- הרשמה לניוזלטר
- מועדון המשפיעים
- שימושון
- אודות
- תרום לנו
- צור קשר
העולם הערכי שעיצב את מהלך מלחמת התקומה, את עסקאות החטופים והשבת החללים, ממשיך לגעוש. הוא זולג למחוזות הציבוריים והפוליטיים, אבל בסופו של דבר, או למעשה בתחילתו, הדיון הוא ערכי. מי קודם? הפרט או הקולקטיב? המתים או החיים? האם המלחמה היא כלי ליעדים לאומיים או רק להצלת האנשים? ומה מקומה של תורת ישראל בתוך המערבולת הערכית הזו.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' טען בראיון, כי העמדה אותה קידם בממשלה, שהניצחון הוא היעד הראשון במעלה, השפיעה על עסקאות החטופים ועל אופי המלחמה. את היכולת שלו לעמוד בלחצים הרגשיים והציבוריים ועל נתינת החוסן הרוחני והרגשי, תלה סמוטריץ', בהזדמניות שונות, בצביקה מור, שלמרות שבנו איתן נחטף לעזה, העמיד סולם ערכים שתיעדף את היעדים הלאומיים. מור עצמו טען שהעמידה ביעדים הלאומיים, היא עצמה תקדם גם את ההישגים בגיזרת החטופים והחללים. בכנס שנערך בשבוע שעבר בכנסת, אמר צביקה מור שהוא עצמו עיצב את תפיסת עולמו ואת החוסן הפנימי שלו ממקורות התורה.
את דבריו של סמוטריץ' תקף ולמעשה אישר, אלוף במיל' ניצן אלון שתיפקד כראש מפקדת החטופים. אלון טען כי "ההנהגה המדינית סירבה לעסקאות מוקדמות יותר, שלמות, בשם אותו ניצחון מוחלט- שהוא בעצם כזב". ברי לכל בן דעת, כי תוצאות המלחמה היו שונות בתכלית לו היינו עושים עסקאות מופקרות. חיזבאללה, אירן, סוריה ואפילו עזה היו ממשיכים להוות איום קיומי על מדינת ישראל.
אולם מעבר לדיון הצבאי והמעשי, עולה פה בהכרח הדיון הערכי. עמדתו של אלון אינה רק צבאית, היא נובעת מתפיסתו הערכית המתעדפת את החטופים על פני הניצחון. כדי ליצור את הבהירות הערכית יש לחזור לדון במקורות התורה. כעת משנוצר עיתוי היסטורי בו אין חטופים וחללים בידי האויב, יש הזדמנות לברר ללא לחצים ציבורים ורגשיים את עמדתה הערכית של התורה.
לפני כשבועיים, אירח יו"ר ועדת חינוך חבר הכנסת צבי סוכות את אירוע השיא בתחרות הכתיבה 'חיים עד העולם'. תחרות הכתיבה עסקה בנושא קבורת חללים בעת מלחמה. בכנס נכחו בין השאר הרב יוסף צבי רימון, הרב אהרון פרידמן ראש ישיבת כרם ביבנה, הרב חגי לונדין ראש ישיבת חולון וצביקה מור.
"חלון הזמן, שאנו תפילה שיימשך, שאין שום חטוף או חלל, מאפשר לעסוק בבירור אמיתי ונוקב מתוך מקורות התורה ללא מעורבות רגשית או לחץ ציבורי. לבדוק את העמדות שלעיתים דיברו בשם היהדות, שצריך לעשות הכל כדי... ולשם כך מותר לסכן חיילים, ולשם כך מותר לסכן את הכלל. ולבחון אותן לאור מקורות התורה. האם זה כך? האם באמת מותר לעשות הכל? והעקרונות שעלו מהמאמרים הם, שבמקורות התורה: במלחמה הכלל קודם לפרט. וקבורת המת מרוסנת על ידי הדאגה לכלל ולחיי החיילים" – נאמר בדברי הפתיחה לכנס.
את הכנס פתח הרב יוסף צבי רימון, רב המועצה האזורית גוש עציון, שדיבר על הימים הגדולים שאנו נצבים בהם. הרב רימון ציין את הכאב שהביאה המלחמה בכנפיה ומאידך את תעצומות הנפש של עם ישראל שנחשפו במלחמה. הוא נתן כדוגמא שאלה שנשאל על ידי אישה, ששנים חיכתה להריון, האם מותר לה לבשר לבעלה על היותה בהריון תוך כדי שהוא לוחם בחזית, מתוך החשש שההתרגשות שתאחז בו תסיט את תשומת ליבו לעיסוק במשפחתו במקום בלחימה.
הרב רימון ציין כי המציאות של מדינה מפותחת וריבונית דורשת כתיבה וחידושים בתורה במרחבי שאלות חדשות, ומקצוע זה מוטל על לומדי התורה שבדור הזה. הוא פנה לזוכים בתחרות ושיבח אותם על נכונותם להיכנס בעובי הקורה ולהתמסר לכתיבה מעמיקה רהוטה ואמיצה וקרא לתלמידי חכמים לדון בסוגיות הללו.
צביקה מור, שליווה את תחרות הכתיבה, ציין את האתגר לעמוד אל מול מניפולציות רגשיות של הטלת אשמה אישית על גורל החטופים. הוא תיאר את תעצומות הנפש אותן שאב מהנופלים והפצועים וממקורות התורה, לעמוד איתן, ולהציב את טובת הכלל ואת הניצחון במלחמה כמטרות הראשונות במעלה.
מור ציין שתי תופעות קוטביות במרחב הציבורי במהלך המלחמה. האחת; פעם ראשונה בהיסטוריה, דרישה של משפחות חטופים שלא להשיב את ילדיהן במחיר של כישלון לאומי – אותה ייצג פורום תקווה, והשנייה, הופכית, דרישה לעשות הכל להשיב אפילו חללים. לדברי מור, שהסתמך גם על ההגדרות שעלו במאמרים הזוכים בתחרות, המלחמה הציפה בירור תרבותי ביחסים של גוף ונשמה. האם האדם הוא צלם אלוקים וגופו הוא משכן לנשמה ויש לו המשך בעולמות אחרים גם אחרי מותו, או שמא האדם חי רק כאן ומת כאן וגופו הוא זהותו.
צוות השופטים שמנה את הרב יוסף צבי רימון-רב המועצה האזורית גוש עציון, הרב יוסף וייצן-ר"מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, הרב דני איזק ראש ישיבת בית אורות לשעבר, הרב שי סימינובסקי חבר מערכת תחומין ואיש מכון צומת, והרב רפאל ויינגרטן רב היישוב איבי הנח"ל, בחר בשלושת המקומות הראשונים.
במקום הראשון זכה יצחק לונדין מישיבת מצפה רמון, במקום השני אלקנה פרידמן מישיבת בית אל, ובמקום השלישי אור אשתר בוגר ישיבת תפארת ישראל חיפה.
הרב חגי לונדין, ראש ישיבת חולון ואביו של הזוכה במקום הראשון, ציין בדבריו את החשיבות של העיסוק בסוגיות ציבוריות מתוך תורה, ואת הצורך של עולם התורה להיענות לאתגר. הרב אהרון פרידמן, ראש ישיבת כרם ביבנה, ציין את השמחה שלו להגיע לכנסת מתוך מקום של חיבור לעולם של תורה.
הרב יעקב יקיר, ראש בית המדרש תורת המדינה, חידד את העיקרון כי המלחמה היא מרחב ייחודי מבחינה תורנית ותרבותית. מה שבשעת שלום אסור או מוגבל הופך להיות מצווה בשעת מלחמה. המלחמה עוסקת בחיי הכלל וביעדיו, וככזו הכל נבחן לאור הקיום והיעדים של הכלל. הפרט מקבל מעמד של איבר שמחויב להצלחת הכלל.
הרב יקיר הוסיף: "נקודה נוספת שהיא גם עיוות מוסרי גדול: ההשוואה שבין הפרטים החיים לבין חללים. עד כמה שהחללים הם חשובים... אבל יש הבדל גדול בין חלל לבין חטוף. בחטוף יש מצוות פדיון שבויים, בחלל אין מצוות פדיון שבויים, הוא חלל ויש בו מצוות קבורה. אני רוצה לקרוא פה דברים של שני תלמידי חכמים: הרב יעקב אריאל: 'איני יודע על סמך מה התירו לסכן חיילים לצורך הבאת חבריהם לקבורה או לחלל שבת עבורה... נראה לי שהגזמנו בכבוד מתים עד שאנו מסכנים עבורם את החיים. זוהי חומרה המביאה לידי קולה'. והגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג: 'קבורת מת מצווה היא מצווה חשובה... מכל מקום כבוד הבריות אינו דוחה פיקוח נפש, ולכן ודאי אין להיכנס למקום סכנה וספק סכנה כדי לקיים מצוות קבורה'".
את הכנס חתם יו"ר ועדת חינוך חה"כ צבי סוכות. הוא סיפר על האתגר להציב עמדה בהירה בוועדות הכנסת ולשמור על עמוד שדרה ערכי ואמיתי בתוך סערת הוועדות. הוא ציין את הכוח שהוא קיבל מעמידתו האיתנה של צביקה מור להעמדת המלחמה והניצחון בה כיעד עקרי.
סוכות אמר כי רבים מחברי הכנסת הנוכחית מתמודדים יום יום עם שאלות ערכיות בתפקידי החקיקה והפיקוח, והם צמאים לקבל ניירות עמדה, מחקרים וחוות דעת המבוססים על מקורות התורה בצורה מקצועית ומנומקת. הוא שיבח את הכותבים על מאמריהם, וקרא לעולם התורה להמשיך לעסוק ולכתוב בנושאים של מדיניות ציבורית.
תחרות הכתיבה 'חיים עד העולם' התאפשרה בזכות תרומה של משפחה החפצה בעילום שמה, שתרמה לעילוי נשמת הנופלים ולרפואת הפצועים. בירור דרכה של תורה בסוגיות של מדיניות היא צורך השעה. עולם התורה גדוש במוחות עמוקים וחריפים. רתימתם לברור של הסוגיות הרבות המונחות לפתחנו יוביל את עם ישראל בארצו למציאות שלמה ומתוקנת יותר.
הכותב הוא ראש מכון תורת המדינה
