לג'נין קוראים בכלל "עיר גנים": סודות העיר המושמצת בשומרון

ההיסטוריה: מתחותמס ועד אל-קסאם

ג'נין יושבת בנקודה אסטרטגית: המפגש שבין הרי צפון השומרון לבין עמק יזרעאל. גרעין העיר העתיקה ממוקם על שלוחה היורדת מגובה של 200 מטרים היישר אל העמק (שגובהו כ-120 מטרים).

כמו ערים רבות בארץ, ג'נין היא עיר עתיקה מאוד. בחפירות הצלה שנערכו ב"תל ג'נין" בשנת 1970, נמצאו ממצאים בני כ-5,000 שנה (תקופת הברונזה הקדומה). העיר מוזכרת פעמיים ב"מכתבי אל-עמארנה" תחת השם "גינא". פעם אחת בהקשר של מסע המלחמה של פרעה תחותמס המצרי מול החיתים ב"עמק גינא" (עמק יזרעאל), ופעם נוספת כחלק מכיבושיו של לַבְּאַיָה מלך שכם, שהתקדם צפונה ונטל את ברקונה (כיום הכפר בורקין הצמוד לג'נין).

בתנ"ך, העיר מוזכרת כעֵין גַּנִּים – עיר לויים בדרום נחלת יששכר (שנקראה כך על שום שפע המעיינות שבה). היא מככבת בדרמות של מלכי ישראל: יש המשערים כי תִּבְנִי בֶן גִּינַת, שהתמודד מול עמרי על המלוכה, היה מבני העיר "גינת" (ג'נין). מאוחר יותר, כשיהוא רודף אחרי אחזיהו מלך יהודה כדי להורגו, מתואר המרדף כך: "וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן... בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם...". "בית הגן" היא כמובן ג'נין, ו"יבלעם" היא חורבת בלעמה הסמוכה, שם קיימת עד היום מערכת מים כנענית-ישראלית מרשימה.בימי הבית השני גרו כאן יהודים ושומרונים, ויוסף בן מתתיהו מתאר עימותים קשים ביניהם שגררו ענישה רומית. בתלמוד הירושלמי מסופר על נס שאירע לרבי פנחס בן יאיר, שהלך לפדות שבויים והוצרך לחצות את "נחל גינאי" (הנחל שיורד מג'נין לעמק יזרעאל), והנחל נבקע עבורו. נוכחות יהודית התקיימה בעיר ברציפות מימי הביניים ועד לימי המנדט הבריטי, אז התגוררו בה שוטרים יהודים.בימי המאורעות (תרצ"ו-תרצ"ט), הפכה ג'נין למרכז הטרור של עז א-דין אל-קסאם (על שמו קרויה הזרוע הצבאית של חמאס כיום). היא היוותה את הקודקוד הצפוני של "המשולש" המפורסם (שכם, טול-כרם וג'נין). אם במלחמת העצמאות הצבא לא היה נאלץ לסגת בגלל התגבורת העיראקית (לאחר שכבר כבש אותה בקרב עקוב מדם), ג'נין הייתה כיום עיר ואם בישראל בשם "עין גנים", ממש כמו באר שבע וטבריה.

הסיור: דרך התנ"ך, מעל כוונות המחבלים

אחרי שסקרנו את ההיסטוריה (וגם ציינו את השנתיים האחרונות, בהן צה"ל ריסק מחדש את "גדודי ג'נין" ובנה בסיס קבע במקום מחנה הפליטים כדי לשמור על האחיזה, במקביל להקמת יישובים חדשים מסביב לעיר), יצאנו לשטח כדי להרגיש את הגיאוגרפיה ברגליים.

חברנו, יאיר קורמן מתושבי שא-נור המתחדשת, לקח אותנו לסיור לאורך כביש 60 – ממש "דרך התנ"ך". התחלנו באזור המחצבות שאחרי עיקול ביר אל-בשא, בקצה הצפון-מזרחי של עמק דותן. טיפסנו צפונה אל כיפה (בגובה 340 מטרים) ממזרח לכפר בורקין, שבה שוכן ציון קבר שייח' סבע. מהכיפה נפרש נוף מרהיב – דרומה אל עמק דותן וצפונה אל ג'נין כולה.

משייח' סבע ירדנו בירידה תלולה אל תוך ואדי בורקין. כאן עובר הכביש המחבר בין בורקין לג'נין – ציר שבו, בשנות הטרור הקשות, כוחות צה"ל ספגו אש באופן קבוע. מהוואדי טיפסנו שוב בעלייה חדה אל "כיפה 251". האזור מיוער ונקרא בפי המקומיים "חורש א-סעדי". מהשלוחה צפונה ניתן לראות בסיס ענק של צבא הרשות הפלסטינית (בשוליו שכנה בעבר היאחזות הנח"ל "גינת", שנמסרה בהסכמי אוסלו). באופן תמוה, הבסיס שמכיל מאות חיילים ומארח "קייטנות" לאומניות, יושב בשטח B, שאמור להיות בשליטה ביטחונית ישראלית.

המשכנו לנוע על שיפולי ההר, מעל כפר דאן, עד ל"עין חנאן" – מעיין יפהפה היושב ממש על הכביש, עם קמרון אבן מרשים ובאר יבשה מתחתיו. משם התחלנו את דרכנו חזרה דרומה. טיפסנו כ-300 מטרים בגובה אל כיפת שייח' שיבלי (נ.ג 468), הנמצאת מעל כפר קוד (וסמוך למערה שבה חיסל צה"ל חוליית מחבלים לפני כשנה).

מהפסגה הזו קיבלנו את הפרס: תצפית מרהיבה על כל צפון השומרון – מ"המחיצה השומרונית" בדרום ועד עמק יזרעאל בצפון; ומהר בזק במזרח ועד הר אמיר (אזור אום אל-פחם) במערב. משם תפרנו עוד ואדי אחד וירדנו חזרה לעמק דותן, כשאנחנו סוגרים מסלול פראי ומלא היסטוריה, בלב הארץ שממתינה שוב למי שיקרא לה "עין גנים".

תודה לשיראל חרלפ ועופר קלרמן