט עובר 'מתחת לרדאר': הקב"ה אומר ללבן "הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע", ולמחרת בבוקר לבן מדבר עם יעקב.

לבן, מוסבר בפנימיות התורה, מגיע משורש ב'לובן העליון'. יש מקום כזה, שבו הכול טוב ויפה, כולם טובים, ואין שום בעיות ומתחים. המקום הזה מקיף אותנו – כמו הטלית הלבנה בה אנחנו מתעטפים בתפילה – ונותן השראה של טוב ונעים.

אבל בתוך העולם שלנו – כאשר הכול לבן וטוב – זה לא עומד במבחן המציאות. כאשר מנסים כל הזמן לייפות את המציאות ומתעלמים מהצורך להציב גבולות ולקבוע גדרים – התוצאה היא שמתעלמים מהסובבים אותנו, בולעים את האחרים ("הבנות בנותיי והבנים בניי והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא", אומר לבן), והחיים ליד ה'לבן' הזה בלתי נסבלים, עד שצריך לברוח באישון לילה מהאב והחותן.

בפנימיות התורה נדרש הפסוק "והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב" על ההבדל בין טלית לתפילין. הטלית – היא העטופים – שייכת ללבן, אבל בית יעקב קשור לתפילין – הקשורים – כאלה שנכנסות לתוך המציאות, באור פנימי שיוצר פסים שחורים ומוגדרים.

גם בדורנו אנחנו פוגשים דמויות כמו 'לבן' – כאלה שרוצים כל הזמן טוב, ושוכחים שאי אפשר בלי הבדלה ותחומים. יש הבדל בין יהודי לגוי, בין מותר לאסור, בין בני משפחה לאחרים וכו' – ומי שמתעלם מזה יוצר בלבול וקושי.

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי: