לאן נפוצו בני ישמעאל - חלק שני

המבצר הערבי שהתיש את אשור 

מצפון-מערב לאזור דדן ותימא, לא הרחק מגבול סעודיה-ירדן של ימינו, שוכנת העיר דומת אל-ג'נדל ("דומה של הסלע"). העיר יושבת בתוך ואדי סירחאן - אותו ואדי שעליו דיברנו בעבר בהקשר של "קרקור", לשם ברחו זבח וצלמונע מגדעון השופט. זיהויה של העיר עם דּוּמָה, בנו השישי של ישמעאל, מבוסס ומוצק.

כמו אֶחיו, גם דומה התיישב בנקודה אסטרטגית, אך טובה מזו של דדן ותימא. דומת אל-ג'נדל שוכנת בסמוך ל"דרך המלך" - עורק הסחר הראשי שעבר ממזרח לירדן וחיבר את שבא (תימן) וחוילה עם סוריה, בבל, אשור וארץ ישראל. חפירות במקום חשפו התיישבות רציפה עוד מתקופת הברונזה (ימי האבות והשופטים), כולל מתחמי קבורה ובהם "מנהירים" (אבנים ניצבות).

עוצמתה של העיר העתיקה ניכרה היטב בחומה העבה (מספר מטרים של עובי) ובמערכת התעלות התת-קרקעית המתוחכמת שלה, שהובילה מי תהום מהעיר להשקיית מטעי התמרים מסביב. בתעודות האשוריות מכונה העיר "אדמוטו", ומתוארת כקשה מאוד לכיבוש. המלך האשורי אסרחדון תיאר באחת הכתובות כיצד אביו, סנחריב המפורסם, כבש את "אדמוטו, מבצר הערבים" ושדד את אלוהיהם. חזאל, מלך הערבים, נאלץ להגיע לנינוה, לנשק את רגלי אסרחדון ולהתחנן שישיב לו את פסילי אלוהיו. ישעיהו הנביא, שחי באותה תקופה, התנבא על המרחב: "מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה", פסוק שמעיד על הקשר ההיסטורי והגיאוגרפי בין בני ישמעאל לבין אדום (שעיר).

הקסבה של דומה והחלום החקלאי הסעודי 

העיר העתיקה של דומה מזכירה קסבה מסורתית בירושלים או בעכו, עם מבני אבן ובוץ שגגותיהם עשויים ענפי דקל. במרכז העיר מתנשא "מבצר מארד" - טירה יפהפייה מימי האסלאם והעות'מאנים, שנבנתה על גבי יסודות של מבצר נבטי קדום (שתחתיו, קרוב לוודאי, קבורים שרידי עירם של שבט דומה). המבצר הזה היה כה חזק, שצבאותיו של מוחמד הצליחו לכבוש את העיר רק לאחר שלושה ניסיונות כושלים. לצידו עומד "מסגד עומר" - שעל פי המסורת נבנה בידי עומר בן אל-ח'טאב (הח'ליף השני) וצריחו נחשב לאחד הקדומים בעולם האסלאם.

בימינו, חברת הנפט הסעודית "ארמקו" החליטה להפוך את המרחב המדברי לאימפריה חקלאית. מסביב לדומת אל-ג'נדל נפרסו שדות חקלאיים עצומים המושקים ב"קווינועים" עגולים (שדות מחוגה, בדומה לאלו שבנגב שלנו), חלקם בקוטר של קילומטרים. הם מגדלים שם הדרים, תמרים, חיטה, אספסת ומורינגה (לשמן קוסמטי).

אלא שהנס החקלאי הזה מבוסס על אשליה. מקור המים לשדות הוא מאגרי מי תהום מאובנים (מים שחלחלו לעומק בתקופות קדומות וגשומות הרבה יותר). המאגרים הללו אינם מתחדשים כיום, והסעודים שואבים אותם בקצב מבהיל ומרוקנים אותם. הם מחפשים נואשות פתרונות חלופיים כמו התפלה ומיחזור קולחין – ויש מדינה קטנה במזרח התיכון שפשוט אלופה בזה.

סופם של בני יטור 

בפרשת "חיי שרה" מוזכרים גם יְטוּר ונָפִישׁ מבני ישמעאל. בספר דברי הימים מתואר כיצד ראובן, גד וחצי שבט המנשה נלחמו בהם וניצחו אותם בתקופת שאול המלך. שבט יטור נדחק צפונה אל אזור החרמון, הבשן ובקעת הלבנון, והקים שם את ממלכת ה"יטורים" - עם של קשתים ולוחמים עזי נפש (שחלק מהחוקרים רואים בהם את אבותיהם של הדרוזים המודרניים). בימי בית שני (תקופת החשמונאים), המלך יהודה אריסטובולוס (או אחיו אלכסנדר ינאי) עלה צפונה, כבש את נחלותיהם של היטורים, והציב בפניהם עובדה מוגמרת: גירוש - או גיור. היטורים בחרו באפשרות השנייה, הוכרחו להתגייר, והפכו לחלק בלתי נפרד מהעם היהודי שיושב בארץ, עוד הוכחה לכך שסוף נדודיהם של השבטים העתיקים הוא כאן איתנו.

בני ישמעאל הנוספים לאור כתובות אשוריות מבוסס בעיקר על פירוש דעת מקרא.

נביות הבכור- היו חוקרים שרצו לקשר את נביות לנבטים המאוחרים. אך זה נדחה , נביות זה שורש נבי והנבטים זה שורש נבט ועם ט' ולא ת'. נביות מזוכר על ידי האשורים כNabaiati. 

קדר- אחד השבטים החזקים ןהמרכזיים מוזכר מספר פעמים בנביא , גם בתור לוחמים מעולים וקשתים מעולים. בתעודות אשוריות נקרא qidru.  ''כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ, אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ". שני השבטים שכנו במדבר הסורי בין סעודיה לאשור.

אדבאל- בכתובת תגלת פלאסר השלישי השבט נקרא Idbi'ilu . שם מוזכר שהמלך הכניע אותם  והשאיר אותם בצפון סיני להגן על הגבול עם מצרים. אדבאל אם כן שכן קרוב למצרים מוצאה של הגר.

מבשם- לא מוזכר בכתובות אשוריות. אך ניתוח השם מראה כי השבט עסק במסחר בשמים , כנראה מערב אל סוריה , בבל וארץ ישראל.

משמע- בכתובות אשורבניפל מוזכר כ -me- ' a I-sa-am. כנראה היה שבט קטן שהתנהל בצל השבטים הגדולים נביות וקדר. בדברי הימים בין בני שבט  שמעון , מוזכרים אנשים בשם משמע ומבשם. כנראה שבט שמעון שלחם בשבטי המדבר , התערב עם חלקם וצרף אותם לשבט שמעון. 

דומה- נווה המדבר הגדול והחשוב עליו סיפרנו. היה מרכז מדיני ופולחני של כל שבטי המדבר, ולכן היווה יעד חשוב על ידי האימפריה האשורית. 

משא- מוזכר בכתובות אשוריות כMasʾa, שבט שיחד עם שבט תימה העלה מס לאשורים.  ניתוח ארכיאולוגי ותעודות עתיקות ממקם את השבט באיזור דדן ותימא בצפון ערב. בספר משלי מוזכר ''למואל מלך משא'' וכן ''אגור בן יקה המשא'' . כנראה חכמים שהגיעו משבט משא.

חדד- לא מצאו איזכורים של השבט בתעודות עתיקות. בדברי הימים מוזכר כ-חדר. נציין שכיום משפחת חדד היא משפחה גדולה ומאוד בעולם הערבי, המוסלמי והנוצרי ( יוסף חדאד).

תימא- נווה המדבר אותו סקרנו שבוע שעבר , מדרום לדומה. נותר בשמו עד היום. כאן ישבה באחרית ימיו נבואניד מלך בבל.

יטור ונפיש- בדברי הימים מתוארת מלחמה של בני ראובן וגד מול ההגראים ( בני הגר) יטור נפיש ונודב. גד וראובן נצחו אותם לקחו שלך רב. לפי המתואר בעוד מקומות במקרא, השבטים שכנו במדבר ממזרח לגלעד ולחורן. מיטור יצאה לימים הממלכה היטורית בלבנון , בחרמון ובבשן.

קדמה- השבט האחרון לפי שמו , הוא שכן בקצה המזרחי של המדבר הסורי הגדול. גם לקדמה אין אזכור בכתובות עתיקות. 

''וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה''. מכל הסקירה עולה התאמה מדהימה לפסוק הזה. בני ישמעאל שכנו ממדבר סיני בגבול מצרים (אדבאל) ומהמדבר הערבי באכה אשורה ( למשל קדר , תימא ועוד )