תולדות – ברכות דתהו במתברך דתיקון

הפרשה בכותרות: רשת תולדות

תאומים בבטן: המאבק שמתחיל עוד בטרם לידה רבקה חווה הריון קשה והולכת לדרוש בה'. היא מתבשרת כי בבטנה מתרוצצים שני לאומים שונים שייאבקו זה בזה. עשיו האדמוני יוצא ראשון, ויעקב נולד כשידו אוחזת בעקבו.

חיי שעה בנזיד עדשים: עשיו, "איש יודע ציד, איש שדה", חוזר עייף מהשדה ומבקש מהנזיד האדום שמבשל יעקב "איש תם יושב אוהלים". יעקב קונה ממנו בתמורה את הבכורה ואת זכויותיה.

המלחמה על בארות המים: רעב בארץ מאלץ את יצחק ללכת לפלשתים. הוא מציג את רבקה כאחותו, אך מתברך בעושר עצום. הפלשתים המקנאים סותמים את בארותיו, ויצחק עובר תהליך של חפירת בארות חדשות עד למציאת רחובות ולכריתת ברית שלום עם אבימלך.

ברכות בהסתר: רבקה שולחת את יעקב בעורמה יצחק מזדקן, עיניו כהות, והוא מבקש לברך את עשיו בנו אהובו. רבקה דואגת שיעקב יתחפש לעשיו, ייכנס אל אביו העיוור ויקבל את הברכות במקומו.

זעקת עשיו: עשיו מגלה את המרמה וזועק זעקה גדולה ומרה. הוא מקבל מיצחק ברכה משנית הקשורה לחיים על חרבו, ונוטר ליעקב איבה קשה מתוך כוונה להורגו לאחר מות יצחק.

גלות חרן: הברכה הגלויה וחיפוש השידוך רבקה, שחוששת לחיי יעקב, משכנעת את יצחק לשלוח אותו לחרן, אל משפחתה, כדי למצוא שם אישה ולא להתחתן מבנות כנען. לפני צאתו, יצחק מברך את יעקב מרצונו ומעביר לו רשמית את ברכת אברהם.

בפרשתנו יצחק מברך את יעקב, כאשר הוא חושב שהוא מברך את עשיו. רבקה אמנו "מבשלת" את הברכה הזו, ושולחת את יעקב לרמות את אביו ולקבל את הברכה במקום אחיו התאום.

על הקשר בין יצחק ורבקה נאמר "ותהי לו לאשה ויאהבה" – הזוג הראשון שאוהב זה את זו במפורש בתורה. עם זוגיות טובה כזו – מתבקש היה שרבקה תגיד ליצחק שהוא טועה, שתמנע ממנו לתת ברכה לעשיו. למה לרמות?

כדי לענות על השאלה נשים לב שהפרשה שלנו מציינת מורכבות בתוך עם ישראל. עשיו הוא "יהודי מומר" בלשון חז"ל – זה לא ישמעאל, שנולד לאישה אחרת; עשיו יהודי בדיוק כמו יעקב, שהרי נולד לאותה אם יהודייה כשרה וצדיקה. יתרה מזאת – בלידת יעקב ועשיו מתואר יעקב כאוחז בעקב עשיו – יעקב אוחז רק בעקב, מה שיוצר רושם שיש לו רק חלק קטן, קצה וסוף, של הכוחות המיוחדים של עשיו.

בלשון פנימיות התורה – בסוגיה שתלווה אותנו בפרשות הקרובות העוסקות ביחס בין יעקב לעשיו – עשיו הוא "אורות דתהו", בעוד יעקב הוא "כלים דתיקון". עשיו מביא כוח תקיף וחזק לתוך המציאות, והוא שש להתגבר עליה ולהצליח בה; בעוד יעקב מסתגר באוהל, והמציאות לא מתאימה לו, ואולי גם מפחידה אותו.

כאשר יצחק אוהב את עשיו ורוצה לברך אותו – הוא רוצה לתת כוח לאורות דתהו, לכוח הגדול להיכנס למציאות ולתקן אותה בלי חשש ופחד. רבקה – שיודעת שעשיו אמנם גבוה בשורשו אבל כעת הוא נפול וחוטא – מבינה שלא נכון לברך את עשיו ולתת לו כוח. אבל היא לא רוצה לוותר על ברכת יצחק לעשיו, על ההשראה והאור הגדול הזה שנובע מתוך יצחק ורוצה לתת כוח של תוהו ותקיפות. אם יצחק היה מברך את יעקב כשהוא יודע שזה יעקב – מן הסתם הברכה הייתה מתאימה לאיש של כלים דתיקון. מן הסתם הוא היה מברך אותו שיסיים עוד מסכתות, ושיהיה בקיא בכל חלקי השולחן ערוך...

רבקה רוצה בדיוק את הנקודה הזו – רבקה רוצה שיצחק יברך את יעקב כאשר הוא חושב שהוא מברך את עשיו, שיצחק ייתן דווקא ליעקב התם ויושב האוהלים את כוחות התוהו והתקיפות של עשיו. האחיזה בעקב עשיו היא אחיזה ותפיסה בכוחות הללו, ויכולת להכניס אותם אלינו, לתוך הכלים ה'שגרתיים' של יושבי האוהלים.

ואכן זכתה רבקה לכך שיצחק ייתן ליעקב דווקא את ברכות עשיו, ויצחק חתם על הברכות הללו והסכים שיעקב זכה להיות כלי מתאים גם לאורות גדולים ותקיפים.

הרבי מליובאוויטש דיבר על כך שהבאת הגאולה תלויה בהכנסת 'אורות דתהו' בתוך 'כלים דתיקון' – בהצלחה להכניס את ברכת עשיו התקיף והבוטח לתוך יעקב התם והמיושב. ונחתום בדברי הרב קוק (אורות, זרעונים ג): "בתחילה מתגלה הכוח בצורת התוהו, ולבסוף יילקח מידי רשעים ויינתן בידי צדיקים, גיבורים כאריות, שיגלו את אמיתת התיקון והבניין". במהרה בימינו, אמן!