גורלם של יהודי ניו יורק לאור האתוס של זוהראן ממדני

נאום ראש העיר: בין נרטיב לאתוס

בתאריך 01.01.26 נכנס Zohran Kwame Mamdan  (בתעתיק לעברית - זוהראן קוואמה ממדאני). לתפקיד ראש עירית ניו יורק.

זמן מה לאחר כניסתו לתפקיד נשא ממדאני נאום בו הציג את השקפת עולמו. בנאום זה מסביר ממדאני לציבור את מה שהוא מכנה כנרטיב שלו על אירועי ההג'רה.

בנאום זה ממדני אומר שהוא מציג את הנרטיב שלו כמוסלמי. לכן, צריך קודם כל להסביר מה הוא נרטיב.

נרטיב הוא הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו. כלומר - מה שאנחנו מאמינים שעברנו, ההיסטוריה שלנו כפי שאנחנו תופסים אותה. מתוך הנרטיב נבנה האתוס. האתוס הוא תפיסת עולם שעל פיה אנחנו מתנהגים. ואכן, מייד לאחר הצגת הנרטיב שלו ממדני גוזר מתוך הנרטיב משמעויות מעשיות. זהו האתוס (אם כי בנאומו ממדני לא מזכיר את המונח אתוס).

חשוב לציין שהמונח "נרטיב" הוא לא מונח ניטרלית מבחינה פוליטית. המונח הזה משמש כבר זמן לא קצר את ההגות הפוסט מודרנית כדי להביע את הרעיון שהמציאות היא בלתי ניתנת לקריאה אובייקטיבית והיא תלויה בנקודת מבט. הרעיון הזה כמובן זר לחלוטין לאיסלאם.  ככל הנראה ממדני משתמש בו כדי לשייך את עצמו לשמאל העולמי.

אירוע ההיג'רה והבשורות למהגרים

הנרטיב של ממדאני הוא שמוחמד היה מהגר שנרדף בעיר הולדתו מכה. כתוצאה מהרדיפות הגר מוחמד עם מאמיניו לעיר מדינה. שם התקבל בברכה, ושם עלו הוא והמהגרים שלו לגדולה.

ממדני מתבסס על סורת א' נחל (בעברית: פרשת הדבורים) שבקוראן. סורה זו היא סורה 16 בקוראן. היא נאמרה על ידי מוחמד במכה ערב הגירתו למדינה.

בקוראן כל פרק נקרא סורה. משמעות מילה זו לא ברורה לגמרי. יתכן והכוונה ל"צורה" שהיא תמונה, ויתכן שהכוונה ל"סורה" שיהא חומה. כך או כך, כל פסוק נקרא איה - אות.

באיה 43 אומר מוחמד (תרגום ריבלין): וַאֲשֶׁר יָצְאוּ מִמּוֹלַדְתָּם לְשֵׁם אֱ.לֹוהִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶעֱשָׁקוּ - נְכוֹנְנֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה (בְּמִשְׁכָּן) טוֹב. אַךְ שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא רַב מִזֶּה. לוּ יָדָעוּ:

זהו האתוס המניע את ממדני. על בסיס איה זו מבשר ממדני בשורות טובות לזרים. עירית ניו יורק תפנה את משאביה לטיפוח המהגרים.  

אירוע ההיג'רה הוא אירוע המפתח של האסלאם. מהגירת מוחמד מהעיר מכה לעיר מדינה בשנת  622 לספירת הנוצרים מתחיל מנין השנים המוסלמי.

חשיפת המורשת היהודית האבודה בחצי האי ערב

חובתינו כיהודים, לזכור מה צריך להיות הנרטיב שלנו לאירועים שמתאר ממדני ומתוך כך עלינו לגזור את האתוס שלאורו על היהודים לפעול למול דבריו.

כאשר מוחמד היגר למדינה היו היהודים הכוח הדומיננטי שם.  בתוך כחמש שנים (משנת 622 ועד שנת 626), הצליח מוחמד להכריע את שבטי היהודים ולשדוד את נכסי החומר והרוח שלהם.

קהילות ישראל שבמרכז חצי האי ערב הושמדו יחד עם כל נכסי הרוח והחומר שלהם בידי מוחמד ויורשיו. נוסף לכך, לצערנו, כרגע המצב המדיני במרכז חצי היא ערב לא מאפשר חפירות ארכיאולוגיות שיחשפו את המורשת היהודית במקומות אלו. לפיכך, כרגע הדרך היחידה שלנו לשחזר את האירועים היא דרך הספרות האסלאמית.

הראשון שהחל במפעל זה היה ישראל בן זאב. את עבודתו זו הוא עשה בזמן שלמד  באוניברסיטת אל אזהר בקהיר.  הוא הגיש אותה כעבודת הדוקטורט שלו שם בשנת 1927. שמה הוא: تاريخ اليهد في بالد العرب في الجاهلية وصدر الااسلام – תולדות היהודים בארץ ערב בתקופת הג'הליה ותחילת האסלאם. ספר זה הוצא מחדש על ידי המחבר בעברית  בשם "היהודים בערב" (הוצאת ספרים מצפה בע"מ. תל אביב תרצ"א. 1931).

אחריו המשיך חיים זאב הירשברג בספרו "ישראל בערב" (הוצאת מוסד ביאליק על ידי "מסדה" - תל אביב תש"ו 1946). בספר זה נכלל חומר רב נוסף שהגיע מחקירותיהם של חוקרים נוצריים מערביים, מחפירות ארכיאולוגיות, ומכתביהם של נוצרים ביזנטיים בני התקופה ההיא.

בשנת תשי"ז – 1957, הוציא  ישראל בן זאב מהדורה נוספת של  ספרו "היהודים בערב" (הוצאת ספרים אחיאסף בע"מ ירושלים. תשי"ז).  מהדורה זו כללה חומר  נוסף שנתגלה בינתיים.

את מפעלם המשיך מיכאל לקר בספרו "מוחמד והיהודים" (מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, יד יצחק בן צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים תשע"ד. 2014 )

מוחמד אלר'באן פרסם מאמר שמטרתו המוצהרת היא: "שיפור תדמיתו של הנביא מוחמד בעיני הצבור הישראלי". מאמר זה פורסם בעברית מטעם אוניברסיטת המלך סעוד. (אלר'באן מ'. שיפור תדמיתו של הנביא מוחמד בעין הציבור הישראלי: האמת אודות הבריתות וההתכתבויות של מוחמד עם יהודי חצי האי ערב (תרגום ונתוח). (PDF) שיפור תדמיתו של הנביא מוחמד בעין הציבור הישראלי: האמת אודות הבריתות וההתכתבויות של מוחמד עם יהודי חצי האי ערב (תרגום ונתוח). (researchgate.net) אוחזר 18.05.2022

מאוחר יותר חזר על דבריו בפרסום "קשר" מטעם אוניברסיטת תל אביב (אלר'באן, מ' (2020). תרומה לשיפור תדמיתו של הנביא מוחמד בעיני הציבור הישראלי. "קשר" אביב 2020 אוניברסיטת תל אביב). [קישור חשוד הוסר] 18.05.2022

יצויין שלמרות שאלר'באן מותח ביקורת על החוקרים שקדמו לו בטענה שלא הבינו את המקורות כראוי, למעשה הוא מאשר את הממצאים העובדתיים של קודמיו. התרומה העיקרית שלו היא במתן תובנות חדשות לעובדות הללו.

שינוי מאזן הכוחות באל-מדינה

מתוך מחקרים אלו נתאר אנחנו את השפעת אירוע ההיג'רה, שאותו מציג ממדני כנרטיב שלו, על יהודי מדינה.

שבטים יהודיים גדולים וחזקים התרכזו במרכז חצי האי ערב באזור העיר מדינה. שם ניהלו חיים עצמאיים ונחשבו לבעלי הכוח ההשפעה הגדולים ביותר בחצי האי ערב.

הצעד הראשון במדרון שהביא לחורבן יהודי מרכז ערב היה בואם של פליטי אקלים. סביבות שנת 525 התמוטט סכר גדול באזור מאריב שבמזרח תימן של היום. התמוטטות הסכר גרמה לכך ששני שבטים ערביים נדדו מאזור הסכר אל העיר מדינה.

היהודים קבלו את המהגרים ברצון והקצו להם חלקות אדמה.  האורחים  הללו היו כפופים זמן מה ליהודי מדינה ושילמו להם מסים, אבל לאחר זמן קצר התמרדו נגד מארחיהם הנדיבים  ונוצר מאזן כוחות בין היהודים והערבים. מאזן זה הופר עם הגירתו של מוחמד ונאמניו למדינה.

בשנת 622 מוחמד מהגר ממכה למדינה. הוא מגיע למדינה כפליט וכורת שם את חוזה האומה. חוזה האומה היה ברית בין שבטי הערבים ובתי האב היהודיים שהיו בחסותם. כמו כן נחתמו  חוזי אי התקפה נפרדים בינו לבין שלושת השבטים היהודיים החזקים קינוקע, נצ'יר, וקוריט'ה. בתקופה ראשונה זו מוחמד והיהודים ניהלו שיח ער. מוחמד ואנשיו נמצאים בבתי המדרש, שם הם לומדים, שואלים ומגיבים.

תחילת הסוף: גירוש בני קינוקע ובני נצ'יר

את המלחמה ביהודים החל מוחמד שנתיים לאחר ההג'רה, בשנת 624. הוא החל מבני קינוקע. שהיו מסוכסכים עם שני השבטים היהודיים האחרים בני נצ'יר ובני קוריט'ה.

בסורת אל בקרה שבקוראן איות 80-85 מוכיח מוחמד את היהודים על מלחמת האחים ביניהם. מוחמד מדגיש שם שעל היהודים נאסר להילחם אחד בשני. כלומר, מוחמד הבין את מארג היחסים בין שבטי היהודים וידע שהתקפה על בני קינוקע לא תביא להתערבות שני השבטים היהודיים האחרים לטובתם.

מוחמד החל לצור על בני קינוקע בשבת. המצור נמשך חמישה עשר יום.  בכל התקופה הזו היהודים בני קוריט'ה ובני נצ'יר לא התערבו למען אחיהם. כתוצאה מכך בני קינוקע נכנעו למוחמד וגלו ממדינה.

יהודי קינוקע גורשו, היות והם היו צורפי זהב וכסף שדידתם הביאה למוחמד רכוש יוקרתי רב.

מוחמד התפנה למטרה הבאה.

בשנה הרביעית להגירתו של מוחמד למדינה (626) הגיע תורם של היהודים בני נצ'יר.

מוחמד מציע לבני נצ'יר להתאסלם.  ונענה באמירה הנחרצת: לא ניטוש את התורה ואת ברית משה!  בעקבות הכרזה זו דרש מהם מוחמד לעזוב את "ארצו". 

החוצפה שבדרישה זו היא שללפי המוסלמים עצמם, היהודים גרו במדינה לפני בוא הערבים לשם. הנה, בא מוחמד, שהגיע כפליט מדיני הזקוק לחסות היהודים,  ולאחר ארבע שנים בלבד מגדיר את העיר מדינה כ"ארצו" ודורש מהיהודים לגלות ממנה!

בני נצ'יר פנו לעזרה לשבט היהודי השני שנותר במדינה, בני קוריט'ה. הללו סרבו להפר את ברית השלום שלהם עם מוחמד.  לאחר 21 ימי מצור, הסכימו בני נצ'יר לעזוב את מדינה.

מנהיגי בני נצ'יר, וכן רוב בני שבט זה גלו לח'יבר שמצפון למדינה.  במקומם החדש הקימו הגולים קואליציה בין תושבי ח'יבר לתושבי מכה כדי להילחם במוחמד. הצלחת מלחמה זו הייתה תלויה בהצטרפותם של בני קוריט'ה שבמדינה לקואליציה זו. מנהיג שבט נצ'יר, חי בן אח'טב,  בא אל כעב בן אסד מנהיג קוריט'ה, כדי לשכנעו להצטרף. למרות מאמציו שבט קוריט'ה שמר על ניטרליות. כתוצאה מכך המצור נכשל.

חורבן בני קוריט'ה והשאלה המהדהדת

לטענת מוחמד המלאך גבריאל בא אליו מיד למחרת נסיגת הצרים והודיע לו שעליו לעלות למלחמה על בני קוריט'ה. 

לאחר 25 ימי מצור נכנעו בני קוריט'ה. הם חשבו שגורלם יהיה כגורל בני קינוקע ובני נצ'יר שגלו עם רכושם. מוחמד הציע להם בורר. הבורר הזה, שהיהודים סמכו עליו, פסק להוציא להורג את כל הגברים, ואת הנשים הילדים והרכוש לחלק בין המוסלמים. את הלילה שלפני הרצח ההמוני העבירו היהודים בלימוד תורה. למחרת במשך כל היום נכרתו ראשי הגברים אחד אחרי השני בשוק שלמדינה. הטבח נמשך גם בלילה לאור לפידים.

אחד המוסלמים  היה חייב את חייו ליהודי זובייר בן בטאט מקוריט'ה.  אותו מוסלמי ביקש ממוחמד שייתן חנינה לאיש חסדו ומוחמד נענה לו. אבל כאשר שמע זובייר שכל גברי קוריט'ה הוצאו להורג ביקש שגם הוא יוצא להורג.

עד הבוקר שלמחרת לא ידעו הנשים והילדים מכל אשר נעשה בגברים. משהגיע אליהן הבשורה הרימו הנשים קול זעקת שבר והיו קורעות בגדיהן ומורטות שער ראשן ומטפחות על פניהן. אמר להם זובייר הזקן: שקוטנה! מיום בריאת העולם אין אתן בנות ישראל הראשונות היוצאות לעבדות. ועתה עליכן להחזיק בכל כוח באמונתנו בה נחיה ובה נמות.

הנשים והילדים חולקו בין המוסלמים. מוחמד לקח לעצמו את היהודייה ריחנה בת עמרו.  ריחנה סירבה להתאסלם ועמדה ביהדותה.  מסיבה זו החזיק אותה מוחמד בדרגת פילגש בלבד ולא בדרגת אשתו.

בתוך כחמש שנים התרוקנה מדינה מיהודיה. היהודים הללו הם שיסדו את העיר ובזכותם היא הייתה המרכז הלימודי, המסחרי, והבנקאי, של חצי האי ערב.

לאור האתוס של ממדני – האם גורלם של יהודי ניו יורק יהיה כגורלם של בני קוריט'ה, או שמא רק כגורלם של בני קינוקע ובני נצ'יר בלבד?

הרב אליצור סגל הוא סופר סת"ם ובעל תואר שני במזרח תיכון מאוניברסיטת אריאל.

לתגובות: [email protected]