ביום שישי התקיימה הלוויתו של הקדוש דוד ליבי הי"ד, שנפל בקרב ברצועת עזה ביום חמישי האחרון, כשהוא נוהג על באגר אזרחי והורס את בסיס הטרור הגדול בעולם. אביו וסבו חשפו קצת מדמותו של הבחור שהקריב את חייו בשביל עם ישראל.
"דוד נכדי החמוד, דוד נכדי האהוב, היקר, אני אוהב אותך אהבת נפש" הספיד אותו סבו, הרב יעקב ליבי. "קשה לי לחשוב על מציאות בלעדיך. הייתי קשור אליך בנימי נפש. למדנו ביחד ועם כל הקשיים שלך, היתה לך עקשנות אינסוף. למדתי איתך לבר מצווה, לא וויתרת - אמרנו את שני עד שלישי אבל לא וויתרת עד הסוף. כולל המפטיר. כולל הכל. כי אתה לא תוותר. כל דבר עשית בגדלות. כל דבר עשית בעוצמה באמת".
"בשבת הגדול קוראים את ההפטרה "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום השם הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". לב בנים על אבותם, אני מבין, המון המון למדת. למדת מהוריך היקרים והנפלאים, שאני כל פעם מסתכל עליהם בהשתאות, מאיפה יש להם את הכוחות הגדולים האלו. למדת ממוריך, למדת מחבריך, כל הזמן למדת. אבל מה זה "והשיב לב אבות על בנים"? ממך הבנתי את הפסוק הזה. אני התלמיד שלך, לא אתה התלמיד שלי. למדתי ממך מה זו אהבת הארץ, מה זה מסירות נפש, מה זה חיבור בלי סוף. אין יום ואין לילה. כל מה שצריך עושים."
"נכדי מורי! מורי ואהובי!"
"שאלתי אותך לפני שבועיים, תגיד לי זה לא מסוכן מה שאתה עושה? זה לא מפחיד אותך?' אמרת לי: 'סבא זה מפחיד זה מסוכן, אבל מה שהחיילים עושים זה לא מסוכן? מה שכל עם ישראל עושה זה לא מסוכן? אבל אני לא פוחד, כי כל יום בבוקר אני מתפלל לה' אני אומר "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד", אז אני לא פוחד'
אתמול בבוקר אני בטוח שאמרת את הפסוק הזה, אבל ב-11:12 עלית כמו אליהו נביא בסערה השמימה, עם מרכבת אש, עם באגר אש, עלית בסערה השמיימה. לא הספקת להגיד את הפסוק הזה".
הסבא פנה אל הקהל, וקרא להם להגיד איתו את הפסוק: "בואו נגיד כולנו ברעש גדול איתך את הפסוק הזה, לא נחריש! נצעק בקולי קולות את הפסוק הזה!
והקהל צעק יחד איתו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
"ה' אתה האלוקים הבט משמיים וראה את בניך וראה את הגיבורים את הקדושים ואת עם ישראל איך שהוא מוסר את נפשו וצועק בקולי קולות. הבט משמיים והחישה את גאולת עמך. שנזכה במהרה בימינו לראות את אורך הגדול בזכות דוד, בזכות כל הקדושים, במהרה בימינו אמן."
אליאב, אביו של דוד, ספד לו, וסיפר על דוד, וכיצד התעקש להגיע אל החזית: "נולדת למלחמה על הארץ היית כל כך שלם עם זה כל כך חי את זה... אני זוכר שחרשת בטרקטור האדום בשנה שעברה ואני נתמלאתי בגאווה ובאותה שנה לא זכינו לקיים 'ואספת את תבואתה'. הרגשנו כאילו הוצאנו זרע לבטלה. ובחול המועד של פסח התגברנו, עבדנו עם כל הלב והנשמה להכשיר את השדות, לסדר את סדר העבודה, וכשנתבשרנו שזכינו ל'ואספת את תבואתה', ממש באותו יום נאספת גם אתה."
האב סיפר: "נכנסנו כחברה להצטרף ללחימה ללחום בעזה את מלחמת האומה. ובשישי שבת היה חילוף למפעילים. צריך קצת מנוחה, ואתה רצית להשתלב. להשתלב בסדר העבודה.
לא עבד לך. אמרו לך שיש מספיק מפעילים. ידעת שזה לא נכון, ידעת שצריך אותך. אמרת לי שאולי קוקו חושב שהעבודה מורכבת לך מדי. חשתי שאתה ממש רוצה להצטרף ואפילו נעלב. היה לי מוזר, לא הגיוני, רק לפני ימים אחדים הדוד קוקו שפך עליך שבחים. שאלתי אותו מה הסיפור, הוא אמר לי 'אמא, סבתא שלך, לא מרשה לי לשלב אותך בלחימה' לשלב בסדר העבודה."
"חששתי. פחדתי לקבל החלטה. ידעתי כמה אתה רוצה להשתלב בלחימה, כמה אתה רוצה לקחת חלק בסדר העבודה. חשבתי לעצמי מה אני אומר? כל אבא ששולח אומר אותו דבר. מה נכון מה רצוי בעיני ה'? מה סדר העבודה? בלב כבד קיבלתי החלטה! הנה צורפת ללחימה. צורפת לסדר העבודה."
"עם ישראל עוצר את הלחימה. עוצר את סדר העבודה, והנה שוב חוזרים. שוב חוזרים ללחימה, עם ישראל שוב נכנס לסדר העבודה, ואתה, אתה שבור. קיבלת פרופיל נמוך, לא מצליח ללכת לצבא. קיבלת פטור. ואתה שואל אבא, אולי אני עוזב את הישיבה ונכנס רשמית מלא מלא ללחימה? "תביא לי כלי" אמרת, ואצטרף לסדר העבודה."
"ושוב, אני חושש, ועוצר את הנשימה, מה נכון? מה השם שואל ממך? מה טוב למשימה? מה חלקנו בלחימה? בסדר העבודה. ובמו ידי אני קונה לך מזבח. מזבח חדש, כמו מזבח אדמה, ואתה צורפת ללחימה ולסדר העבודה."
"אבל אליי המלאך לא בא כדי לעצור את ההקרבה. ואני, אני לקחתי חלק בעקדה. ואני אנה אני בא?"
"דוד המתוק, דוד עלית ונתלת כמעשה המרכבה לפני כיסא דין. תזעזע את אמות הסיפין אולי תחצוב בעמודים? אתה הרי כבר אלוף בלהפיל ולשבור את הבניינים. להעביר את אלוקים מכיסא דין לכיסא של רחמים".