מוסדות הרוח הממלכתיים של המדינה היהודית הן כיום למעשה פקולטות אקדמיות בלבד, ללא הכרה בנכסי הרוח האמיתיים של העם היהודי. הצעדים שהמדינה צריכה לעשות כדי להעמיד את הישיבות כנכס המורשת הלאומי המרכזי שלה | סדרת מאמרים ליום ירושלים
שיח היום על עולם הישיבות מעלה ישר את הדילמה סביב הגיוס. אבל ביום ירושלים ננסה לנטרל את הויכוח האקטואלי הזה, ונביט במבט אמיתי, צופה פני עתיד, מהו ערכן של הישיבות למדינת ישראל.
במדינה יהודית עולם הישיבות צריכות לקבל מרכזיות לאומית, לא להיות נכס מגזרי בלבד. הישיבות בישראל צריכות להיות מוכרות בחוק כמוסדות הרוח הממלכתיים של מדינת ישראל מתוך הבנה שהישיבות הן נכס המורשת העיקרי של עם ישראל ושל מדינת ישראל כבר 3,338 שנה, מאז שאברהם אבינו ושרה אמנו הקימו את הישיבה והמדרשה הראשונה בחרן, בשנת 1948 לבריאת העולם "את הנפש אשר עשו בחרן- אברהם מלמד את הגברים ושרה מלמדת את הנשים'. מאז ועד היום, זהו מפעל הרוח המרכזי של האומה, עליו מסרה את נפשה, הדבק המרכזי שחיבר אותה, שמר על אופיה והנביט את השיבה לציון. בעצם, לימוד התורה הוא המרכיב המרכזי בהגדרת הזהות היהודית- ישראלית, מאז ועד היום.
הכרה ממלכתית זו צריכה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים:
תקצוב. המציאות שבה הישיבות כיום מקבלות רבע מהתקצוב השוטף שמקבלות אוניברסיטאות שלא לדבר על זה שבניגוד למוסדות אקדמאים המדינה לא משקיעה שקל לבינוי בישיבות, היא עיוות שיש להסירו.
יש לשדרג את מעמד הישיבות בחוק, ולתת להן עצמאות חינוכית, כך שראשי הישיבות יוכלו לקבל עצמאות חינוכית ואיש, לא ליברמן ולא פוליטיקאי אחר, לא יוכל לאיים עליהן בסגירה בשל העמדות התורניות שמושמעות בהן.
כל ביקור ממלכתי של סגל א' ודרג דיפלומטי, חייב לכלול ביקור משמעותי של בבתי המדרש,'בתי החרושת' בהם נלמדת וחיה התורה, איש מפי איש,כבר 3,338 שנה, ולחוות את 'רעש הייצור' - המולת בתי המדרש המתנגנת בניגון המתוק של לימוד הגמרא. 'אמר אביי, אמר רבא'.. ניגון מתוק שאין דומה לו בנעימותו.
יש לוודא היכרות בסיסית לכלל ילדי ישראל עם מורשת הישיבות, היכרות בסיסית חווייתית שכל ילד צריך להיות זכאי לה כדי למנוע בורות ניכור ותלישות שהיא מנת חלקם של ילדי החינוך הממלכתי היום בישראל. לא די בהיכרות עם התנ"ך, יש ליצור היכרות עם אופן הלימוד המסורתי, בחברותא, איש מפי איש, בסיעור מוחות ובוויכוחים – שסופם אהבה והוספת בירור ובהירות הדעת.
ההיכרות הבסיסית תכלול ידע על האופן שבו התורה עברה מדור לדור. היכרות עם גדולי הדורות בצורה אינטראקטיבית חווייתית. תוך יצירת תודעת גאווה לאומית על תרומתו של עולם התורה לאנושות בכל הקשור לפיתוח נכסי מורשת אנושיים בתחומי המוסר,העולם הדתי והתרבותי, והאינטלקט בכלל. הרב עמיטל זצ"ל סבר שחובה על כל אדם להשקיע את משאביו האינטלקטואליים בקביעות של לימוד עיון, בסברות ובשקלא וטריא שיש בתורתנו. כל אדם. וזה צריך להתחיל מהיכרות בילדות. לא צריך ללכת לקוריאה הדרומית כדי להבין עד כמה תורם לימוד התלמוד לאישיותו של הלומד. יש לנו את האוצר הזה בבית.
לומדים שיקדישו זמן ללימוד התורה בישיבות מתוך שליחות לאומית, יהיו זכאים לשורה של תמריצים כלכליים הטבות ברכישת קרקעות, תעדוף בתעסוקה במוסדות המדינה והטבות נוספות, בדומה לאנשי קבע.
מחקרים תורניים בהלכות מדינה. תמיכה במכוני מחקר בתמיכת הישיבות למגוון נושאים בעלי משמעות מדעית ומדינית. תוצרי המחקרים ייכללו בין כל המיומנויות והזוויות של ניירות עמדה שיוגשו לממשלה כמסד נתונים להחלטות מדיניות. תלמידי חכמים שמביאים איתם ניסיון ממערכות ציבוריות,יגישו לשולחן הממשלה עמדות תורניות מוסריות מנומקות בסוגיות השונות. פילוסופיה של הכלכלה. קפיטליזם, סוציאליזם, אתיקה, חדשנות ועתידנות, ממקורות היהדות – לסוגיות דורנו.
כותב כאן גם הצעה שהציע לי תת-אלוף, אמיר אביבי, יו"ר תנועת הבטחוניסטים, שאמנם לבושתי בהתחלה הסתכלתי עליה בחיוך, אבל מסתבר שהיא כבר היתה נהוגה בצבאו של דוד המלך. בכל גדוד תהיה מחלקה אחת שיושבת ולומדת על מדים, במוצב קדמי, גם בעת יציאה לקרב. המחלקות יתחלפו ביניהם בתעסוקה ובלימוד, בכדי להעניק כוח רוחני ומשמעות לכוח הלוחם. ואם נשוב למבט האקטואלי- ייתכן וזה גם יוכל להוות חיבור לעולם החרדי שיוכל לקחת חלק אמיתי בצבא.
תמצית הכל: הרוח היא מרכז ההוויה של כל עם. רוחו של עמנו היא בתורתנו, ומרכזי התורה הם נכס לאומי וחברתי שאין שני לו. הגיע הזמן לעלות לקומה הבאה, על גבי הקומה הקיימת. 'ואשבור מוטות עולכם, ואולך אתכם קוממיות- בני חורין, בקומה זקופה'. ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. יום ירושלים שמח
