שטח A של ימי התלמוד: המפה העתיקה שחזתה את מציאות צפון השומרון - מעבר לגבולות.

בשבוע שעבר הזכרנו את פסיפס "כתובת רחוב" שהתגלה בעמק בית שאן, שבו נכתבה בשלמותה ברייתא עתיקה מהתוספתא ("ברייתא דתחומין"). הברייתא הזו לא רק משרטטת את גבולות הארץ, אלא עושה דבר נוסף ומרתק: היא מונה ארבעה מובלעות בתוך ארץ ישראל גופא שבהן לא התגוררו יהודים באותה תקופה.

מכיוון שהאזורים הללו היו מאוכלסים בנוכרים (שומרונים, הלניסטים ואחרים), הם הוגדרו בהלכה כ"מותרים" – כלומר, התוצרת החקלאית שלהם פטורה מהמצוות התלויות בארץ (תרומות, מעשרות ושביעית). אחד מאותם ארבעה אזורים פטורים המופיעים בפסיפס נקרא "תחום סבסטי". סבסטי היא כמובן סבסטיה, הלא היא שומרון העתיקה, בירת ממלכת ישראל שהקים עמרי מלך ישראל, ושעל שמה נקרא המרחב כולו.

צירוף מקרים גיאוגרפי?

בצירוף מקרים מדהים (או שאולי זו פשוט הגיאוגרפיה והדמוגרפיה שמסרבות להשתנות), מתברר שהאזור ה"מותר" הזה מתחיל צפונית לסבסטיה – פחות או יותר מאזור היישוב חומש וצפונה. כן, בדיוק היכן שמתחיל כיום שטח ה-A הגדול של צפון השומרון, שבו אין כיום יישובים יהודיים.

הברייתא מפרטת שורה של עיירות וכפרים שנכללו בתוך אותו "תחום סבסטי". מכיוון שמדובר במגרש המשחקים הגיאוגרפי שלנו, הצלחנו לזהות את רובם המוחלט של המקומות ולחבר אותם למפה של ימינו. הנה הטקסט המקורי, והפענוח של היישובים:

> "המו<ת>רות בתחום סבסטי: איקבין וכפר כסדיה וציר ואזילין ושפירין ועננין ובלעם עלייתה ומזחרו ודותן וכפר מייה ושילתה ופנטאקומוותה לבייה ופרדיסלייה ויצת וארבנורין וכפר יהודית ומונרית ופלגה דשלאף".

> 

מפענחים את המפה: מהתלמוד לשטח

בגזרת חומש ושא-נור:

 פנטאקומוותה: זהו הכפר פנדקומיה למרגלות חומש. משמעות השם ביוונית היא "חמישה כפרים", וזהו בדיוק מקור שמו של היישוב הסמוך – חומש.

 שילתה: הכפר סילת א-דהר, המוכר לכל מי שנוסע על הציר שבין חומש לשא-נור (בכפר קיים עד היום מבנה המוקדש לנביא סילן).

 לבייה: מזוהה עם "נבי לוין", מקאם (ציון) מוסלמי גדול מתחת לסילת א-דהר. שרידי העמודים במקום מעידים שנבנה על גבי כנסייה ביזנטית, שכנראה החליפה בית כנסת שומרוני קדום.

 יצת: הכפר יאציד, ממזרח לחומש, השוכן על רכס "המחיצה השומרונית". המקום שמר על שמו עוד מימי המקרא (מופיע גם בחרסי שומרון העתיקים).

 כפר יהודית: "חורבת נבי יהודא", ציון בעל נוף מרהיב למרגלות הכפר יאציד.

 פרדיסלייה: חורבת פרסייה, השוכנת באפיק נחל חביבה, מעט ממערב לסילת א-דהר.

 דותן: תל דותן המפורסם, ממזרח ליישוב מבוא דותן.

 בלעם עלייתא: בדרך כלל מזוהה עם חורבת בלעמה (יבלעם המקראית) מדרום לג'נין, שם נמצאה מערכת מים אדירה מימי מלכות שלמה. עם זאת, ייתכן שמדובר דווקא בכפר בלעא – היושב על הקצה המערבי של רכס חומש ומשקיף על השרון – ונקרא "עלייתא" (העליונה) כדי להבדילו מיבלעם.

 מזחרו: קסר מחרון, הר שפיצי ובולט החולש על קבטיה ותל דותן.

 ציר: הכפר ציר, ברכס הצפוני הצופה אל בקעת סאנור (אותה בקעה שמוצפת והופכת לאגם אחרי חורפים גשומים).

בגזרת טובאס וצפון-מערב השומרון:

איקבין: הכפר עקאבה, יישוב גדול למרגלות נחל עירית, צמוד לעיר טובאס.

 כפר כסדיה: חורבת כשדה, מדרום לטובאס ומצפון לתל תרצה.

 שפירין: חורבת שפירין, למרגלות פסגת "אתר הפר" (סמוך לבא"ח גולני הישן, היכן שמתוכנן לקום היישוב החדש "נועה").

 עננין: הכפר עאנין (צפונית ליישובים שקד וחיננית). ממש כפי שהיה אז "מחוץ לתחום", גם כיום הכפר נותר מעבר לגדר ההפרדה ואין אליו גישה לישראלים.

מדהים לגלות איך שמות של כפרים פלסטיניים ושטחי רשות מודרניים, הם למעשה שימור מדויק של גבולות דמוגרפיים בני אלפי שנים. האבנים זוכרות מי ישב כאן, ומי ישב שם.