אם הגבעות: המסע אל הגבעה של הבן שלי

זהו!

ראיתי את זה בעיניים!

אחרי זמן רב

שבתוכי אני בעיקר מודה על הזכות

וכלפי חוץ - דואגת, מבררת, מתפעלת,

בעצם רק מדמיינת מה זה באמת, משערת,

מתבססת על תמונות וסיפורים-

לפני שבוע משהו השתנה

פשוט הייתי שם.

בגבעה.

היינו על הדרך והבן פנה פתאום והכריז שקופצים רגע לגבעה.

טוב

רגע זה לא היה.

קודם כל עד שהגענו

נסענו ונסענו ונסענו במעלה הר, בחושך גמור, בשום מקום ,על שביל מקרטע, שהוצג בפנינו בגאוה כ'כביש הגישה' שהנערים סללו במו ידיהם(!)

לנו נראה שאין כלום מסביב אבל כל רגע הבחור מצביע ימינה או שמאלה לתוך החושך לעבר  אור חיוור עלום ומרוחק ומסביר איזו גבעה יש שם ומתי הוקמה.

בסוף הגענו.

שקט שקט.

ורוח פרצים ( ועוד היה יום חם יחסית. מה קורה שם כשקריר, או קר, או קפוא?...)

ובמרחבי החשוך פזורים

אורות קטנים

שעושים שמחה גדולה בלב.

שום דבר פה לא ברור מאליו, אורות קטנים כאלו, זה אומר שיש חשמל. חידוש מרענן...

ופה זה האוהל של הבחורים.

ופה משפחה, זוג עם תינוק. ושתלנו עצי פרי 

והנה בית הכנסת, 

ועוד מעט בעזרת ה' נתקדם עוד קצת לעומק השטח.

ו...

אמא, את רואה את ההר החשוך שם?

בהתחלה שם גרנו,ופה, איפה שאנחנו עומדים, היו בדואים.

ואחרי שהם הלכו באנו לכאן...

וואו

זה אמיתי

נוחלים את הארץ

מידי אויב וזר.

לראות גאולה בעיניים.

ובעזרת ה'

התוכניות לא נגמרות

והמסירות עודנה

והנחישות משתקפת מהעיניים.

וכנפי הרוח

דואות גבוה גבוה

רואות עמוק עמוק

וחולמות את כל המרחב.

ובאופק, אורות ועוד אורות, רחוקים וקרובים

וירושלים פרוסה

וגם הרי אדום

וכשהסתובבתי, גם מרכז הארץ הבהב בקריצות קופצניות.

והאומץ, האומץ

שלי אין

מהיכן מגיע?

והאמונה

נטועה כה עמוק

והלב שלי גואה

ועל שפתי מזמור לתודה.

ופתאום הנוף הזה, שעברנו על פניו כל כך הרבה פעמים, נראה אחרת.

עוד דרך

ועוד שביל

ועוד הר

ועמק

וארץ ישראל האהובה

שכפיה פרושות

שרה איתנו

ופשוט אומרת

תודה!

ועכשיו , מלפני שבוע, כשזכיתי סוף סוף לראות בעצמי

אני רק רוצה לקרוא בקול

שיהדהד בין הגבעות ויגיע עד לערים ולישובים

 וכל מי שגר בהם ישמע-

קומו

צאו אל הגבעות

רק תציצו

רק תקשיבו לקולה המתרונן של הארץ

שמצטרף לאלפי שנות 

ומברך

"מה טובו אוהלך יעקב...

כי מראש צורים אראנו

ומגבעות אשורינו..."

הכותבת היא מאמנת רגשית ומדריכת כלות

אמא לנערי גבעות מתוקים.

בשיתוף "אימהות לגבעות", פורום אימהות נערי הגבעות והחוות. לשיתוף מוזמנים לשלוח אלינו דואר אלקטרוני: [email protected]