פיתחו לי פתח של "סיכת בית המקדש"

זיו חן, לוחם שנהרג במערכה האחרונה בעזה, היה חדור אהבה גדולה לרעיון המקדש. הוא רצה לענוד בחתונתו סיכת מקדש ושיתף את ארוסתו הלל בחלום. הלל פנתה לצורפת תכשיטי מקדש מוכשרת בשם מעיין עייש והפתיעה אותו בסיכה ייחודית שעוצבה במיוחד עבורו אותה ענד מיום חתונתם.  

לאחר נפילתו החליט אחיו, אור, להוציא את הסיכה כזיכרון חי, והעניק לה את השם – סיכת זיו המקדש. ביחד עם הלל הרעיון יצא לפועל בשיתוף פעולה עם המדרשה לידע המקדש, והסיכה הופצה לציבור הרחב.

מרדכי פרסוף מנהל המדרשה לידע המקדש מספר כי "הסיכה התחילה כסמל אישי בתוך זוג צעיר, והיום היא הפכה לסמל לאומי. אנשים מכל הסוגים – דתיים, חילונים, צעירים ומבוגרים – נענים בחום ליוזמה. ההיענות מפתיעה אותנו בעוצמתה. מדובר באלפי סיכות שכבר מצאו בית על דשיהם של ישראלים רבים".

   |משה אליה כהן: "לא מפחד ממשיחיות"

תחילה נראתה הסיכה בעיקר על דש חולצתו של ח"כ משה פייגלין, שידוע בהזדהותו עם רעיון המקדש. משם חלחלה בהדרגה אל מאחורי הקלעים של ערוץ 14. בהתחלה אחדים ממגישי הערוץ קיבלו אותה בחיוך ובהתרגשות – וענדו אותה בשידור. התגובות מהצופים לא איחרו להגיע, ובמהרה הצטרפו אליהם מגישים נוספים. עודד מנשה, עירית לינור, שמעון ריקלין, דנה ורון, הכתבים תמיר מורג, בן יניב, אברהם חסון, פאנליסטים כמו יובל מלכה (לשעבר קצין המודיעין של מג"ב), שוש רבן (הביטחוניסטים), דרור קאפח ועוד. 

סמל המקדש זה לא עוד סמל חמוד, וכמה טרנדי שלא נהפוך את התופעה הזאת בסוף מדובר בסמל עם אמירה שעד לפני שנתיים נחשבה לקיצונית, שמשתייכת לכל היותר לכמה חסידי הר הבית. אז כשאנחנו שואלים את יותם זמרי איש ערוץ 14, מה גורם לאדם חילוני, מסורתי ולאומי ככל שיהיה לשים על עצמו סיכה עם אמירה כל כך ברורה, הוא לא ממהר להעמיס על עצמו את כל המשמעויות הרגילות של בניין בית המקדש - "האמת, לא הייתי חי את נושא המקדש ביומיום. כשאני מברך או יוצא לי בתפילה להזכיר אז כן, אבל זה לא משהו שאני חי אבל כשאישה של נופל מהמלחמה מבקשת ועוד זה היה בתשעת הימים, אז אמרתי בשמחה".

למה הסיכה לא ירדה עדיין גם אחרי? "למה להוריד? אם זה לזכרו – אני משאיר את זה עליי".

אז מילא זימרי עם אוריינטציה מסורתית משהו אבל מה גורם למשה אליה כהן, פאנליסט הפטריוטים, לשים עליו סמל עם משמעות כל כך משיחית? 

"אנשים מפחדים מהמילה משיחיות, מבחינתי, כל צעד שמקדם אותנו לבניית עם ישראל, לבניית התשתית של עם ישראל לעתיד, אני שם" - הוא אומר לנו באופן הכי פשוט. 

גם הוא ענד את הסיכה לזכרו של זיו הי"ד, והמוטיבציה הראשונית הייתה לגמרי שם אבל בשיחה איתו הוא חושף מוטיבציות נוספות - "אם אנשים רוצים להקים את בית מקדש, שיקימו את בית מקדש, רק אי אפשר להקים את זה כרגע על הר הבית". אם מישהו חשד שהסמל משטח מבחינתו את משמעות המקדש אז הנה הדברים הבהחלט משמעותיים שהוא חושב על התהליך - "מבחינתי, לפני שמקימים את בית המקדש, צריך להקים את המסד שעליו אתה בונה את בית המקדש, כי בית המקדש צריך לשבת על תפיסה מסוימת, וזה הדבר שצריך עכשיו לקדם, איך אנחנו יוצרים את התשתית כדי שנוכל להגיע לגאולה. ומבחינתי, גם תוכנית הפטריוטים, גם מכון מחקר שאני מקים, שנקרא 'מסד הארץ', כולם יוצרים את התשתית לביאת הגאולה ולבניית בית המקדש". 

לצידם ענדו את הסיכה חברי כנסת ואישי ציבור נוספים – בהם גלית דיסטל, עמיחי אליהו, ח"כ ואטורי והשרה סילמן.

   |השיח מדלג על הר הבית ועוברים ישירות למקדש 

מרדכי פרסוף עוסק בהחדרת תודעת המקדש כבר שלושים שנה. עד לפני כמה שנים מכון המקדש ותנועות המקדש הרגישו בודדים במדבר בתחום הזה. "אני מרגיש שהמלחמה הזאת מייצרת תנועה הפוכה בדיוק להתנתקות שביטאה באופן הכי חזק התרחקות מכל דבר בלי סיבה. והנה עכשיו כשהלוחמים חזרו מעזה עם כל כך הרבה תמונות של הר הבית מתרחשת תנועת תיקון. השיח היום מדלג על המושג הר הבית, שיש לו קצת גוון פוליטי, ומדברים ישר על המקדש. זה נוגע בלב, בנשמה. אנשים היום מבינים שהקיום שלנו פה זה לא טריטוריה, זה נשמה. אין קיצוני. עם ישראל לא מתבייש להגיד שהוא רוצה קודש, שהוא רוצה קדושה, שהוא רוצה בית המקדש".

פרסוף מתאר התעניינות חוצת מגזרים בנושא המקדש בשנתיים האחרונות "יש לי שלוחה במיני ישראל של דגם בית המקדש השלישי. שני הקהלים הכי חזקים שלנו שם זה הקהל החילוני והקהל החרדי. מיני ישראל היה פתוח בעבר גם בשבתות ועכשיו הוא פתוח רק במהלך השבוע. עכשיו, בבין הזמנים, המקום מפוצץ בחרדים. נושא המקדש היה כמעט טאבו בחברה החרדית והיום הם כבר לא נרתעים. וחילונים מגיעים מכל מקום בארץ ושואלים ומתעניינים ומתעסקים עם זה. נוצר איזה דילוג בעיסוק במקדש. 

"אני רואה את הכתובות שמהם מזמינים את סיכת המקדש באתר ואני רואה מגוון עצום. פתאום התחילו להגיע הזמנות בשבת. בהתחלה אמרתי טוב אולי זה גויים מחו"ל אבל אז אתה רואה את הכתובות ואתה מבין שאלו יהודים דתיים וחילוניים מכל הארץ". 

יהיו מי שיגידו שהסיכה הזאת היא בסך הכל גימיק, ואולי לאו דווקא מבטאת חיבור עמוק למקדש על משמעותו. 

"סיכה היא באמת גימיק. אבל היא פתח, היא סמל. ולסמל יש משמעות. היא מבטאת רצון. האם כולם מבינים עד הסוף מה זה אומר בית מקדש? אני לא חושב שגם אנחנו מבינים עד הסוף אבל לשם הרצון שלנו כוסף - כל אחד לפי השגתו. גם בית המקדש עצמו על כל הדרו הוא רק פתח לאלוקות שלאף אחד אין בה תפיסה. אז הסיכה הזאת היא סיכה. פתח של מחט שלימדו אותנו שזה כל מה שעלינו לפתוח. משם זה באמת לא שלנו. 

"האתגר שלנו זה להכניס בזה את ההעמקה, בתוך הגימיק הזה. האם כל פעילות חינוכית שלי היא לב המקדש? לא תמיד. אתה יודע, ילד עושה קטורת, או יוצר דגם של המקדש, לא תמיד הוא מבין מה הוא עושה. אבל במכלול התודעה נבנית והתפקיד שלנו כל אחד במקומו ליצוק ולהעמיק את התודעה הזאת. ככה בונים את המקדש מלמעלה ומלמטה".