יציאת מצרים, ארה"ב והתנ"ך: הסוד שמעצב את המעצמה הגדולה בעולם

בכל פעם שאנחנו מסובים לשולחן הסדר וקוראים בהגדה, אנחנו לא תמיד קולטים שייתכן ואנחנו מחזיקים ביד את אחד הטקסטים שהכי השפיעו על ההיסטוריה האנושית. חוקרים והוגים רבים טוענים כי הנרטיב של יציאת מצרים חורג הרבה מעבר לגבולות ההיסטוריה של העם היהודי בלבד. למעשה, יש הסבורים כי סיפור המסגרת של יציאה מעבדות לחירות שימש כמעבדה הפוליטית והרעיונית של הציוויליזציה המערבית כולה.

כך למשל, נטען כי מודל האקסודוס העניק השראה למורדים במלחמות האזרחים באנגליה של המאה ה-17, וסיפק להוגים דוגמת ג'ון לוק ותומאס הובס את התשתית לנסח את רעיונות "האמנה החברתית" של העת החדשה. במהלך הדורות, הסיפור המקראי הפך למעין שפת-על אוניברסלית של חופש שסיפקה את הדלק לתנועות שחרור וזכויות אדם ברחבי העולם – מהמאבק של מרטין לותר קינג בארה"ב, ועד למאבק באפרטהייד בדרום אפריקה. חלק ניכר מאותם ערכים ליברליים ששאבו השראה מסיפור השעבוד והגאולה, קיבלו עם השנים חיים משל עצמם, והתפתחו לכיוונים שלאו דווקא קשורים לתפיסות המוסריות של תורתנו. 

ההיסטוריון ד"ר מיכאל בן ארי מסביר את גודל החידוש בפרספקטיבה היסטורית, ומזכיר כי יציאת מצרים הייתה קודם כל שבירה מוחלטת של תפיסות העולם שאפיינו את העת העתיקה. "למסורת היהודית של יציאת מצרים אין אח ורע בעולם העתיק", מבהיר ד"ר בן ארי. "העבדות הייתה מוסד מרכזי מאוד בכל התרבויות ללא יוצא מן הכלל – ביוון, ברומי, באשור ובמצרים. אנשים היו כלי עבודה חסרי זכויות. בעוד שכל תרבות בעולם העתיק התהדרה תמיד במקור מיוחס – כמו אלים או מלכים – שום תרבות לא יכלה להתהדר במקור של עבדים. זה נחשב לדבר בזוי. התגבשות התודעה של בני ישראל סביב הזיכרון שהם היו עבדים, והפיכת השחרור והיציאה לחירות לאידיאל מכונן – זהו רעיון שאין לו מקביל, והוא זה שהנחיל בסופו של דבר את רעיון החירות לעולם כולו".

אבל בעוד שעל היקף ההשפעה המדויק על תנועות השחרור ניתן להתווכח, ישנו מקום אחד שבו ההשפעה הזו צרובה עמוק ב-DNA הלאומי: ארצות הברית של אמריקה. שם, מתברר, התחוללה מהפכה של ממש – לא רק פוליטית, אלא דתית – שבחרה להעמיד דווקא את התנ"ך שלנו ולא את הברית החדשה, במרכז הבמה.

פרעה בלונדון, כנען באמריקה: מהפכת "הברית הישנה"

כדי להבין את עוצמת הקשר בין סיפור יציאת מצרים לייסוד ארצות הברית, יש לחזור למאה ה-17. יורם אטינגר, לשעבר שגריר ומומחה ליחסי ישראל-ארה"ב, קובע כי אי אפשר לנתק את המבנה הממשלי והחוקתי האמריקאי ממה שהאבות המייסדים כינו "מורשת משה".

"הכל מתחיל ב-1620, עם ספינת ה'מייפלאואר' שעשתה את דרכה מאירופה אל העולם החדש", מסביר אטינגר. "השיוט תועד על ידי מנהיג הנוסעים, ויליאם ברדפורד. מהמסמכים עולה מציאות מדהימה: במשך ההפלגה, המתיישבים ניהלו דיונים שבהם התייחסו למסע שלהם כאל 'יציאת מצרים המודרנית'. הם ראו בבריטניה את מצרים, במלך הבריטי את פרעה, ובאמריקה את 'כנען המודרנית'. וכמובן, התייחסו לעצמם כאל 'העם הנבחר החדש'".

כאן טמון הבדל היסטורי ותיאולוגי דרמטי שהדגיש אטינגר: הזרם הנוצרי שהגיע לאמריקה יצר שבר עמוק מול המסורת האירופית. בעוד שחלקים נרחבים בנצרות הקלאסית דגלו ב"תיאוריית ההחלפה" – התפיסה שלפיה הנצרות החליפה את עם ישראל ההיסטורי, והברית החדשה ביטלה את "הברית הישנה" – המתיישבים באמריקה עשו בדיוק את ההיפך. הם יצרו זרם נוצרי שונה לחלוטין שבחר באופן מהפכני להישען דווקא על התנ"ך העברי. הם לא זרקו את התנ"ך לקרן זווית לטובת הברית החדשה, אלא ראו בו את המצפן החי והפועם לחייהם הפוליטיים והאמוניים, ולמדו אותו בשקיקה, לעיתים קרובות בשפת המקור – עברית.

העדפת התנ"ך על פני הברית החדשה עיצבה את המרד האמריקאי. כאשר המתיישבים היססו למרוד באימפריה הבריטית ב-1776, מה שהיטה את הכף היה החיבור "השכל הישר" של תומס פיין. פיין לא ציטט מהאוונגליונים הנוצריים כדי להצדיק את המרד, אלא פנה ישירות לתנ"ך – לשופט גדעון ולשמואל הנביא – כדי להוכיח שהמלוכה היא חטא וכי "יש רק מלך אחד, האלוהים". הבחירה המובהקת הזו בטקסט העברי היא שהעניקה לאמריקאים את ההצדקה המוסרית לעצמאותם.

מפת ארה"ב: הגיבורים העבריים מנצחים את קדושי אירופה

ההשפעה של זיכרון יציאת מצרים והבחירה בתנ"ך נחקקה פיזית באדמת ארצות הברית, והפכה את המפה האמריקאית לספר תנ"ך פתוח. הבחירה בשמות עבריים ליישובים החדשים לא הייתה מקרית – היא הייתה הפגנת כוח מובהקת של העדפת התנ"ך העברי על פני שמות קדושי הברית החדשה שהיו נפוצים כל כך באירופה הקתולית והאנגליקנית.

"יש בארה"ב לא פחות מ-18 ערים ועיירות שנקראות ירושלים (Jerusalem), ובאורח פלא האיות האנגלי מכיל בתוכו את האותיות USA", מציין אטינגר. "בנוסף, ישנם למעלה מ-30 יישובים בשם 'סיילם' (שלם), למעלה מ-80 יישובים בשם 'בית אל', ועשרות בשם 'שילה'. בפארק 'ציון' (Zion) המרהיב, המדריכים מציגים את 'צוקי האבות' – אברהם, יצחק ויעקב". אף לא אחד מהשמות הללו נלקח מהמסורת הנוצרית המאוחרת; כולם נשאבו ישירות מחומשי התורה ומספרי הנביאים.

החיבור לתנ"ך העברי חדר לליבת המוסדות האקדמיים המובילים שחלקם נחשבים היום אנטי ישראליים. עשר האוניברסיטאות הראשונות בארה"ב שילבו את העברית בתוכנית הלימודים, מתוך אותה הכרה בחשיבות "הברית הישנה". "בסמל אוניברסיטת ייל (Yale) כתוב בעברית 'אורים ותומים'", מספר אטינגר. "בסמל קולומביה מופיע שם השם לצד המילה 'אוריאל', ובסמל דארטמות' חרוט 'אל שדאי'". הנשיא השביעי של ייל, עזרא סטיילס, שאף התכתב בעברית עם רבנים מחברון, קרא לבוגריו לדעת לצטט תהילים בעברית. "באותה תקופה", מוסיף אטינגר, "אפילו שקלו להפוך את העברית לשפה הרשמית השנייה של ארה"ב".

ההעדפה העמוקה הזו לספר בראשית ושמות חצתה גם גבולות דתיים אל עבר המדע. כששוגרה החללית אפולו 8 ב-1968, האסטרונאוטים בחרו להקריא בשידור חי מהחלל את עשרת הפסוקים הראשונים של ספר בראשית. עבורם, הטקסט התנ"כי הקדום הוא שתיאר את הבריאה בצורה המדויקת והנשגבת ביותר.

מעבר לנשיא התורן: הסוד השורשי של הברית עם אמריקה

בכל פעם שיש מתיחות בין ירושלים לוושינגטון, אנחנו נוטים לנתח את היחסים דרך זהותו של הנשיא התורן בחדר הסגלגל, או לתלות את עוצמת הברית בלוביסטים, בכסף למערכות בחירות או באינטרסים ביטחוניים קרים.

אבל אטינגר טוען שהברית בין ישראל לארה"ב יושבת על יסודות מוצקים שדחו מכל וכל את "תיאוריית ההחלפה". "עובדתית והיסטורית, היחס המיוחד של ארצות הברית לרעיון היהודי ולמדינה היהודית קדם להגעת היהודי הראשון לאמריקה, קדם להתארגנות הקהילתית וקדם להקמתה של מדינת ישראל", מסביר אטינגר. המייסדים האמריקאים לא ראו ביהדות נחלת עבר שהוחלפה, אלא מודל חי שעל בסיסו קמה אמריקה עצמה.

כאשר מבינים שה-DNA האמריקאי מבוסס על הבחירה המהפכנית בתנ"ך וביציאת מצרים, התודעה שלנו לגבי היחסים משתנה לחלוטין. לטענת אטינגר ההבנה הזו קריטית לשינוי השפה וזקיפות הקומה של ישראל מול ארצות הברית. כשיש משברים טקטיים או חילוקי דעות, ישראל לא צריכה לגשת לשולחן מעמדת נחיתות של "מדינת חסות" שתלויה באינטרס ביטחוני חולף. היא יכולה וצריכה לדבר בשפה של ערכים משותפים, ולהזכיר לאמריקאים שהקיום הישראלי אינו אלא ההשתקפות ההיסטורית של סיפור ההקמה של אמריקה עצמה.

עם זאת, מזהיר אטינגר, אי אפשר להיות שאננים. ההשפעה של התשתית התנ"כית על הציבור האמריקאי כיום קטנה מבעבר. "הבסיס עדיין קיים, אבל לא משקים אותו", הוא קובע. "מי שצריך לדשן את הבסיס הזה אלו אנחנו, הישראלים". שילוב של היסטוריה וחינוך בדיפלומטיה שלנו הוא המפתח. "כשמביאים לתשומת ליבם של האמריקאים את השורשים התנ"כיים של התרבות והמשפט שלהם – פתאום נופל להם האסימון. הם מבינים שלא מדובר בקשרים פוליטיים זרים, אלא בברית עתיקה בין שני עמים עם מטען משותף אדיר".

אז בפעם הבאה שאתם קוראים בהגדה על עבדות וחירות, או שומעים בחדשות על עוד משבר בבית הלבן – כדאי לזכור: השורשים של הברית החזקה ביותר של ישראל אינם תלויים במצב הרוח של הנשיא. הם נשתלו בסיפור יציאת מצרים ובהחלטה אמריקאית לבחור בתנ"ך כפסקול המוסרי של המעצמה הגדולה בעולם. יש לתודעה הזאת משמעויות גיאופוליטיות מרחיקות לכת.