בע"ה י"ד אייר תשע"ט
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

אליהו כבר כאן

​הגאולה הנפלאה שה' הביא לנו בחסדו ירדה מן השמיים מכוסה בקליפות, וההבחנה בין הגרעין לקליפות קשה ומעורבבת

  • בניה כץ
  • ג' אייר תשע"ט - 15:12 08/05/2019
גודל: א א א

א.

 יום אחד ירד אליהו הנביא מן השמיים עם כד גדול מלא בדמעות מחפשי ה' לשטוף בהם דעות מוטעות.

 ויקרא הלוך וקרוא: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים".

למי נשלח אליהו?

מהם הסעיפים שיש לברר בניהם?

לכאורה נראה שהתשובה ברורה, ובזמן האחרון היא הולכת ומתבררת יותר ויותר במציאות חיינו.

יש שאלה גדולה שגם אם אינה נשאלת במפורש היא הקו המנחה. שאלה זו   קיימת במדינה מזה שנים רבות, לובשת ופושטת צורה אבל גרעין השאלה האמיתי הוא  "מיהו המלך"? האם ה' הוא המלך או "מדינת כל אזרחיה" היא המלך. שאלה  זו באה לידי ביטוי בשני זרמים רוחניים עמוקים, גלויים ונסתרים, המשליכים כמעט על כל התופעות והדעות. המלחמה האמיתית שנמצאת פה בתוך העם היא לא ימין ושמאל, היא לא  מבנה המשפחה, היא לא צביון צה"ל. המלחמה האמיתית היא האם בסופו של דבר יגבר מי שמייחל לכך שה' ימלוך לעולם ועד, או חלילה אלה שנלחמים בכל דרך אפשרית למחוק את שם ה' מה ד.נ.א של המדינה.

אלה שמעדיפים את מדינת כל אזרחיה נלחמים בשם ה' בכל  צורה אפשרית ורק יש להם ביטויים שונים, כמו הדתה, שוויון מגזרי, שוייון מגדרי, ברשויות שלטון שונות,  אולם כולם נובעים מאותו שורש פנימי – מלחמה בה'. כל שאר המחלוקות הן רק נגזרות של המלחמה הרוחנית האמיתית. כל התנועות – השמאל הרדיקלי, הפמיניזם הרדיקלי אוהבי שלום למיניהם יש להם מטרה אחת. בין אם היא גלויה ובין אם היא סמויה, לעיתים אף להם עצמם – למחוק את שם ה' חלילה.

אין אפשרות במסגרת מאמר זה לעבור אחד אחד על ההיסטוריה הציונית ולהראות שמחלוקת זו עוברת כחוט השני בכל ההיסטוריה הציונית, כולל הסזון והמאבק בין המחתרות.

אחד היעדים העיקריים במאבק זה, של אנשי מדינת כל אזרחיה  הוא הציבור הדתי לאומי.

אחרי הגירוש כתב יאיר לפיד מאמר בשם "מכרנו את בנימין". במאמר זה הודה יאיר  לפיד כי המטרה בגירוש היתה לשבור את הציבור הדתי לאומי.

מדוע? כי הציבור הדתי לאומי לא מסתפק בשטייטל עם תקציבים, אלא מעוניין להנהיג מדינה יהודית בדרך התורה. ואף מצליח לאט לאט  ב"ה לעלות ולטפס במעלות השלטון במדינה.

וכך, מתוך חשש לשלטון יהודי דתי במדינה, אנחנו מוצאים את תקרת הזכוכית למפקדים דתיים בצבא, להומגניות בבית המשפט בכלל ובבית המשפט העליון בפרט. גם המלחמה המגדרית בתוך הצבא ומחוצה לה היא חלק מהאג'נדה זו. ובכלל בכל האליטות השליטות במדינה.

ואל לנו להתבלבל. על מנת להבין את התמונה הכוללת של מה שקורה במדינה צריך לקרא את המפה נכון. בתוך המדינה שלנו, ועל אף שכולנו יהודים, יש מלחמה בין בני אור לבין בני חושך. 

ב.

אבל לא בשביל המלחמה הזאת ירד אליהו הנביא עם כד גדול של דמעות מחפשי ה'  לשטוף בהן את הדעות המוטעות.

בתוכנו פועלים כוחות רוחניים, גלויים וסמויים, המושכים לכיוונים שונים. אך לא תמיד ניתן לזהות את הזרמים התת קרקעיים.

יש בתוך כוחות אלה זרם שלא יודע  / לא מסוגל / לא רוצה לעשות את ההבחנה דלעיל.

כולנו יודעים כי ההגדרה "הציבור דתי לאומי" היא הגדרה רחבה, שלא ברור האם באמת היא מייצגת את כל לובשי הכיפה הסרוגה. המהלכים שהיו לקראת האיחוד בין שלוש המפלגות הבליטו לאו דווקא את השוני, אלא יותר את זה שהשוני לא באמת מוגדר. הצורך לברר מהי דעתו של כל אחד על כל מיני שאלות שעומדות על הפרק מוכיחות שלא באמת ברור  מה כל כך ברור בהסתייגות מהדעות השונות. אלה תוקפים את אלה בטענות על עניינים שאולי כולם או רובם חושבים אותו דבר.

אז מה השוני בין הדעות השונות?

רבים מאיתנו רואים במדינה ראשית צמיחת גאולתנו ואתחלתא דגאולה. הניסים הגדולים שה' זיכה אותנו לראות בקום המדינה ובשחרור המקומות הקדושים במלחמת ששת הימים  הם פעמי וצעדי משיח גדולים לקראת הגאולה השלימה. וכך  בתחילה הכל היה נראה כהולך בכיוון אחד קדימה לקראת הגאולה השלימה. קודם קום המדינה ואח"כ שחרור המקומות הקדושים והנה הנה זה בא, כבר לא מציץ מן החרכים, אלא נכנס בדלת.

אבל משהו השתבש בדרך. לאט לאט התברר כי יש יותר "נכסה"  מ"נגלה". מעטפת המדינה לא מיישמת ולא מייצגת עניינים הקשורים לתורה ולגאולה. בצד גידול הציבור הדתי וקול התורה הנשמע ברמה, הציבור הדתי והחרדי נרדף, בהתנהלות הציבורית יש מלחמה על כל טיפה של צביון יהודי, קולותיהם של אלה שמתנגדים לכל צביון כזה הולך וגובר, יש מאבק על כל מ"מ בארץ ישראל, והכל נראה  כאילו  יש נסיגה בגאולה.

 בתוך הדילמה הזו שבין תקוות הגאולה לאכזבת המדינה, ומתוך כך שהגאולה האמיתית בוששה לבוא, השליכו רבים מהציבור הדתי לאומי  יהבם לתוך אש מסירות הנפש למדינה. מתוך האש הזו, נוצר כסא. ויקראהו בשם: "יסוד כסא מלכות ה' בעולם".

וכן, אל  תחשבו כי כשאליהו קרא "עד מתי אם פוסחים על שתי הסעיפים" עמדו שם רק כאלה עם עגיל באוזן, חובשי הדיסקוטק והפאב. כל מי שעמד שם האמין בה'. אחרת  לא היה נחשב כפוסח על שני הסעיפים. היו שם חילונים, דתיים לייט, דתיים על הרצף, חרדלים, ואברכים עטורים בטלית ותפילין. וכן, לפסח על שני הסעיפים אפשר גם בתוך בית המדרש.

הסעיפים מעורבבים בתוכנו, ועל מנת שלא לפסח יש להבין אותם.

הגאולה הנפלאה שה' הביא לנו בחסדו ירדה מן השמיים מכוסה בקליפות, וההבחנה בין הגרעין לקליפות קשה ומעורבבת.

ג.

ה' מדבר אלינו מתוך המציאות ואנו מצווים לנסות לפחות להבין.

 המהומה והבלגן שהיו בין המפלגות הציוניות הדתיות והפרדות בנט  ושקד מהבית היהודי, קמו ועלו מתוך הערבוב הזה, והם חלק מהליך הברור. המהלכים, ההתנגדויות בין חלקים שונים בציבור הדתי לאומי הוא המשך הבירור, ויש  להבין את המהלך הרוחני הפנימי של כל המחלוקות עד לאיחוד, שבחלקו הוא טכני בלבד.                                                                                                

כיצד אפשר להבין את הסכמת אנשים טובים ויראי שמיים בבית היהודי למהלכיו של בנט בתקופה שהיה חלק ממפלגה זו? ההכלה של בנט יכלה להתקיים רק מהמקום המעורבב בין תורה למדינה. ברבות מן ההכרעות, רבות מדי, בין מדינה לה', פוסקים "רבני המדינה" כי המדינה היא הקובעת. כך למשל הורה הרב רפי פרץ לחיילים דתיים לשמע קול אשה.

 מה השורש של ההכרעה הזו? הרי זו הכרעה הלכתית.  הכרעה זו מקורה במדרג ערכי. גם אם אפשר לתת ק"ן טעמים מדוע אפשר להורות כך, ברור שהשורש של הכרעה זו נובעת מתוך הכרעה קודמת שבמדרג הערכי ציווי המדינה גבוה יותר. שהרי ברור שניתן גם למצא קן טעמים שלא להורות כך.

אז מה קרה, מאיפה הבלבול?

הבלבול הגדול נובע בגלל אי היכולת לעשות  הבחנה בין כלל ופרט, אי היכולת לעשות הבחנה בין היחס לעיקרון, לתופעה, לרעיון, לבין היחס ליהודי הפרטי.

במה דברים אמורים?

למשל אם יש יהודי שהוא  תומך בברית הזוגיות, בביטול ברית מילה, נלחם עבור מניין מעורב בכותל המערבי, נשות ווטש, וכל מאבק בקודשי ישראל,  אין חולק כי יש להלחם בתופעה בעוז. אולם אם  יהודי ששיך לגוף, כזה הוא שכן שלי - אין כל סיבה, ואני אפילו מצווה להאזמין אותו לסעודה בשבת ולהציע לו להניח תפילין. אבל כשהוא במצג של תנועה  חובה להאבק בו ובמה שהוא מייצג. בעניין זה יש להדגיש כי הפועל לקירוב אנשים כנ"ל, צריך לעשות זאת בזהירות ובצנעה, כדי שלא יתפרשו מעשיו כתמיכה ברעיון שאותו אדם מייצג, ולהביא, חלילה, לחילול ה'.

כל ההתנהלות הזו, של רבים בציבור הדתי הלאומי, ובניהם אף רבנים, הפכו את אהבת ישראל מעין קרדום לחפור בו , להיות מובסים מול התנהלות שלילית של המדינה, הצבא, וגופים רבים. נתינת  מקום לא נכון ומעוות לעניין של אהבת ישראל ונס התקומה של המדינה גם יחד, יצרו כאמור מיקס מסובך,  ערפל כבד,  שמונעים מאיתנו להלחם את מלחמת ה' האמיתית.

ברור זה, מצריך אומץ רב, להסתכל לתוך המציאות בעיניים חדשות, לשבור לוחות ראשונים ולהבין מה הוא מכתב ה' החדש שה' רוצה מאיתנו.

אף על פי כן, ולמרות הכל, בע"ה, בזכות  התפילות הרבות של הרבה יהודים טובים וצדיקים שהתפללו והפילו תחנונים לפני ה' יתברך שהגיע הזמן שהקב"ה ברחמיו יכריע במחלוקת הישנה: האם יתקיים כטענתם של ישראל: "השיבנו ה' אליך ונשובה", או כטענת ה' יתברך: "שובו אלי ואשובה אליכם", כינס ה' יתברך את בית דינו ואמר לפניהם "ניצחוני בני, ניצחונו בני", והכריז בית דין של מעלה כי הוכרעה המחלוקת ויתקיים בנו "השיבנו ה' אליך ונשובה".

 ויצא הקול מסוף העולם ועד סופו. 

ואז, ירד שוב  מן השמיים אליהו הנביא עם כד גדול והלך הלוך וקרוא: "מי לה' אלי" וכולם נקבצו ובאו לו.

 ואליהו הנביא חילק מתוך הכד הגדול שופרות לקבלת פני משיח. אכי"ר.

אנא יהודים טובים, הפילו תחנונים לפני ה' יתברך עד בלי די, שיתקיים בנו במהרה "השיבנו ה' אליך ונשובה".

 

 

תגובות (1) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 24 מהשבוע האחרון