המעיינות החמים מהצד השני של ים המלח

הבארות של השבר הסורי-אפריקאי

בפרשת "לך לך", אברהם ולוט עומדים על גב ההר בין בית אל לעי, רגע לפני הפרידה. לוט נושא את עיניו דרומה-מזרחה, רואה את "כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה", ובוחר לרדת לשם. כיכר הירדן כוללת את אזור הבקעה וממשיכה דרומה עד ים המלח.

בהמשך הפרשה מתוארת גם מלחמת ארבעת המלכים בעמק, ומוזכר נתון גיאולוגי מדויק: "וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר". כלומר, בורות של נביעות אספלט, בדיוק כפי שניתן למצוא עד היום באזור ים המלח.

המרחב הזה כולו שוכן בחלק העמוק ביותר של השבר הסורי-אפריקאי (שהוא גם המקום הנמוך בעולם). השבר הוא למעשה סדק עמוק בקרום כדור הארץ. מי הגשמים שיורדים על ההרים מסביב מחלחלים דרך הסדקים עמוק אל בטן האדמה, מתחממים מהחום הגיאותרמי, מתערבבים במאגרי גופרית ומינרלים, ונפלטים חזרה החוצה בדמות מעיינות חמים.

בצד הישראלי של ים המלח אנחנו מכירים היטב את חמי זוהר או את עינות קדם הלוהטים, אבל גם בעברו המזרחי של הים, במורדות הרי מואב, מסתתרים נחלים זורמים ורותחים. הנה כמה מהיפים שבהם.

חמאמת זרקא-מאעין: האמבטיה האחרונה של הורדוס

המעיין המפורסם ביותר הוא חמי זרקא-מאעין, הנמצא בוואדי זרקא שיורד מהעיר מאעין (העיר מְעוֹן שבנחלת ראובן). המעיין יוצר נחל זורם של מים שחלקם מגיעים לטמפרטורה מטורפת של 60 מעלות! בין המפלים החמים בנו הירדנים בריכות, והכל מוקף בצמחייה ובעצי דקל שצומחים היישר מקירות המצוק.

המקום הזה היה ספא מבוקש כבר בעת העתיקה, אז נקרא "קלירוהי" (זרם יפה ביוונית), ונבנו בו מרחצאות מפוארים לצד ים המלח. יוסף בן מתתיהו מספר שבסוף ימיו, כשהוא סובל ממחלת עור קשה ומייסרת, הגיע המלך הורדוס לקלירוהי בניסיון למצוא מזור במים החמים. אלא שבמהלך הטבילה הורדוס התעלף, ורק תודות לעירנות משרתיו שמשו אותו החוצה, חייו ניצלו (הוא גמל להם בכסף רב, אך מת בירושלים זמן קצר לאחר מכן).

במרד הגדול חרב המקום בידי הרומאים, יחד עם מבצר מכוור שניצב על ההר שמעליו. אך הוא שוקם בימי הביזנטים, ואפילו זכה לאיור מפורט של המרחצאות במפת מידבא המפורסמת (פסיפס רצפה עתיק המתאר את ארץ ישראל).

חמאם עפרה: נחל של חלודה בדרך לצוער

דרומה משם נמצא נחל זרד (וואדי אל-חסא) האדיר, המציין את קו הגבול הדרומי של מואב, ובו סיימו בני ישראל את שנות נדודיהם במדבר. זהו קניון מרשים שמתחתר בסלעי גיר לבנים ואבן חול אדומה. בראש הנחל (על כביש כרכ-טפילה) פועל כיום פארק גדול עם בריכות מים חמים בשם "חמאם עפרה".

אך הקסם האמיתי נמצא בתוך הנחל עצמו. מי שמטייל בנחל זרד פוגש, בין נביעות המים הרגילים, נביעות של מים חמים בצבע חום עז שפורצות מקירות המצוק. הצבע החום נוצר מתחמוצת ברזל (חלודה) שבה מתערבבים המים בתוך האדמה. בסופו של דבר, נחל זרד נשפך לים המלח סמוך לכפר הירדני א-צאפי – המזוהה עם העיר העתיקה צוער, אליה יימלט לוט ממש בשבוע הבא (בפרשת וירא) כשאש וגופרית ימטירו על סדום הסמוכה.

ואדי אבן חאמד: גנים תלויים בנחל רותח

נחל יפהפה נוסף מצפון לעיר כרכ (קיר מואב המקראית) הוא וואדי אבן חאמד. גם כאן נוצר ממש גן עדן גיאולוגי: המים נובעים מהמעמקים בטמפרטורה של 45 מעלות, מתקררים מעט לכ-30 מעלות עם זרימתם, ומאפשרים שכשוך נעים בכל ימות השנה, גם בשיא החורף.

הנחל חצב לו דרך בתוך אבן החול האדומה, ויצר קניון צר ודרמטי שקירותיו הזקופים מתנשאים לגובה של כ-300 מטרים! ממש כמו בנחל זרד, הלחות והאדים החמים העולים מהמים יוצרים מיקרו-אקלים טרופי, שמאפשר צמיחה של "גנים תלויים" מרהיבים של שרכים וצמחייה עבותה על קירות המצוק. מראה שמוכיח מדוע לוט הביט על כל המרחב הזה והחליט שזה המקום המושלם להקים בו אוהל.