מרתק: התכתבות בין הרב מיצהר לבכיר המנהל האזרחי

בס"ד

לרמי זיו, שלום.

מסופר על החוזה מלובלין שפעם הביאו אליו "קויטעל" אודות "מויסר" שמירר את חיי התושבים בעיר חמילניק מסוים בהלשנות לשלטונות. החוזה לקח את הקויטעל, ואמר: "מה אתם רוצים מהאיש הזה? הוא מאיר ככהן שמקריב קרבנות על המזבח..." . החסידים התמהים ניסו שוב להסביר לו שמדובר במוסר שמציק ליהודים, אבל החוזה המשיך בשלו. למחרת הביאו שוב החסידים את הקויטעל לרבי, וזאת הפעם קילל אותו החוזה קללות נמרצות, כראוי לאחד כמוהו.

החסידים התמהים ניסו לעמוד על פשר הענין, וגילו שביום בו נמסר הקויטעל בפעם הראשונה – הכניס המוסר המדובר את בנו בבריתו של אברהם אבינו, ומסיבה זו דיבר עליו החוזה טובות בפעם הזו.

הסיפור הזה עלה בזכרונם של רבים מבאי בית הכנסת בנריה בשבת פרשת לך לך (ואני ביניהם). נכדך נכנס שם בבריתו של אברהם אבינו. יחד עם השמחה (שהצטרפה להתפעלות מאביו של התינוק, מוהל אומן במלאכתו שזכה למול את בנו במו ידיו במקצועיות ובזריזות) – קיננה בלב רבים תחושה קשה. יחד איתם נמצא אדם שבתפקידו היה אחראי חודשים ארוכים על ביצוע גזירת ההקפאה ועל רדיפת יהודים שהפרו אותה; באותו שבוע עצמו נשלחו מטעמך כוחות הרס שהתנהגו באלימות נוראה והחריבו בתי יהודים בכוכב השחר ובמגרון; וכשבאו אנשים למחות על מעשיך – השתמשת בכוחות השלטון כדי לדכא באלימות כל מחאה, ולו הקלה ביותר, ליד ביתך בפדואל (תושבים מנריה ישבו במעצר על כך ש"העזו" להגיע לפדואל כדי למחות בעדינות על מעשיך האלימים).

שמחתי לראות, אמנם, שבני משפחתך הבינו את גודל הרגישות, ולכן לא נתנו לך שום "כיבוד" – לא בברית עצמה, ולא במהלך התפילות (עליה לתורה וכדומה). לדעתי הם עשו בחכמה, כיון שמצב בו היית מקבל כיבוד כלשהו היה עלול לגרום לאש העצורה בלב האנשים להתפרץ, ולהביא למחאה רמה ונמרצת כלפי זה שמעז להתנהג באלימות כלפי ציבור שלם – ואז להופיע בבית הכנסת כאילו לא קרה דבר.

במצב שהיה, בו נשארת בצד ובלי שום כיבוד, הצליחו האנשים לעצור בעצמם, ולהיתלות בסיפור שפתחתי בו על החוזה מלובלין כדי להימנע מלומר לך את דעתם; כשבליבם מקנן הספק האם הם נוהגים נכון כשהם מבליגים, או שנכון יותר לפוצץ את הבועה של "לתקן מבפנים" שבשמה אתה וחבריך מזיקים ומתנהגים באלימות כלפי כל כך הרבה אנשים.

ואף שידעתי גם ידעתי שיש לך כל מיני הצדקות (שאתה מועיל בכל מיני דברים בסתר, ושאם יהיה מישהו אחר יהיה יותר גרוע, ועוד טענות כאלה), וגם הנסיון של איבוד הפרנסה שעומד בפניך אינו קל – עדיין חשוב שתדע שהציבור לא קונה את הדמיונות הללו, ומצפה ממך להפסיק להזיק ולהציק – בלי תירוצים והצדקות (שמזכירים, במחילה, את ההצדקות של אלה ששיתפו פעולה עם האויבים בכל הדורות, ובפרט זכורים לנו כאלה מאירופה של לפני כמה עשרות שנים, ה' ירחם; וכן מזכירים לנו את טענות אנשי השמאל שהביאו אותנו עד הלום מתוך שפך דם רב מישראל מתוך הטענה הכל כך לא יהודית – "מה עדיף? אין ברירה").

אני מקוה שתצליח לעשות תשובה ולהפסיק את מעשיך הרעים, ולגדל את נכדיך בשמחה ובטוב לבב למסירות נפש על הערבות ההדדית והאכפתיות מעניינים יהודיים; ועל אי שיתוף הפעולה עם מערכות מתנכרות שאין בעיניהן הבדל בין יהודי לגוי ושארץ ישראל אצלן אינה שייכת בהכרח ליהודים.

יוסי אליצור (הרשקוביץ)

יצהר, ד.נ. לב השומרון

נ.ב.

המכתב הזה נכתב אז, מיד לאחר הברית, והתעכבתי בשליחתו כי קיויתי שהמנהל האזרחי מפסיק להזיק ליהודים. עכשיו, אחרי הפורגומים הנוראים שערכת בתקוע ובגבעה הסמוכה לאש קודש, אני מבין שחשוב שתשמע כיצד אתה נראה בעיני רבים.

——————————————————————————————————————————

בס"ד                                           ט"ו שבט תשע"א

יוסי אליצור

שלום וברכה

קיבלתי ברגשות מעורבים את מכתבך. מצד אחד הנה יש שותף להדברות סבירה ותרבותית כפי שראוי שתתקיים, ומצד שני החשש שזו אך תואנה למצוא דבר מה בדברי תשובתי שיסייע לעל המכפישים להמשיך במלאכתם ביתר שאת. אני מעדיך את האפשרות הראשונה.

ראשית ברצוני להכיר לך את דברי הנצי"ב בפתיחה לספר בראשית ".. בחרבם בית שני שהיה דור עיקש ופתלתל, ופרשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. ע"כ מפני שנאת חינם שבליבם זא"ז, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו עי"ז לש"ד בדרך הפלגה לכל דעות שבעולם עד שחרב הבית..."

המצב הנוכחי לצערי דומה למצב המתואר לעיל ואסביר. אנשים אינם מודעים למכלול  פעולות המנהל האזרחי, ולפעולות של משרדי מדינה נוספים באיו"ש. אנשים שומעים על פעולת פינוי או הריסה כזו או אחרת ורואים בה חזות הכל. יחידת הפיקוח במנהל האזרחי עושה ביום יום פעולות חיוניות לשמירה על שטחי איו"ש. אלמלא פעולותינו הרצופות והאינטנסיביות השטח היה הפקר.

אנו לא מועלים בסתר כדבריך, אלא בגלוי. אין לנו דמיונות שוא, אין לנו כל תירוצים והצדקות דחוקות, אנו חלק מאושיות המדינה, ואנו עושים פעולות נחוצות והכרחיות לשמירת כלל הנכסים והאינטרסים של המדינה באיו"ש.

להבנתי, ההיטפלות וההכפשות של מיעוט קטן מאוד מהתושבים כלפינו, נובעת בראש ובראשונה מבורות, וחוסר רצון לדעת עובדות לאשורן, ביחס להיקף ועומק פעולותינו בשטח.

חשוב שתכיר במציאות האמיתית כי רובו הגדול והמכריע של הציבור, כולל מזכירי ישובים, ראשי מועצות, רבני ישובים ומנהיגי ההתיישבות באיו"ש, מכיר בחשיבות פעולותינו ופועל אתנו בחיי היום יום לטובת קידום ענייני האזור.

מיעוט קטן ביותר, שאתה נמנה עליו, מסרב להכיר במציאות הנ"ל ומעדיף להביט רק אל "חצי הכוס הריקה", ועסוק בקיום אינספור פעולות הטרדה והסתה, אנונימיות ברובן, שאינן מכבדות את עושיהם, כנגד עובדי המנהא"ז.

ובנימה אישית: אני לא משתמש בשום "כוחות שלטון", המשטרה עושה את פעולתה כדבר שבשגרה בהגנה על עובדי ציבור ואזרחים. אני מציין כי מנסיון אישי, כשהמשטרה נעדרת מאתרי ההפגנות, המחאות מהר מאוד מאבדות כל שליטה ורסן.

בהתייחס לשבת בנריה, גם כאן ההפך המוחלט מדברך הוא הנכון: הפצירו בי לעלות לתורה. סרבתי לכך לא מתוך חשש או פחד כלשהוא, אלא מתוך כבוד לבני המשפחה ולתושבים שלא רציתי אפילו בסיכוי קל שבקלים להשבית את השמחה אם מאן דהוא יחליט שזה המקום והזמן לחולל פרובוקציה כלשהיא כנגדי.

בברכה,

זיו רמי, פדואל

——————————————————————————————————————————

בס"ד

לרמי זיו, שלום.

מכתבך עזר לי להבין מציאות הסטורית שתמיד התקשיתי בה: בספרי ההסטוריה והפסיקה מתוארים הַמּוֹסְרִים, אלה ששיתפו פעולה עם השלטון כנגד אחיהם, כאנשים די מרכזיים בקהילה. תמיד תמהתי כיצד יתכן שאנשים כאלה, שכלפיהם נאמרו דברים כה חמורים בהלכה, המשיכו להגיע לבית הכנסת ולשבת במקום מכובד, להיות בשיג ושיח עם הבריות, וכו'.

ממכתבך הבנתי כיצד זה קרה: המוֹסֵר היה מקורב לשלטון, ואיש לא העז להתעסק איתו. מסיבה זו העדיפו רבים לשמור על יחסים "טובים" איתו, כי מי יודע מה הוא יעשה לנו אם לא.. . גם ה"עסקנים" העדיפו להיות איתו בקשרים טובים, כדי שהוא יעזור בכל מיני קשרים עם השלטון. המוֹסֵר כמובן קיבל מזה הרבה עידוד: הנה, כולם אוהבים אותו, כולם בקשרים טובים איתו, רק כמה הזויים וקיצוניים עוד מחזיקים מהסימן ה"נידח" בשולחן ערוך שאומר מפורשות מה דינו של מוֹסֵר, והם פשוט לא מבינים את המציאות ועד כמה המוֹסֵר עוזר לכל הקהילה ובעצם הוא הוא האיש שמציל את כולם.

הנה יהודי כמוך, שכל שבוע פוגע באופן חמור ומזעזע במשפחה נוספת, ובאופן כללי אוכף את חוקי האפליה נגד הגזע היהודי ביהודה ושומרון (וממילא שותף לדחיקת רגלי היהודים מארץ ישראל כולה, ע"ע הגליל והנגב), עומד ואומר: כולם אוהבים אותי, הנה, מזכירי הישובים נחמדים אלי, הרבנים והעסקנים מתייחסים אלי יפה, אני גם עוזר להם פה ושם להשיג איזה היתר בניה, ובעצם – אני הוא מושיע ההתיישבות, ולכן מותר לי לדרוס ולרמוס ולהרוס. איך כתבת במכתבך? אתה שותף ל"אושיות השלטון".. . ממילא גם המפגינים נגדך נרמסים, ועוד אתה מעז לבוא אליהם בטענות על כך שהם אנונימיים אחרי שאלה שבאו אליך בגלוי ובצורה מסודרת נרמסו על ידי "אושיות החוק" באלימות חסרת תקדים, כי מי יודע מה יקרה אם כמה אנשים ימחו מול ביתך על מה שאתה עושה. וכך אתה ממשיך לבנות סביבך את הבועה הזו, ולמצוא תירוצים לסלק כל רמז על כך שאתה הולך ומאבד כל קשר לציבור היהודים הבריא בארץ ישראל.

ומכאן להצעה מעשית: בוא ניפגש יחד בדין תורה. נבחר בית דין (אפשר בדרך של "זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהם בוררים להם עוד אחד"), או אישיות גדולה המקובלת על הצדדים (הרב דב ליאור שליט"א, למשל); ואני אעשה מאמץ להביא לפחות חלק מאלה שפגעת בהם וניתן לבית הדין לקבוע האם מעשיך היו מותרים, והאם אתה פטור מלשלם על הנזקים הנוראים שגרמת – בדיני אדם או על כל פנים בדיני שמים (בתקוה שהנפגעים לא יחששו מהגעה לדיון כזה, שמא יבולע להם על ידי עירוב השלטונות כנגדם באיזשהו אופן).

כך ניווכח מי צודק: האם אכן אתה בסדר גמור, ורק כמה הזויים חושבים שאתה פושע – או שאתה פושע שמקיף את עצמו בבועה של דמיון שכולם אוהבים אותו, כי הם לא מעזים להרים עליו את הקול מפחד השוט שבידו.

בברכה

יוסי אליצור

יצהר

——————————————————————————————————————————