תחת הכותרת "חוזרים ליוסף הצדיק" התקיים בשבוע שעבר כנס במשכן הכנסת במהלכו קראו עשרות שרים וחברי כנסת להשיב את הריבונות והנוכחות היהודית בקבר יוסף הצדיק ובשכם. אך כיצד הגענו למצב שקברו של יוסף הצדיק, מאבות האומה, בו שכנה ישיבת עוד יוסף חי ואשר היווה מוקד עליה לרגל לעשרות אלפי יהודים מיד שנה, ננטש, נחרב וחולל?
כעת, כשהחזרה לשכם עיר הברית ולקברו של יוסף נראים קרובים מתמיד בעז"ה, זה הזמן לחזור ולהיזכר בגלגולו של המקום, אשר בדומה לדמותו של יוסף, אף הוא עבר תלאות וייסורים, עליות ומורדות.
"לקבר יוסף חזרנו אחרי מלחמת ששת הימים, אז שוחררה העיר שכם, יחד עם שאר חבלי מולדת ביהודה ושומרון וירושלים", פותח הרב יהודה ליבמן, אשר ניהל את ישיבת 'עוד יוסף חי' בשכם במשך שנים ארוכות, וכיום לוקח חלק משמעותי בפעילות למען החזרה למקום. "אך כמו לשאר המקומות, לצערנו, עם ישראל חזר אבל לא באמת חזר, ובהחלטה של שר ביטחון דאז משה דיין, ניתנו כל המקומות הקדושים, וביניהם קבר יוסף, לשליטת הוואקף המוסלמי". יהודים הורשו לבקר ולהתפלל בציון, אך השליטה וניהול המקום נותרו בידי הוואקף.
כך התנהל המקום כ-15 שנים. מה ששינה את המצב הייתה דווקא הנסיגה מסיני ופינוי היישוב ימית והתחושה הציבורית שנוצרה בעקבותיהם. במסגרת ההסכם שחתם בגין עם סדאת, דובר על נכונות להקמת אוטונומיה ערבית ביהודה ושומרון, בעיקר באזורים אשר טרם יושבו. "בשנת תשמ"ב (1982) אחרי הגירוש והפינוי של ימית וחצי האי סיני, קבוצת בחורים בראשות רומם אלדובי וחברים אחרים החליטו שבכדי למנוע חלק מהתוכנית של ההסכם עם מצרים, יקימו ישיבה בקבר יוסף ויבססו את האחיזה היהודית במקום. לישיבה הם קראו "עוד יוסף חי".
אך למרות הקמת הישיבה, נאסרה על יהודים שהייה בשכם בשעות הלילה.
"היו גם ניסיונות רבים במהלך שנות ה-80, להתיישבות במקום" מציין הרב ליבמן. "הקימו את 'גרעין שכם', ובמקביל לישיבת עוד יוסף חי היו ניסיונות לקנות בתים, ולהקים יישוב יהודי בתוככי שכם אך הניסיונות לא הצליחו".
מי שטרפו את הקלפים, והחלו לדרדר את המציאות הבטחונית וההתיישבותית במקום היו הסכמי אוסלו. "בהסכמי אוסלו למעשה התכנית הייתה למסור את שכם לידי ערפאת ולנטוש את קבר יוסף מבלי לשמור על הנוכחות היהודית במקום", מספר הרב ליבמן, שהקים בעקבות כך יחד עם חבריו את מטה 'שכם אחד'. "המטרה של המטה הייתה להביא את המודעות הציבורית של האחיזה היהודית בשכם לקהל הרחב ולהביא אלפי יהודים לבקר במקום, ובנוסף ליצור פעילות ציבורית פרלמנטרית וחוץ פרלמנטרית בקריאה שלא לוותר עם המקום".
הפעילות נשאה פרי, ובמסגרת הסכמי אוסלו נכנס סעיף המותיר את קבר יוסף בריבונות ישראלית, אך בתור מובלעת, ללא דרכי גישה בשליטה ישראלית. "נאבקנו להשאיר מסדרון בשליטה ישראלית, מתוך הבנה שללא דרכי גישה יהיה קשה לשמור על הנוכחות ועל הקיום של יהודים במקום, אך בהסכם הוחלט שההגעה למקום תהיה באחריות משותפת של צה"ל ושוטרי הרשות".
משלב זה ההגעה למקום התאפשרה רק בכלי רכב משוריינים ובליווי צבאי, מה שהפך את הביקור לקבר יוסף לארוע מורכב יותר. משרד הביטחון רכש אוטובוסים משוריינים שהסיעו את תלמידי הישיבה והמבקרים מספר פעמים ביום.
ושוב יוסף מושלך לבור מספר חודשים לאחר מכן, בעקבות פתיחת מנהרות הכותל, פתחו ערביי יו"ש בהתפרעויות אלימות, כשאחד המקומות הראשונים שנפגעו היה המובלעת של קבר יוסף. המון ערבי בליווי שוטרי הרשות החמושים צבאו על מתחם הקבר תוך כדי ירי כבד. הפורעים הצליחו להצית את הישיבה ואלפי ספרי קודש נשרפו. כוח לוחמי חרוב שניסה לחלץ את החיילים שנותרו במקום הותקף ושישה לוחמים נהרגו. "אף מאורעות המנהרות הקשים לא שינו את הסטטוס קוו", נזכר הרב ליבמן. "קבר יוסף היה שרוף, הישיבה נשרפה, ואת חלקו של מבנה הישיבה שנשרף לא אפשרו לשקם, אך האחיזה נשארה באותה מתכונת".
כך נותר המצב כחמש שנים נוספות. בערב ראש השנה תשס"א עלה אריאל שרון להר הבית וביהודה ושמרון מתחילות הפרעויות קשות, אשר יזכו בהמשך לשם אינתיפאדת הר הבית. גם כעת, אחד המקומות הראשונים שנפגעו היה קבר יוסף. "ערב ראש השנה, אנחנו נמצאים בקבר יוסף ומתארגנים לחג", מספר הרב ליבמן. "ובשעה שתיים בצהריים מתקשר מח"ט שומרון ואומר לי שיש התראה לתקיפת המקום, לא נוכל להגן עליכם, וחייבים לפנות את המתחם. השדר היה שמדובר על כמה ימים, כפי שכבר קרה בעבר, ולאחר מכן נחזור. השארנו את הישיבה, עם ספרי התורה, הספרים וחשבנו שנחזור, אך מאז נפרדנו לעשרים וארבע שנים".
בהמשך היום תקפו את המתחם אלפי פורעים ערבים, כאשר במקום מתבצרים מספר לוחמי מג"ב. למחרת התחדשו הפרעות, במהלכם נפגע לוחם מג"ב מדחת יוסף. במשך שעות דימם יוסף למוות, כאשר דרג הפיקוד הבכיר נמנע מלהורות לפרוץ למקום ולחלץ את יוסף, וניסה כל העת לתאם את חילוצו מול הרשות. גם לאחר שנקבע מותו נמנעו כוחות צה"ל להיכנס למקום ולהתמודד עם הפרעות שנמשכו מספר ימים.
כעבור שישה ימים של מתקפה בלתי פוסקת, בשבת תשובה ח' בתשרי, הורה ראש הממשלה אהוד ברק לנטוש את המקום באישון לילה. "ברק למעשה נתן הוראה לצהל לפנות את קבר יוסף בלילה, בליל שבת תשובה, באופן חד צדדי, ובעצם לברוח תחת אש. לנטוש מקום שהוא על פי הסכם מקום ישראלי, מוצב צבאי, מקום קדוש לעם ישראל, לנטוש אותו ולברוח. בלילה בחסות החשיכה נכנס כוח צבאי שמוציא את ספרי התורה ואת הציוד הצבאי ונוטש את המקום".
מספר שעות לאחר מכן פרץ המון ערבי למתחם, החריב את ציון הקבר והעלה את המקום באש. הלל ליברמן הי"ד, מוותיקי תלמידי הישיבה, ראה מביתו באלון מורה את העשן והלהבות ולא יכל לעמוד מנגד. במקום להגיע לבית הכנסת הוא יצא בצעידה לקבר יוסף כשהוא עטוף בטלית, אך נרצח בידי ערבים בדרכו.
במשך שנתיים נותר המקום שרוף ונטוש. לאחר מבצע חומת מגן (2002), והחזרה של צה"ל לשכם, החלו קבוצות של יהודים לפקוד את המקום באישון לילה ללא אישור צבאי. בעקבות כך התקבלה החלטה לאפשר הגעה של יהודים למקום, ומידי חודש נערכת כניסה מסודרת ומלווה אף היא באישון לילה. בהמשך אף שופץ וחודש ציון הקבר ומבנה הישיבה. "זו פחות או יותר המתכונת שמתקיימת כמעט עשרים משהו שנה. כניסה אחת לחודש לפעמים קצת יותר לפעמים פחות. למעשה אנחנו מגיעים לביקורים ליליים וקבר יוסף הצדיק נשאר בבית האסורים בשכם, ואפשר לומר שדי התרגלנו למציאות הזו", מסכם ליבמן את הסקירה ההסטורית.
כאמור, בימים אלו מצפים ופועלים אנשי קבר יוסף לחזרה מחודשת למקום.
הרב דודו בן נתן ראש ישיבת פרי הארץ ברחלים, אשר בעצמו בוגר ישיבת 'עוד יוסף חי'", שכל את בנו שובאל הי"ד בלבנון ומאז החל בפעילות ציבורית בשומרון במטרה להחזיר את יוסף לעם ישראל. הוא יזם תפילות מידי שבוע סביב הכניסות לעיר שכם, ואף רתם את ראש המועצה יוסי דגן, ואת ח"כ צבי סוכות שהחלו לפעול במרץ ברמה הפרלמנטרי והציבורית לחזרה לקבר יוסף. ח"כ סוכות אגב, נשוי לבתו של הלל ליברמן הי"ד, שנרצח בדרכו ליוסף.
"כשדברתי בכנסת הזכרתי שיש כאן תיקון של מכירת יוסף הצדיק" מסביר הרב ליבמן "הסיפור של יוסף הצדיק, גם זה ההסטורי וגם בתקופתנו, הוא סמל של פירוד, פילוג ושנאה, והחזרה לקבר יוסף היא התיקון". "
