"מי אמר שאין צדק בעולם?" • סיפור דמיוני למציאות כואבת

בערב התפרסמה ידיעה על כך שתושב מזרח העיר, אסיר בטחוני משוחרר ובכיר בפתח לשעבר נהרג אמש בתאונת "פגע וברח" בעת שניסה לחצות רחוב צדדי... אכן, מי אמר שאין צדק בעולם? חשב לעצמו ליאור, ולראשונה מזה עשר שנים נרדם בשלווה במיטתו

\
r\n[caption id="attachment_70723" align="aligncenter" width="420" caption="פיגוע באוטובוס (מד''א)"]

"אני פשוט משתגע מזה" ענה ליאור לחבר שהתעניין מה תחושתו לגבי העניין, "איך יכול להיות שהרוצח של אחותי יסתובב לו ככה ברחוב, בעוד היא מוטלת בקבר?"

ליאור, למי שלא מכיר, הוא דווקא טיפוס די מופנם בדרך כלל, אחד כזה שלא מרגישים כמעט בנוכחותו. כמו כולם עשה ליאור תיכון וצבא, כמו כולם טס להודו ולנפאל, וכמו כולם נקרע בלימודים במשך שנים ארוכות עד לקבלת התואר הנכסף. עכשיו הוא שכיר בחברת הייטק במרכז כמו כולם, נתקע כמו כולם בפקקים, ומתקשה לסגור את החודש, ממש כמו כולם.

בקיצור, בחור שגרתי ומשעמם..

בדבר אחד ליאור קצת חריג מסביבתו. אחותו, ענבל, עלתה לפני עשר שנים על האוטובוס הלא נכון בזמן הלא נכון. מחבל מתאבד שעלה בתחנה הבאה פוצץ עצמו עליה ועל שאר הנוסעים. רק מעטים שרדו את התופת, ענבל לא היתה אחת מהם.

המשפחה קרסה, ליאור עצמו עד היום לא באמת התאושש.

כעבור זמן קצר עלה השב"כ על עקבות משלחי המחבל המתאבד. במבצע מורכב במיוחד, בשילוב כוחות מודיעין, אויר, הנדסה ומה לא, הצליחו לוחמי פלס"ר גולני לתפוס את מפקד החוליה, עלאן, איש פת"ח בכיר ממזרח ירושלים, שהתחבא באופן זמני בדירת מסתור בשכם.

\
r\n[caption id="attachment_16890" align="aligncenter" width="424" caption="יש צדק? 180 קורבנות של עסקאות שחרור מחבלים משנת 2000 (אלמגור)"]

המשפט עצמו היה די קצר. הנאשם לא הכחיש לרגע את האישומים, להיפך. נאום ההגנה שלו היה לנאום התרסה, בו לעג לשופטים על כוונתם לגזור עליו עונש מאסר ממושך. "לא משנה מה ייכתב בגזר הדין שלכם", הצהיר הרוצח מבלי למצמץ, "אני אהיה בחוץ הרבה לפני מה שאתם חושבים".

השופטים גזרו על עלאן מאסר עולם. בגזר הדין המנומק לא מנעו עצמם השופטים מלבטא את הסלידה שהם חשים אל נוכח המפלצתיות שהתגלתה במעשיו של הנאשם "אשר ימצה את חומרת מעשיו עד יומו האחרון".

ליאור, שלבו לא עמד לו להגיע לדיונים, התעדכן על ההתפתחויות המשפטיות רק מדיווחי התקשורת. "גם זה משהו" ניסה לנחם את עצמו, "לפחות הכלב הזה יירקב עד יומו האחרון בכלא. גם אם זה לא יחזיר לי את ענבל, לפחות יהיה כאן קצת צדק".

עברו עשר שנים. ליאור לא באמת התאושש, אך הידיעה שהרוצח יושב בכלא ומרצה את עונשו, נתנה לו כוח לקום בבוקר לעבודה, לחיות איכשהו ולנסות להשתקם. המטפל המקצועי אותו ביקר מדי פעם שידר אופטימיות: "יום אחד זה פשוט יעבור לך, אתה במסלול הנכון".

\
r\n[caption id="attachment_16958" align="alignleft" width="100%" caption="מחבלים משוחררים. (אלמגור)"]

כשהתחילו הדיבורים על "מחווה" נוספת לרשות הפלשתינית, ליאור התחיל להראות לא רגוע. "כל היום מדברים כאן על שלטון החוק" שפך את ליבו באזני חבר, "אך אין כאן שום צדק. אנשים שהורשעו בבית משפט על עבירות חמורות מאוד משוחררים מבלי לרצות את עונשם".

יום אחד נודע לליאור שעלאן נמצא ברשימת המיועדים לשחרור במסגרת "המחווה" הקרובה. ליאור, שאינו מעורה בענייני פוליטיקה ומדיניות, ניסה לדלות קצת מידע. מהמעט שהוא הצליח ללקט הבין שמדובר בשילוב לחץ אמריקאי המחייב את ישראל לגלות נדיבות, חג מוסלמי שדורש התייחסות, ואולטימטום של שרת המשפטים הדורשת להבליט תקשורתית את השפעתה המדינית על הממשלה. משהו כזה, פלוס מינוס.

ליאור החליט להפשיל שרוולים ולא לשתוק. הוא שלח מכתבים לכל שר וח"כ, דרש פגישה עם הנשיא, איים בשביתת רעב, עשה כל מה שביכולתו של בן אנוש, אבל כלום לא עזר. כעבור שבוע, שוחררו כמה מאות "אסירים בטחוניים" בהם עלאן, שחזר לביתו במזרח ירושלים.

עבור ליאור זה היה בלתי נתפש. "איך יכול להיות שהרוצח הזה יסתובב ברחוב כאילו כלום לא קרה? תאר לך סיטואציה שאני הולך ברחוב ופוגש אותו, איך אני אמור להתנהג?"

ליאור הודיע למעסיקו שהוא יוצא לחופשה קצרה, ארז כמה דברים ונעלם.

במשך שבועיים אף אחד לא ידע היכן הוא. "בטח רצה לברוח מהמתח  ולתפוס קצת שקט" העריכו חבריו, להם לא ענה בטלפון, "זה כנראה מה שטוב בשבילו, כשיתאושש יחזור".

עברו שבועיים, וליאור שב והופיע באותה פתאומיות שבה נעלם. בשמונה בבוקר התייצב במקום העבודה שלו בטבעיות והודיע בפשטות: "חזרתי".

בערב, במהדורת החדשות, התפרסמה ידיעה על כך שתושב מזרח העיר, אסיר בטחוני משוחרר ובכיר בפתח לשעבר, אחד בשם עלאן, נהרג אמש בתאונת "פגע וברח" בעת שניסה לחצות רחוב צדדי. המשטרה לא הצליחה לאתר את עקבות הרכב הפוגע.

ליאור עודכן על הדיווח התקשורתי ע"י אחד מחבריו. "שמעת איזה קטע?" כך החבר, "מי אמר שאין צדק בעולם?".

אכן, מי אמר שאין צדק בעולם? חשב לעצמו ליאור, ולראשונה מזה עשר שנים נרדם בשלווה במיטתו.