בע"ה ג' תמוז תשפ"א
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

לוד - סיפור הזוי שקרה

אני עוד לא יודע להגיד אם זה היה חלום, סרט רע, או פשוט הזיה. התושבים היהודים נצורים בבתים מפחד. לא יודעים האם יסיימו את הלילה בבית חולים האם יישאר רכב, האם השכן יחליט להצטרף להמון הזועם?

  • אלעזר ריגר
  • א' סיון תשפ"א - 13:28 12/05/2021
גודל: א א א
אלעזר ריגר
אלעזר ריגר

ערב טוב לכל החברים. לוד. סיפור הזוי אבל כן, זה קרה הערב!

אז רציתי לכתוב קצת מהזווית שלי..

העלו כאן רעיון כמה חברים לרדת הערב ללוד לעזור ליהודים שם לשמור על השכונה, לא הכי הבנתי מה רוצים אבל הבנתי שחשוב ונסעתי. אז מה קרה בלוד? אני עוד לא יודע להגיד אם זה היה חלום, סרט רע, או פשוט הזיה. 

הגענו שם לשכונת רמת אשכול. לא כל כך הצלחתי להבין מה זו השכונה הזו, שכונה מעורבת ערבים ויהודים ביחד. הגענו לרחוב העלייה ב׳ זה מן שכונת בניינים בצורת ח׳ כזו. מכל החלונות מסתכלים עליך ערבים ויהודים מכל עבר. 

ישבנו למטה בחניה ופשוט היינו שם. לאט לאט התחילו לצאת מהבתים תושבים יהודים שמחים עם מבטי חשש בעיניים ומודים לנו על זה שהגענו, הם מספרים - ואנחנו לא מצליחים להבין.

הם נצורים בבתים מפחד. לא יודעים מה יהיה הלילה האם יסיימו את הלילה בבית חולים או בבית, יישאר רכב או לא יישאר. אם השכן יחליט להצטרף להמון הזועם או לא.

לאחר קצת זמן התחלנו להבין שכל השכונה בוערת, קריאות מכל כיוון עם בקשות לעזרה מאת תושבי השכונה, תושבים מתקשרים, שולחים הודעות, מפחדים. אומרים לנו בואו לכאן ערבים שורפים לנו את הרכב, בואו לכאן שוברים כאן את כל הרחוב.

אנחנו לא מבינים בכלל את המציאות, כאילו, הגענו כמה חברה להראות נוכחות ולפתע הפכנו להיות מגיני הרחוב, הסתובבנו ברחובות תוך כדי שירת עם ישראל חי, וכל רחוב שהגענו אליו הראנו נוכחות יהודית. אז אנסה לספר מה היה לנו בדרך. יצאנו מרחוב עלייה ב׳ לכיוון רחוב אקסודוס והמכינה ששם הבנו שתושבים זקוקים לעזרה.

איך שאנחנו יוצאים התחלנו לחטוף מטח אבנים קשה מערבים, ביציאה מן הרחוב ישנו בית כנסת, ניסינו לפתוח את השער בשביל לראות את מצבו, ולפתע יוצאים אלינו חבורת שוטרים. ניסינו לדובב אותם לנסות להבין את המצב ולהסביר להם את המצב אבל הם פשוט כבולים, לא יכולים לעשות כלום ומסתכלים עלינו עם עיניים שאומרות ״בהצלחה״ המשכנו בדרכנו על הרחוב לכיוון רחוב אקסודוס והשוק וחזרה לכיוון העליה ב׳ וככה הלוך חזור במשך כמה שעות שבהם לאט לאט הבנו שפשוט אין דין ואין דיין. המדינה פשוט החליטה להפקיר את תושבי לוד.

הרבה סיפורים אפשר לספר ממה שהיה שם. אנסה לספר סיפור אחד שאולי ימחיש במקצת..

כאשר הגענו לרחבה של תחנה מרכזית היה שם פשוט שומם ריק מאדם הכל שקט גם המשחקים שליד התחנה מרכזית בוער ושרוף כולו. לידנו שדרת בתים מעורבת של יהודים וערבים. בזווית העין לפתע ראינו כמה חברה רכב שמתחיל לבעור.. רצנו אליו וראינו את חלונותיו שבורים והכיסא בוער, מיד שפכנו עליו מים והצלנו את הרכב. אחד התושבים שמכיר את בעל הרכב התקשר לבעל הרכב והוא ירד בחשש. כשראה אותנו למטה קרא לילדיו שסגורים תחת בריח בבית משעות הצהריים לרדת למטה להביא לנו בקבוקי מים לשתות.

עליתי אליו הביתה לעזור לו לפרוק את הרכב מציוד (מה לעשות מסוכן בלוד אפשר לגנוב לך את הדברים מהרכב) ותוך כדי דיברנו קצת. מה מסתבר אין להם חשמל בכל הבלוק, ולמה? ערבים שרפו את הכבל. נכנסתי אליהם הביתה ונפל לי האסימון מה הולך כאן.

אשתו יושבת בבית מסביבה שישה ילדים מפוחדים חושך גמור כמה נרות דולקים בקושי כדי לראות ומפחד שהפורעים הערבים יראו אותם מבחוץ, מניקה תינוקות בת לא יותר מחודש. ומבט של יאוש. אין לאן לברוח, אין מה לעשות. מצד אחד הם לא מוכנים לעזוב את הבית שלהם, מה לעשות זה הבית שלנו המקום שלנו. מן הצד השני הם מבינים שכנראה להמשיך לחיות כאן זה כבר לא החלום שרצינו.

אז עד כאן מה שעבר עלי הערב בלוד. שכל אחד יחשוב מה שבא לו ויקשיב למה שבא לו זה מה שאני ראיתי בעיניים שלי, ואם לא הייתי רואה את זה בעיני לא הייתי מאמין. אז אם מישהו רוצה להאמין לזה בשמחה.

בהצלחה ו לכל יהודי לוד, אל ליראו ואל תיחתו שנזכה למדינה מתוקנת במהרה!

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 32 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד