לחלוב פרה בעידן הייטק עם מגבלות מתקופת הצנע

מדינת ישראל היא מעצמת הייטק. אנחנו מייצאים טכנולוגיות השקיה, רובוטיקה חקלאית, זרעים מתקדמים ופרוטוקולי גידול לכל העולם. אבל כשמסתכלים על שוק החלב והחקלאות המקומי שלנו, מגלים תמונה מוזרה: בלב אומת הסטארט-אפ, אנחנו מנהלים משק חקלאי שמתנהל לפי כללים שנקבעו לפני עשרות שנים, בימי העליות הראשונות והברון רוטשילד.

לפני שנצלול לפרטי הרפורמה, חייבים להסתכל על הנתונים הכואבים של יוקר המחיה, שמספרים את הסיפור האמיתי. בדו"ח סיכום שנת 2025 שפורסם לאחרונה, קיבלנו תזכורת כואבת למציאות הישראלית: בעוד שמדד המחירים לצרכן הכללי עלה ב-2.6%, מדד מחירי המזון זינק בשיעור חד יותר של כ-3.2% (ובקטגוריות מסוימות אף יותר).

הפער הזה הוא לא מקרי. הוא תוצאה ישירה של מדיניות סגורה שחוסמת תחרות. כשאנחנו בוחנים את סל המזון הישראלי, מוצרי החלב תופסים נתח דרמטי ממנו – כ-13% עד 16% מההוצאה המשפחתית על מזון. המשמעות היא שכל התייקרות במחיר החלב המפוקח או בקוטג', פוגעת ישירות בכיס של כל משפחה, ובצורה אנושה עוד יותר בשכבות החלשות.

המתנגדים מדברים על "ביטחון תזונתי", אבל האמת היא שהמצב הנוכחי הוא זה שמסכן אותו. כשמחירי החלב והביצים – מקורות החלבון הבסיסיים ביותר – גבוהים בעשרות אחוזים מהממוצע ב-OECD, משפחות נאלצות לוותר על תזונה איכותית. הביטחון התזונתי האמיתי נפגע כשאמא בסופר צריכה לחשוב פעמיים אם לקנות מעדן חלב לילד כי הוא יקר מדי. רפורמה שתוריד מחירים היא הצעד הראשון וההכרחי להבטחת ביטחון תזונתי אמיתי לכולם.

על מה בעצם הרפורמה?

רפורמת החלב מנסה לפרק עיוות היסטורי בשוק הרפתות הישראלי. נכון להיום, השוק הזה מנוהל בצורה ריכוזית לחלוטין: אין לכם, או לי, זכות להקים רפת ולייצר חלב. הזכות הזו שמורה רק למי שמחזיק ב"מכסה" – נכס שעובר בירושה בקיבוצים ובמושבים. מועצת החלב קובעת כל שנה כמה חלב ייוצר, ומחלקת את הכמות הזו בין בעלי המכסות.

בפועל, השיטה הזו יוצרת מחסור מובנה ומחירים מלאכותיים. מחיר המטרה (המחיר שהמחלבות משלמות לרפתן) נקבע לפי עלויות הייצור של הרפתן ה"חלש" בשרשרת – הרפתן הקטן והפחות יעיל, זה שמחזיק מכסה קטנה ומוגבלת. התוצאה? הצרכן הישראלי משלם ביוקר כדי לסבסד חוסר יעילות, והרפתנים הקטנים נשארים תלויים במנגנון הנשמה מלאכותי במקום להתפתח.

הרפורמה מציעה שני צעדים פשוטים אך דרמטיים:

ביטול המכסות: מעבר מייצור מתוכנן לייצור חופשי.

פתיחה לייבוא: הורדת מכסים שתאפשר תחרות אמיתית ותוזיל את סל הקניות של כולנו.

לענות למתנגדים: בין רומנטיקה לכלכלה

המתנגדים לרפורמה מנופפים בסיסמאות מוכרות: "שמירה על החקלאות", "ביטחון תזונתי" ו"ציונות". אלו סיסמאות שקל להתחבר אליהן רגשית, אבל הן מסתירות את האמת הכלכלית. ולמעשה גם חונקות את הגדלת החקלאות הישראלית בסופו של דבר. 

הטענה ששוק חופשי יחסל את החקלאות היא שגויה מיסודה. להיפך - המצב הנוכחי הוא זה שחונק אותה. השיטה הקיימת כופה על שוק שהפך להיות טכנולוגי ומתקדם, כללים של שוק נכה ומיושן. במקום שחקלאים ישראלים יהיו יזמים חופשיים, שיוכלו להקים רפתות ענק של 15,000 ראשים, לייצא ידע ומוצרים לעולם ולהפוך למיליארדרים - הם כבולים למכסות ייצור שמגבילות אותם ומכריחות אותם להישאר "קטנים" ונזקקים.

ומה לגבי הטיעון של "חקלאות כערך"? אין ספק שיישוב הארץ הוא ערך. אבל האם מפעל הייטק בגליל, שמעסיק מאות עובדים ומייצר עליונות טכנולוגית למדינת ישראל, הוא פחות "ציוני" מרפת לא יעילה שמסובסדת על ידי הציבור?.

יתרה מכך, המנגנון הנוכחי מעודד פרקטיקות שבכל ענף אחר היו נחשבות פליליות. תיאום מחירים, שכלא את בעלי המאפיות הגדולות מאחורי סורג ובריח, הוא הסטנדרט המקובל והחוקי במועצת הצמחים ובשוק החלב. אנחנו חיים במציאות שבה קרטל בחסות החוק קובע כמה תשלמו על העגבנייה והחלב שלכם.

לקצץ את הכנפיים או להסיר את הקביים?

אולי ההחמצה הגדולה ביותר של השיטה הנוכחית היא שהיא לא רק מגינה על החקלאי, אלא למעשה "קוצצת לו את הכנפיים". אנחנו רגילים לחשוב על הרפתן הישראלי כמי שזקוק להגנה מתמדת כדי לשרוד, אבל האמת היא שאנחנו אלו שמונעים ממנו לפרוץ. בשיטה של מכסות ייצור מוגבלות, אנחנו כובלים את החקלאי ל"חלקת אלוהים הקטנה" שהמדינה הקצתה לו, ומונעים ממנו לחשוב בגדול.

למה בעצם שחקלאי ישראלי לא יהיה מיליארדר? למה שלא נראה כאן אימפריות חלב שמייצאות גבינות ומוצרים לאירופה, לארצות הברית ולאיחוד האמירויות?. עצם המחשבה הזו נשמעת היום דמיונית, רק בגלל שהתרגלנו למשק שמנוהל על ידי פקידים שקובעים למי מותר לייצר וכמה. במקום לתת לחקלאים שלנו "קביים" בדמות הגנות ומכסים, עלינו לאפשר להם להתחרות, להתייעל ולהפוך לשחקנים גלובליים. הרי אנחנו טובים בייצור, בטכנולוגיה ובחדשנות – ברגע שנפתח את הסכר ונסיר את החסמים, אין סיבה שלא נראה את החקלאות הישראלית הופכת מתעשייה נתמכת למנוע צמיחה וייצוא אדיר.

החזון: חקלאות ישראלית חופשית ומשגשגת

מטרת הרפורמה היא לא לחסל את החקלאות, אלא לשחרר אותה מהקביים. לבטל את ה"מס" המיותר שמשלם הצרכן הישראלי, ובמיוחד השכבות החלשות, ולאפשר לחקלאים הטובים והיעילים לפרוץ קדימה. חקלאות בת-קיימא אמיתית היא כזו שלא צריכה הגנות מלאכותיות כדי לשרוד, אלא כזו שמנצחת בתחרות בזכות חדשנות, איכות ויעילות.

הגיע הזמן להפסיק לנהל את החקלאות של 2025 עם הכלים של 1950.